כשרון תמורת ממון!

איך הפכה הטלוויזיה ממקור לסיקור חדשותי, תחקיר ודיון, למעוז של בידור המוגש על ידי טאלנטים? איך הפך העיסוק ב"מר טלוויזיה" לעיסוק ב"חתיכי"? ולמה לא יספרו לנו בטלוויזיה ששליש מהילדים במדינה רעבים, אבל ימלאו את המסך בתוכניות בישול ואוכל עתירות רייטינג?

פעם כשהייתי ילד הייתה להקה אחת גדולה שקראו לה הפינק פלויד. המיתולוגיה של הרוק טוענת שחברי הלהקה, מן הפופולרית ביותר בעולם, היו מסתובבים חופשי בלונדון מבלי שיזהו אותם. היום כל זמר/ת שמופיע/ה בפסיטיגל לא יוצא/ת מהבית בלי איזה חמישים פאפארצי שרודפים אחריה/ו.

למה, אם כן, להקת רוק פופולרית הצליחה לעשות את זה? ובכן, הסיבות פשוטות למדי. ראשית באותם ימים היו פחות ערוצי טלוויזיה, אינטרנט וכו'. שנית, וחשוב יותר – חברי הפינק פלויד הופיעו במשך שנים עם תאורה שלא אפשרה לראות אותם בבירור; כשהם העלו את המופע הגרנדיוזי "החומה", הם הופיעו מאחורי חומה של לבנים (שנהרסה אט אט במהלך ההופעה). על גבי כל עטיפות התקליטים שלהם התנוססו תמונות שונות ומשונות; פריזמה משולשת, שלשת הארובות של לונדון, פרה – הכול פרט לתמונות חברי הלהקה. וחשוב לציין, כל זה קרה בעידן שבו כבר מכרו את המראה בתור מקדם מכירות, חשבו על אלויס, החיפושיות ומיק ג'אגר. מה שהפך את הפינק פלויד ללהקת רוק כל כך טובה לא היה המראה החיצוני, אלא התוכן, המוסיקה המדהימה שדוייוד גילמור ורוג'ר ווטרס יצרו.

לומר את האמת, עד היום אני אוהב את פינק פלויד. אני מקשיב מידי פעם לשירים שלהם בעיקר לשיר comfortably numb , המתאים למה שקרה לנו בעשורים האחרונים, בעיקר בתחום הבידור שהשתלט על תחום התקשורת, ועל כך אכתוב במאמר.

נמשיך בהתבוננות נוסטלגית. פעם הטלוויזיה והעיתונאות תבססו על תוכן חדשותי אדיר, תחקירים וכתבות עומק שהדהדו במשך שנים. די להזכיר שמות של ענקים כאדוארד די. מורו, וולטר קרונקייט, שגויס על ידי מורו, וגם אנדי רוני, אני מביט בתמונות שלהם והם נראים לי קצת מוזרים, הם היו אנשי תקשורת מהאסכולה הישנה, הם לא היו "יפים" ומעולם לא קראו להם טאלנטים.

קראתי שאחד הדברים אשר החרידו את מורו היה המעבר לטלוויזיה; האיש שנחשב לאחד מגדולי העיתונאים של המאה העשרים, חשש אז כי קיימת הסתברות שהמדיום הטלוויזיוני נותן לתמונות לבוא על חשבון רעיונות ויפגע בתכנים. ויש כאלו שנשבעו ששמעו אותו אומר "הלוואי שהטלוויזיה הארורה מעולם לא הייתה מומצאת". ואת זה אמר האיש שממש המציא את החוויה הטלוויזיונית המוכרת לנו, של תוכניות דוקומנטריות, תוכניות אירוח ועוד. אתם מבינים, חברות וחברים, הוא חשש שייפגעו התכנים!

