בדרך…..

באוטובוס, שוב, בדרך לירושלים. לא אני לא נוסע הרבה באוטובוסים, אני הולך ברגל אופנים ולעבודה עם הרכב, לא כי יותר נוח! יותר כיף לכתוב פוסט בדרך מאשר לנהוג ולכעוס להיות ״מקולל״ על ידי המון אנשים. למה ירושלים? ובכן כי אני צריך לפגוש פעילים, פגישה אישית והרצאה.

חסרות לי בערך מיליון שעות שינה, העיניים שלי טרוטות,כמה שיותר חובש משקפי שמש, קשה לי. אנשים מעירים לי, מנסה להסביר לא מקבלים, מוריד את המשקפיים העיניים שורפות מקשיב, מתבוננן, מידי פעם מרחף, בעיקר חולם. על מה? על זה שאני סטטי, לא בדרך ״הני, מה נהיה?״ אני שוב בדרך. מקשיב מהנהן בראש. ״אני רוצה שתבין…״ אני מהנהן ואומר בקול צרוד של סיגריות (ואני בכלל לא מעשן) אני מבין, לא אני מנסה להבין, אבל קשה לי! הראש מתנגד, ישראל 2011 אנשים רעבים, בלי בית, הקריטריונים צורחים. יש לי סיוט חדש קריטריונים….

קריטריונים, אני בדרך, למה? כמה ילדים יש לך? לא מספיק לעמוד בקריטריון של עמידר. אז עשיתי עוד ילד היום יש לי חמישה, אני חד-הורית, אוהבת את הילדים שלי בכלל מתה על ילדים, אבל לא קיבלתי דירה, כעת אני עומדת בקריטריונים, ואני ברשימה לדירה זה רק יקח בין 10 ל-15 שנים….מה עושים בינתיים? נוסעים ממקום למקום, בדרך, ויש לי סיוט חדש קריטריונים. וזה במקום לדבר על בנות ובני אדם…

למה בנות ובני אדם, ובכן כי זה יותר קל לדבר על מספרים — הייתי שם כאן קליפ של הלהקה המיתולוגית יו בי 40 I am one in ten, אבל אני בדרך כותב על הנייד שלי ואין לי אפשרות. ככה זה בדרך –נשים וגברים ילדות וילדים מדהימים, את כולן אני פוגש בדרך, ולא הדרך שלי כבר לא עוברת ברוטשילד יותר, נראה לי שהדרך שלהם עוברת דרך מקום של אגו, ואני באמת לא מבין. מחד אני לא מבין איך אפשר לעשות רע לכל כך הרבה אנשים מדהימים. ומאידך, אני לא מבין איך אפשר לדחוף כל כך הרבה אגו לעניין הזה.

אני גם מודה, שנים שלא הייתי בדרך. זאת אומרת הייתי בדרך, אבל בדרך אחרת. הייתי בניו יורק, הייתי בדרך של אביבה, אוהד ועידו. הייתי בדרך של האקדמיה, וכל מה שהייתי צריך זה להבין שבבית תמיד יאהבו אותי ולא משנה מה יקרה, שבעבודה תמיד ירצו ממני להיות קונפורמי לשיטה שלהם שאני לא אוהב, ואם אתפוס מעט אומץ ואוציא את הראש החוצה בדרך אוכל למצוא חלק מהדברים שחשבתי שאבדו לי.

אז אני עוד מעט מגיע, לא, לא לתחנה הסופית, לעוד מקום כעת ירושלים, ועוד כמה שעות אמשיך בדרך לאן למקומות אחרים ואאחל לכולם בדיוק כמו לעצמי אושר. כי לא מוצאים כאן שינה או מנוח, מוצאים כאן את מה שחשבנו שאיננו מוצאים כאן אנשים שצמאים לצדק חברתי, צדק חלוקתי ללא הבדלים של דת שגע ומין. רק בדרך!

אז בחייאת ראבכם כשאתם רואים אותי בדרך לא. חייבים להגיד כלום, תחייכו זה מספיק זה מחזיק אותי עוד קצת. ואם יש לכם מה להגיד לי תרגישו חופשי כי אני כאן מקשיב רוצה להיות איתכם אחיותי ואחי הגיבורים, אתם המדינה, ובשל מחלת השכחה והבלבול זה קצת נעלם יחד נצליח להחזיר זאת לתודעה. יחד בדרך ממקום אחד לאחר, אני מודה לכל מי שלקח איתי חלק…..תודה! אני ממשיך ירושלים הנה אני נכנס לתחנה מרכזית…..

Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

תגובות

  • ג'וגו'  On אוגוסט 9, 2011 at 3:54 pm

    מקסים !!!!
    כמה שזה נכון לפעמים לצאת קצת לדרך ולפגוש את המציאות…

  • סתם אדם  On אוגוסט 9, 2011 at 5:46 pm

    תעצור רגע, תישן, תאגור כוחות ותמשיך. מותר ורצוי. אתה פחות מפוקס, פחות יעיל ופחות חד במצב הזה. והיה ותיפול בידך עוד אפשרות להשפיע, במיוחד בעידן המדיה, אתה לא רוצה שהמצלמה תתפוס אותך ברגע של חולשה.
    תזכור, גם אתה בן אדם.

  • hani24  On אוגוסט 11, 2011 at 3:45 pm

להשאיר תגובה

היכנס באמצעות אחת השיטות האלה כדי לפרסם את התגובה שלך:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s