"הסכנה האירנית" – תעלול הטעיה

ראשי השלטון מודאגים מקואליציות חוצות מגזרים, בעיקר בין ערבים ומזרחים, שנוצרו בעקבות המחאה-החברתית ומעוררים מחדש את הפחד מפני איראן כדי לתקוע טריז ביניהם

כותרות העיתון זעקו, הגזרה באירן מתחממת! הם לא בדיוק יודעים מה לעשות עם המידע הזה. מחד, הם אלו שטיפחו את המחאה החברתית בחודשים האחרונים, ומאידך הם מתחילים לקבל מידע כי הכיסוי של המחאה אינו מוצא חן בעיני הפוליטיקאים הטייקונים ועוד כל מיני פונקציונרים כאלו ואחרים. והעיתונאים, הם חיים במצב אמביוולנטי, מחד כתבות מאירות עיניים על כך שהסוכנות האטומית לנשק גרעיני טוענת כי אירן קרובה לניסוי גרעיני וממשיכים בדיווחים ברמה של כותרות עמוד ראשון על היתכנות תקיפה ישראלית באירן, ומאידך, הם מפמפמים לנו כי זהו "ספין גרעיני".

בתוך כל הבלגן הזה נמצא הציבור הישראלי, לא באמת יודע מה לעשות, שהרי ברק הוא רמטכ"ל לשעבר וחייל מוערך, לפחות על ידי חלקנו, האם יתכן שהוא משקר? האם הטרוף כה עמוק עד כי הוא יצא למלחמה שעלולה להצית את כל האזור רק על מנת להוכיח שהוא רלוונטי? ומה בדבר נתניהו? האם הוא יעשה הכול על מנת למעוך ולהשכיח את העובדה שכשליש ממחוסרי הדיור הם אנשים עובדים במשרה מלאה? ומה בדבר העובדה כש-60 אחוז ממבקשי השלמת ההכנסה הם נשים וגברים העובדים משרה מלאה?

עולה השאלה, מה קורה כאן? מצד אחד פוליטיקאים שמושכים בכול הכוח להעלות את העניין האירני לראש סדר היום הציבורי, ומצד שני יש "אנשי מקצוע" ראש המוסד לשעבר מאיר דגן וראש השב"כ לשעבר יובל דיסקין הם אלו שעומדים מאחורי הניסיון למנוע זאת. ברגעים כאלו אני תמיד נזכר בסרט "כשכש בכלב" וחושב הייתכן? האם יש מצב שראש ממשלה ושר ביטחון יכניסו את המדינה למצב מלחמה בשל חששם מאיבוד כוחם הפוליטי, וזאת נגד דעתם של מי שזה לא מכבר היו אחראים על ביטחוננו, ראש המוסד והשב"כ?

כמובן שיש לקחת בחשבון כי המחאה החברתית האחרונה יצרה כאן דברים שעד כה נחשבו לבלתי אפשריים. החיבורים בין הפלשתינאים הישראלים לאנשי הפריפריה, בעיקר מזרחיים, הם איום מרכזי על ההגמוניה של התרבות האירו-צנטרית השולטת בישראל מאז הקמתה, ואפילו לפני. אכן, המחאה התחילה על ידי אותם אנשי "מעמד בינוני" אולם הם עזבו את השטח והשאירו המוני אנשים לחפש את עצמם ללא עזרה לחלל זה נכנסו כמה ארגונים ישנים וחדשים, פורום גוש הפריפריות, כוח לעובדים, הקואליציה הצפונית והקשת הדמוקרטית המזרחית החלו להפגין נוכחות רחבה יותר ויותר בשטח ואילו אותם אנשי מעמד ביניים נעלמו להם מהשטח, וכעת מנהלים התנגחות תקשורתית בינם לבין עצמם.

אולם טעות היא לחשוב שהשטח ממתין לאותם אנשים להוביל ולהנהיג, זמנים חדשים נראים בשטח, פלישות לבתים, הפגנות מול בתי שרים ועוד המון פעולות גרילה קטנות בשיתוף של ערבים יהודים, נשים וגברים, מכל גווני הקשת הפוליטית מטילות מורא על הפוליטיקאים. דרישות לשנות את חלוקת המיסים הקלוקלת מארנונה וחלוקה מחודשת של משאב הקרקע הכה נדיר בישראל עולות ממקומות שונים ומדאיגות את האליטה השלטת. השאלה המתבקשת היא: מדוע? ובכן זו הפעם הראשונה בתולדות מדינת ישראל שנוצר שילוב מיוחד מהסוג הבא:  ערבים אזרחי ישראל הבינו כי השמאל הבורגני המשוקע בתפיסות יורו-צנטריות לא יבוא את הגאולה,  ומאידך, תושבי הפריפריה, בעיקר מזרחים, הבינו כי האויב האמיתי שלהם הוא לא הערבים, אלא ממשלות שנמצאות תחת שליטה של בעלי ההון המדכאות אותם מזה שנים.

השילוב הזה זועק לשמים! והשילוב הזה מפחיד ומדאיג את האליטה הכלכלית-פוליטית-משפטית של מדינת ישראל, אז מה נותר לעשות? לתקוע חיץ בין בקבוצות השונות ולהחזיר את הסדר הישן על כנו ומה יעבוד טוב יותר מאשר איחוד מפוברק למען ביטחון המדינה נגד איום מרכזי, בעיקר אם הוא בא מכיוון מוסלמי (במקרה זה חייבים לציין כי האירנים אינם ערבים!)?

סקרנות ולא פחד

 

וכעת כל שנותר לשאול הוא, האם עברנו כברת דרך ארוכה מספיק על מנת לראות את ההונאה, להתנגד לה ולהמשיך בדרך לשנות את הסדר הקיים? או שלא? כולי תקווה שהתשובה לשאלה הראשונה היא כן!

נקודה למחשבה לסיום, פלישת חסרי דיור לבתים בישראל היא לגיטימית ואמורה להיות נשק מרכזי נגד הגניבה הגדולה ביותר בתחום הדיור. את הקבלן בועז יונה שפטו לשבע שנות מאסר בשל הונאה של כ-118 מיליון שקלים – אולם את אלו שגנבו את הדיור הציבורי במיליארדים של שקלים ומונעים מנשים ילדים גברים וטף את זכותם הבסיסית לדיור משאירים בחושך, עד מתי רשעים יעלוזו!?