כמובן, שהיו עוד פסגות בקריירה של מורו, ביקורו עם כוחות הברית במחנות ההשמדה לאחר השחרור; השידור, אולי הידוע בעולם, עם סנטור מקארתי שהביא לנפילתו ועוד. פסגות שהן התכנים זעזעו את כל הצופים והתמונות שרתו אותם היטב. אז, נדמה לי, היה איזון בין האנשים שהציגו את הדברים, אותם כישרונות לבין התכנים.

כשלא נשאר כסף ליצירה מקורית

הבה ונביט במציאות הישראלית. עד לעידן התקשורת המסחרית לא היו טאלנטים במחוזותינו. התקשורת הטלוויזיונית — ערוץ אחד בלבד, להזכירכם – עסקה בעיקר בחיזוק המדינה וערכיה. אולם השוק חופשי כמו השוק החופשי, הכניס תחרות לעולם התקשורת, וזו שינתה את פני הדברים.

פתאום במקום לדבר על תכנים, התחלנו לדבר על טאלנטים. פתאום הציבור הפסיק להתבונן בראש המדבר שממולו וחשב שהנה על המסך נראה שדרן, מגיש קריין;  הוא ראה לנגד עיניו טאלנט. לא עוד עיתונאי מנוסה ותחקירן מצוין, אלא מגיש  יפה תואר בעל בלורית הולמת;  לא עוד מר חדשות, אלא טאלנט שיודע כיצד להטות את הראש הצידה, להרים גבה תוך כדי הקראה ולהעניק לכולנו חיוך מצודד.

הציבור כבר כמעט שלא מדבר על יותר שהביא עמו יצירה משובחת, אלא על יוצר ז'אנרים עתירי רייטינג, המאלצים את היוצרים לפנות למכנה המשותף הרחב והנמוך.

הפגיעה אינה שייכת רק לתחום החדשות, הטאלנטים השתלטו על ימי שידור שלמים והפכו למפלצות זוללות זמן שידור איכותי. וכך החלנו לשלטט בין "הכספת", ל"מי מפיל את המיליון" ועוד חידונים ושעשועונים דומים וזולים להפקה, משום שאת הכסף הגדול קיבלו הטאלנטים, שלא השאירו דבר ליצירה המקורית! כאמור, עיקר הכסף הושקעו בהחתמת הטאלנטים על חוזים מנופחים, וכך ליצירה ישראלית מקורית ועכשווית ולתוכן איכותי לא נשאר כסף, זמן ומקום.

 כשלט רוצים להראות לנו את הקשיים

המעבר מאנשי חדשות ויוצרים מקוריים לטאלנטים לא פוגע רק באיכות המוצר שאנחנו מקבלים. הוא פגע גם בסוג החומרים שבם אמצעי התקשורת עוסקים. לא מזמן התבשרנו כי התוכנית "מאסטר שף", זכתה לרייטינג הגבוה ביותר בישראל מאז שהונהגה המדידה; התוכנית הגיעה לכ-41% אחוזי רייטינג בכלל הציבור, המתורגמים למיליון וארבע מאות אלף צופים! ומה בדיוק הפסידו צופים אלו?

הם הפסידו את האפשרות לצפות בתוכנית שתעסוק במצבה העדין של ישראל בעולם ובאו"ם לאחר ההצהרה הפלסטינית; או במשמעויותיו של משבר הדיור שבו, בין השאר, עסקה המחאה החברתית הגדולה ביותר בתולדות המדינה; או במצבה העגום של מערכת הבריאות בישראל.

כששמעתי על אחוזי הרייטינג המופלאים לה זכתה "מאסטר שף" חשבתי שזה מאוד מעניין שדווקא תוכנית על אוכל ובישול זוכה בהצלחה וברייטינג גבוה כזה, במדינה שבה שליש מהילדים מוגדרים כילדים בסיכון תזונתי, כלומר כאלה שלא מקבלים תזונה מאוזנת שמתאימה לגילם.

אבל למה להטריד את מוחם של הצופים בילדים רעבים? תנו להם פרצופים יפים של טאלנטים.

