דיבה חברים, תביעת דיבה….

נו אז מה היה לנו שם? יש לנו ראש ממשלה שאולי הינו נהנתן בצורה יוצאת דופן או שכול התקשורת הישראלית החליטה לציירו ככזה. יש לנו אשת ראש ממשלה בעייתית, עם המוני סיפורים שצצים סביבה, עד כי לעיתים נדמה כי תמו כל בעיותינו, אין יותר גלעד שליט, אין טילים על עוטף עזה יש רק שרה נתניהו ומעלליה בבית ראש הממשלה. וכמובן יש לנו התעניינות ציבורית ותקשורתית חסרת תקדים בבית ראש הממשלה ומשפחתו. הסיפור לא מתחיל כיום, לפחות לא לטענת משפחת נתניהו, לדידם יש כמה עיתונאים ששמו להם למטרה לחסל בשיטתיות את המשפחה, ובעיקר להשחיר את הפניה של שרה נתניהו. ולעומתם עומדים אנשי התקשורת והעם נדהמים כל פעם מחדש מרשימה של גילויים שמדהימה אותנו לגבי התנהגותה של המשפחה מספר אחת שלנו, אבל זה כבר לא חדש.

 ישנן מספר נקודות ששוות בחינה במקרה זה, מחד האם באמת יש דבר מה בהתנהגותה של משפחת נתניהו שהינו עבירה על חוק כזה או אחר? לעיתים נדמה לכולנו כי יש נהנתנות רבה מידי בסגנון חייה של משפחת נתניהו, הסיגרים, המלונות המפוארים וכלל סגנון החיים היותר מידי ראוותני. כנראה שהתרגלנו למנהיגים שגם אם עשו זאת ידעו להצניע לכת. נכון שמנחם בגין היה אחד בדורו, הוא המשיך להתגורר באותה הדירה בדמי מפתח למרות הפיכתו לראש ממשלה. נכון שהסיפור הוא שבן גוריון ירד לנגב, אך יודעי דבר מלחשים שלא כך היא, אשתו, סוניה ירדה לשדה בוקר ואילו הוא המשיך להנות ממנעמי העיר הגדולה. אך כל אלו, כעין ואפס לעומתו של הנהנתן הגדול מכולם, משה דיין, אותו שודד עתיקות, גנב אוצרות ארכיאולוגיים ממדינת ישראל, וחי חיים נהנתנים מבלי אפילו לנסות ולהסתיר את הדברים, אך בתקופתו למזלו או לרוע מזלנו, לא הייתה תקשורת נשכנית והוא הצליח להמשיך את אורח חייו ללא מפריע.

מי שיגיד דברים לא נחמדים - נתבע אותו!

נדמה כי בימים בהם יותר ויותר ישראלים יורדים מתחת לקו העוני, בימים בהם ישראל הופכת לכלכלה הריכוזית בעולם והפערים בין העשירון העליון לתחתון הופכים לגדולים בעולם, אכן כן, חברות וחברים אפילו את ארצות הברית עברנו, נדרשת מעט צנעה ממנהיגינו. ונראה כי אלו מצידם אינן מתרגשים וממשיכים את אורח חייהם. השניים הבולטים ביותר הם ברק ונתניהו, הם מצליחים איכשהו תמיד להתעלות ולגלות חוסר גישות מוחלט. זה לא חדש הנושא של מנהיגים ראוותניים, יש כאלו כיום ולאורך ההיסטוריה, אך יש בכך גם אספקט תרבותי חיברותי חשוב, ואנו בישראל התרגלנו לזן אחר של מנהיגים.