הטור פורסם לראשונה בירחון סטטוס נובמבר 2011

Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

תגובות

  • Dena Bugel-Shunra  On אוקטובר 28, 2011 at 1:04 am

    אני לא מופתעת מכך שדווקא בימי רעב מתפתח צורך בשידורים פורנוגרפיים שבמרכזם הכנת מזון.

    לצורך העניין אני מגדירה פורנוגרפיה כיצירה חזותית שכל משמעותה לגרות תאוות – מבלי שהצופה בהן יוכל לספקן באמצעותה. כל עולם הפרסום מתקפל לתוך ההגדרה הזו; ולא במקרה.

    • hani24  On אוקטובר 28, 2011 at 12:14 pm

      הי, לא חשבתי על זה פורנוגרפיה כיצירה חזותית לגרות תאוות….במקרה זה ועם השמנת היתר שהיא המגפה של ימינו נראה כי יש סיפוק תאווה אבל בצורה מאוד פוגענית והרסנית, וכמובן ששרק לחלק מהאוכלוסיה יש סיפוק מלא ותקין….נראה לי כמו פגיעה כפולה!

  • דני כהן : הגזמת בהערכה שלך לערוץ ה-1  On אוקטובר 28, 2011 at 10:57 am

    הני בוא לא ניתן קרדיט יותר מידי לערוץ הראשון שמעולם לא היה קרוב לבי.בי.סי ולערוץ 4 הבריטי שבאמת משדר תוכניות משובחות. הערוץ ה-1 אחראי לסרט התעמולה העלוב "עמוד האש" שהדיר משם את המזרחים, והאדיר בעיקר את הציונות של תנועת העבודה, והציג את הערבים כאספסוף. האם "דודו טופז והאורנג'דה" זאת סוג של תרבות.ואם מדבר על לפיד הילד צריך לזכור שהערוץ ה-1 הביא לנו את טומי לפיד שהיה דמגוג גס רוח וגזען שהתחזה לליברל. הערוץ ה-1 קם על מנת להאדיר את מפלגת השלטון ולהדיר כל אדם עם ביקורת. היו תקופות שאם רציתי עיתונות נושכת ועמיתית היה לך רק את "העולם הזה" של אורי אבנרי (שסופסוף זוכה לפרס שהגיע לו מזמן).

    • hani24  On אוקטובר 28, 2011 at 12:18 pm

      הי דני, נראה לי שאתה קורא דברים שלא כתבתי כאן.

      לא נתתי כלל קרדיט לערוץ הראשון ואני מצטט: "הבה ונביט במציאות הישראלית. עד לעידן התקשורת המסחרית לא היו טאלנטים במחוזותינו. התקשורת הטלוויזיונית — ערוץ אחד בלבד, להזכירכם – עסקה בעיקר בחיזוק המדינה וערכיה." זה לא קרדיט ולא השוואה לכלום!

      לגבי עמוד האש ועליבות הסדרה קרא את: https://hanizu.wordpress.com/2011/10/16/%d7%a2%d7%9c-%d7%92%d7%91%d7%a8%d7%99%d7%9d-%d7%96%d7%99%d7%9b%d7%a8%d7%95%d7%a0%d7%95%d7%aa-%d7%a7%d7%95%d7%9c%d7%a7%d7%98%d7%99%d7%91%d7%99%d7%99%d7%9d-%d7%95%d7%a9%d7%95%d7%9c%d7%99%d7%99%d7%9d/

      וכמובן שאת לפיד, הגזען שונא הנשים מזרחים הומואים ולסביות שהיה מנכ"ל הרשות, אני לא סוסל ומכיר בחטא של ערוץ 1 בהבאתו לתודעת הציבור…

      וגם לגבי העולם הזה אנו מסכימים. בקיצור נראה לי שהאולטרה-אגו שלי כתב את התגובה הזאת רק על מנת להסכים עם עצמי 🙂

      סתם, אני מסכים כמעט עם כל מה שכתבת…
      אחלה שבת
      הני

  • יאצק הצידוני  On אוקטובר 28, 2011 at 9:06 pm

    בקיצור, להחליף את העם על בחירותיו השגויות, וטובה שעה אחת קודם.

    זה שאין כסף להפקות מקור בגלל ה"טאלנטים" לא מדויק. אם אותו טאלנט לא היה מייצר רווח לערוץ, הוא לא היה מוחתם על חוזה כזה.

    אין כסף לסרטים דוקומנטריים כי הם הפסד כסף ודאי. שום איש עסקים אחראי ישקיע במוצר שמפסיד כסף, אלא אם כדי לעשות יותר כסף ממשהו אחר (Loss Leader).

    אם תוכיח לבעל הערוץ שהוא מפסיד כסף על מונית המזל ומצד שני ירוויח כסף על שידור סרטים דוקמנטרים על שכונות מצוקה בירוחם, היה סמוך ובטוח שהמונית תושבת תוך דקה והערוץ יתחיל לשדר מירוחם בשידור ישיר 24/7.

    • hani24  On אוקטובר 28, 2011 at 9:22 pm

      אני יוצא נגד כל החישובים של עלות מול תועלת מכך שמה שאתה כותב לא רלוונטי לטיעון שלי…ניתן ואפשר ליצור טוויזיה ותקשורת טובה, ויש לכך דוגמאות…PBS בארה"ב וגם ערוץ 4 הבריטי…לא הכול עלות תועלת…

      • יאצק הצידוני  On אוקטובר 28, 2011 at 9:35 pm

        PBS מקבל מימון ציבורי מהקונגרס ותרומות מוכרות לצורך מס. אם הוא היה מפסיק להיות ערוץ נתמך ציבורית או שהוא היה נסגר או שהוא היה הופך ל FOX.
        כנ"ל ערוץ 4 הבריטי או ארטה הצרפתי (שמקבל מימון נכבד מממשלות צרפת וגרמניה).

        מטרת ערוץ *מסחרי* זה לייצר כסף לבעליו, אם זה מורדוך או דיסני. ברגע שהם יפסיקו לייצר כסף הם יסגרו. חד וחלק. כדי לייצר כסף צריך כמה שיותר צופים (שלא משלמים דרך אגב) וכדי להביא כמה שיותר צופים משדרים יותר גלגל המזל ולא את הפילהרמונית של ברלין.

        עובדה, גם כשיש לציבור אופציה איכותית כמו ה PBS, רובם מעדיפים את אופרה ווינפרי. לכן אופרה מרוויחה מיליונים ו PBS נאלץ לחזר על הפתחים בבקשות לתרומות.

        הלוואי וזה היה אחרת אבל המצב הזה לא השתנה מימי קדם (מי אמר גלדיאטורים ולא קיבל?) ולכן הסיכוי שהוא ישתנה בעתיד לא מזהיר במיוחד.

        • hani24  On אוקטובר 29, 2011 at 9:39 am

          הי יאצק, אז מה? אתה טוען שהכול דטרמיניסטי ולא ניתן לשנות? הכול חייב להיות סביב הכסף? רוצה לחזור לשלטון בתקופת הגלדיאטורים?

          אני מציע מבט שונה עם ביקורת ואולי התחלת מחשבה בכיוון של פתרון…

          over stating the obvious is not saying anything….

          • יאצק הצידוני  On אוקטובר 29, 2011 at 6:37 pm

            אני לא רוצה לחזור לשלטון הגלדיאטורים, הבעיה היא שמאז ומעולם לא יצאנו משם. כמו שדגלאס אדאמס ז"ל אמר: בפרספקטיבה, הירידה מהעצים היתה רעיון רע מלכתחילה.
            וכן, האופי האנושי הוא דבר יחסית דטרמניסטי (אחרת מה זה ה "מדע" במדעי החברה?) יש דברים שניתן לשנות ויש דברים שלא ניתן.
            חמדנות האדם, אם הוא אוליגרך ואם הוא פועל פשוט, נראה לי גורם די קבוע בהיסטוריה האנושית. מדי פעם מעכירים את המים ע"י גיליוטינות וקלשונים, אבל מהר מאד השכבות החברתיות מסתדרות מחדש באותו אופן – רק עם פרצופים חדשים.