מה עוד נשתנה במשוואה, ובכן עברתי על כך ברפרוף, אך ארצה להקדיש מספר מילים נוסף לאספקט התקשורת. ובכן התקשורת הפכה ליותר נשכנית, נדמה כי כיום יש חלוקה של תקשורת ימנית ושמאלנית, טובה ורעה (תלוי בעיני המתבונן). ולדיכוטומיה הזו עוזרים אותם פוליטיקאים, כאילו שמי שהכריח את נתניהו לקנות סיגרים במחיר של משכורת ממוצעת הוא אותו עיתונאי "עוכר ישראל שונא ביבי", זה נשמע כאילו זה נורמלי לשלוח ניקוי יבש במחיר של האכלה של חמש משפחות לחודש, ומי שמעביר תהליך זה דמוניזציה אלו הם אותם עיתונאים. ראו, מחד אינני בא לסנגר על כל אותה עיתונאות צהובה וחסרת ערך, אך מאידך, אינני מתכוון לשכבת על הקווים בזמן שמכפישים את כל העיתונאות. לא, אינני מאמין כי ישראל היום נוסד במטרה לקדם את מועמדותו של נתניהו לראשות הממשלה, בדיוק כמו שאינני מאמין כי רביב דרוקר שם לו למטרה לחסל את שרה נתניהו!

אז לרגע נקפיא ונחזור לאור, מה בעצם היה לנו שם? ובכן עיתונאי חוקר שמצא כי ראש הממשלה, לכאורה (אני לא רוצה תביעת דיבה…), עבר עבירות של קבלת כספים במרמה, וכמו כן, קיבל הוצאות על תשלומים בלא דיווח נאות. ניתנה השהות לראש הממשלה להשיב, כנראה שהפורמט לא נשא חן בעיניו, והם ניסו למנוע לחלוטין את שידור הכתבה. לאחר שידור הכתבה, החל ראש הממשלה המכהן של מדינת ישראל, בעיצומו של משבר בדרום הארץ, הפיכות בכול העולם הערבי סביבנו וגל של הכרה במדינת פלשתין על ידי מדינות אמריקה הלטינית לעסוק בעיקר בנושא זה. סוללה של עורכי דין, אנשי יחסי ציבור ודוברים נשלחו לגונן על משפחתו של ראש הממשלה שעשה את המעשה הכי ישראלי שניתן לחשוב עליו, הוא יצא למתקפת הגנה על ביתו, משהו בסטייל של מלחמת שלום הגליל, מלמת ברירה. פתאום נחשפו מסמכים, עו"ד דוד שומרון הפך לשם מוכר בכל בית בישראל, והמדינה כמרקחה. אפילו שרה נתניהו החליטה לצאת משתיקתה ולהתראיין, חלילה וחס לא לערוץ 10, אלא לערוץ 2, וכולם יושבים מקשיבים ואפילו יוצא קלים מיוחד מהאירוע. יש המלעיזים ויש המגוננים, ואני עומד נדהם, אנו נמצאים בתקופה היסטורית חשובה מאין כמוה, משטרים נופלים בכול העולם, ישנה תקופה של רנסאנס פוליטי ותרבותי, ואנו מתעסקים בראש ממשלה שחש כי מישהו הוציא נגדו לשון הרע. לפי סעיף אחד לחוק: לשון הרע היא דבר שפרסומו עלול להשפיל אדם (יחיד או תאגיד) בעיני הבריות או לעשותו מטרה לשנאה, לבוז או ללעג מצדם; לבזות אדם בשל מעשים, התנהגות או תכונות המיוחסים לו; לפגוע באדם במשרתו, אם משרה ציבורית ואם משרה אחרת, בעסקו, במשלח ידו או במקצועו; לבזות אדם בשל גזעו, מוצאו, דתו, מקום מגוריו, מינו או נטייתו המינית.

 ואני אומר, הכול פתיר, קצת יותר ענווה, פחות נהנתנות ושימת האינטרס הציבורי בראש מעיינותיהם של כולנו ואולי יש לנו סיכוי טוב לשרוד את השנים הקרובות……

הטור פורסם לראשונה בירחון סטטוס יוני 2011

Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

תגובות

  • עידו לם  On יוני 9, 2011 at 11:27 pm

    אנחנו עם מטומטם עלוב ובזוי שמחליא אותי

    • hani24  On יוני 10, 2011 at 12:23 am

      נסחפת קצת…אולי עם ככול העמים?

כתיבת תגובה

היכנס באמצעות אחת השיטות האלה כדי לפרסם את התגובה שלך:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s