            מצאת דרך לשנות את זה,- תקבל טריליון דולר.

            Sometimes the first duty of intelligent men is the restatement of the obvious.

            George Orwell

            • hani24  On אוקטובר 30, 2011 at 6:25 pm

              הי יאצק, לא האמנתי שתמצא את הציטוט הזה של אורוול 🙂 שגם אני מכיר אותו! מצחיק שחשבתי על זה כשכתבתי את מה שכתבתי, אבל אמרתי לעצמי אין מצב שהוא ימצא אותו….(דרך אגב מעתיקן לא קטן האורוול הזה ספרו 1984 הוא חיקוי מאוד פשוט של הספר we של יבגני זמיאטין בעברית בהוצאת בבל…) קודם כל: סחתיין….ושנית: מגיע לי!!!

              מסכים גם לגבי מדעי החברה, דיסציפלינה מאוד בעייתית ונפסדת — אבל, באותה נשימה, כמעט בטוח לגמרי שלא כדאי לנו לחשוב כך בצורה דטרמיניסטית, ואולי לאגד סביבנו את כל אלו שלא חושבים כך….והניסיון לשנות את פני החברה אולי יבוא עקב צמיחת האינטרנט והרשתות החברתיות וחמדנות היתר של האחוז האחד…

              לא רוצה טריליון דולר (מרבה נכסים מרבה דאגות) רוצה חיים שקטים עם בת זוגי שתחייה והילדים שלי וזהו…תאמין לי מסתפק במועט…

              הני

              • יאצק הצידוני  On אוקטובר 30, 2011 at 7:47 pm

                "לא רוצה טריליון דולר (מרבה נכסים מרבה דאגות) רוצה חיים שקטים עם בת זוגי שתחייה והילדים שלי וזהו…תאמין לי מסתפק במועט…"

                אין כמו הפילוסופיה הזו כדי להוריד את לחץ הדם. מסכים בהחלט.
                ולפיכך אני למשל זרקתי את הטלויזיה מהבית ממזמן. ואז אני לא צריך להתעצבן מול כל מיני מגישות סיליקון ושדרי קן.

                ולגבי הענין. המעבר לתקשורת חזותית היא זו שבעצם מאדירה את הצורה החיצונית של האדם. ניקסון למד את זה בדרך הקשה ב 1960.

                אדווארד מורו התחיל את הקריירה שלו ברדיו, שם להופעתו החיצונית לא הייתה משמעות בכלל. כשהמדיום הפך לויזואלי, הוא פחות הצליח (לא שהוא לא רכב על הקרדיט שלו עד שהוא התפוטר מ CBS). דרך אגב, ב ש1961 הוא הרויח 230 אלף דולר לשנה כשהכנסה של משפחה ממוצעת היתה 6000$.

                אפשר כמובן לטעון שהוא היה "טאלנט אמיתי" שהיה שווה כל אגורה, אבל צריך לזכור שבאותה תקופה שידרו גם בבתי הספר סרטונים שמדריכים את הילדים להסתתר מתחת לשולחנות כשהם רואים הבזק. לחדשות היתה משמעות שונה אז.
                גם אז ה Three Stooges קיבלו הרבה הרבה יותר מאדוורד ידידנו.

                ב 1974 ניקסון התפטר. הכל התחיל עם העיתונאים וודוורד וברנסטין. שני עיתונאים שהפילו נשיא אמריקאי. מאז כל עיתונאי זב חוטם שסיים אוניברסיטה חולם להיות ברנסטין או וודוורד ומנסה ליצר סקנדלים גם כשאין. לכל דבר מוסיפים את המילה "גייט" ומקווים לפוליצר. הבעיה היא שרמת התחקירים ואמינותם יורדת, והציבור מתחיל לאבד אמון בתקשורת.

                ב 1979 קרה עוד מקרה שולי. CNN התחילה לשדר. פתאום לאמריקאי הממוצע היתה גישה 24 שעות ביממה לחדשות בטלויזיה ועוד בכבלים. משבר החטופים באיראן רק העצים את ההילה מסביב לפורמט החדש.
                אבל מה, משברים טבעם להסתיים. לכן יש שתי אפשרויות – או להתחיל לדווח על כל פיפס לא קריטי (החוואי ג'ונס גידל דלעת במשקל 300 קילו!) או להתחיל ליצר משברים ("האם זומבים מאיימים על ילדיך כשהשכן שלך עושה סקס עם כבשה?").

                אבל הערך המוסף של החדשות ירד פלאים (כמה כבר זומבים אפשר לראיין לכתבת תחקיר מעמיקה? אחרי כמה כבשים אפשר לעקוב במצלמה נסתרת? כמה "גייטים" אפשר ליצר ב 24 שעות?). לכן היה צריך למלא את המסך בקריינים שאמינותם תהיה תלויה ביכולתם להראות אמינים (הייתי קונה מטום ברוקאו מכונית בלי טסט) או מנחים שגם יכולים להצחיק אחרי שאבדת את כל שערותיך בעקבות הראיון עם הזומבי התורן. ג'וני קרסון מארח את מאור הגולה הרבן אורי גלר.

                תוסיף לירידה באמינות ,לרדיפה אחרי סקנדלים והטריויאליזציה של החדשות את התפרצות האינטרנט, ותקבל פרגמנטציה אדירה של הקהל. כשהכנסתך תלויה בכמה עיניים צופות במשדר – פניה למכנה המשותף הנמוך ביותר ויצור סנסציות (א-לה דן ראת'ר) היא הדרך הכמעט יחידה

                וכל מה שאמרתי על התקשורת בארה"ב נכון כפליים על התקשורת הישראלית (רבאק, אפילו בוואלה מבית הארץ (העתון לאנשים חושבים) מדווחים על "עדויות מדהימות ממשפטו של מייקל ג'קסון") וענת קם נכנסת לכלא כי איזה עיתונאי בשנקל חשב שהוא חייב לפרסם "סקופ" שבית המשפט העליון קבע שלא היה ולא נברא.

                שבוע טוב (ולא הייתי מגיב כאן אם לא הייתי נהנה מהבלוג ונהנה מוויכוח טוב, שאפו).

  • יאצק הצידוני  On אוקטובר 30, 2011 at 7:10 pm

    הנה, מסתבר שיש עוד אנשים בעולם שקוראים את הבלוג – כמו למשל הממשלה הסינית:

    http://www.reuters.com/article/2011/10/25/us-china-tv-idUSTRE79O1Z120111025

    China will limit the number of entertainment programs allowed to air on television, from match-making game shows to dance broadcasts, and push to replace them with morality-building programing, Chinese media reported on Tuesday.

    • hani24  On אוקטובר 30, 2011 at 7:29 pm

      אבל למה לא נותנים קרדיט? למה? 🙂

      • יאצק הצידוני  On אוקטובר 30, 2011 at 8:00 pm

        הסינים הרי ידועים לשמצה בפיראטיות האינטלקטואלית שלהם…

        🙂

        • איתי  On נובמבר 1, 2011 at 11:32 am

          משום מה נראה לי שהסינים לא ביטלו את הטלוויזיה לטובת שיח עשיר יותר…

          כל הכבוד הני, אחד המאמרים הנוקבים והטובים שקראתי בתקופה האחרונה, תודה.

          • hani24  On נובמבר 1, 2011 at 1:56 pm

            הי איתי, תודה, ולגבי הסינים אנחנו קצת צוחקים….

כתיבת תגובה

היכנס באמצעות אחת השיטות האלה כדי לפרסם את התגובה שלך:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s