האיגוד החדש

האזרח זין, בטור חדש וקורע על חיי המשפחה ואיגודים מקצועיים…להנאה בריאות וחיים ארוכים — אוהב אותך ומתגעגע אליך חיים!

ימים טובים שוטפים את הארץ, ימים מצויינים. מהפכות חברתיות איחוד פלגים שראו עצמם תמיד משני צידי המתרס. מה אני אומר לכם, זה ניראה ניפלא בטלוויזיה, כשזה ניכנס אלי הבייתה זה מפחיד.

מי שלא מכיר את  אותי, את האזרח ז', אני יכול לגלות לו שהוא נשוי ל"שתחייה" ואב לשתי בנות מקסימות. הראשונה בת שלוש והשניה בת שנה ותשעה חודשים. גילאים קרובים מאוד.

בהתחלה הגדולה לא התייחסה לקטנה. לא כמטרד לא כדבר משמח, היא הייתה בעינייה תוספת לעגלה, משהו שצריך להתחשב בו כשרצים במהירות ולנסות שלא למעוד עליו. אח"כ היא החלה להתייחס אליה כאילו היא התינוקת שלה. נותנת לה מים, מנסה להאכיל אותה, שרה לה שירים, מאיימת בעונשים, ממש הורה לכל דבר. בזמן האחרון העניינים קצת השתנו…..

הקטנה החלה לדבר, היא החלה לגלות טעם אישי באוכל במוזיקה בשתייה ובעיקר היא החלה להיות יותר קוהרנטית. הם התחילו לתקשר טוב יותר.  הבדלי האופי מסייע להם להשלים אחת את השניה, ממש כמו רובוטריק גמדי. הגדולה וורבלית ויכולה להביע עצמה במילים ללא בעיה. הקטנה היא סוג של מקגייבר אם היא רואה כיצד מתפעלים מכשיר היא מצליחה לתפעל אותו בעצמה ללא בעיות. הגענו למצב שמנעולי ארונות לילדים אנחנו צריכים לפתוח עם הגב מופנה אליה ע"מ שהודיני לא תלמד את אופן הפתיחה.

אני חושב שזה התחיל לפני חודשיים. לקחתי אותן לגן השעשועים כמו בכל יום שבת והן שיחקו בניפרד. זו שיחקה בנדנדות והשניה במגלשות. אני ניסיתי לעשן סיגריה כשראיתי את הקטנה מגיעה לגדולה ומטפסת יחד איתה על החבלים למגלשה. הגדולה סייעה לה להגיע למעלה. הן ירדו למטה ואז הגיעו לתיק שהיה תלוי על העגלה. בתוך התיק שמתי מיץ ועוגיות שאותם התכוונתי לתת להם במהלך הטיול. הקטנה הסתכלה על הגדולה, הגדולה הורידה את התיק לקטנה הקטנה הצליחה בשניה לפתוח את הנעילה של התיק ולשחרר את הריץ רץ. שתיהן חלקו את העוגיות והמיץ, אותי זה הצחיק, איזה טיפש הייתי.

לאט לאט האיחוד בניהם הפך להיות מפחיד ממש. הגדולה מושכת לה סולם והקטנה מטפסת עליו ללא פחד ומורידה ממתקים מהארון.  הגדולה מביאה לקטנה שלט והופ היא הופכת לערוץ הופ. זאת שמה עליה גרביים והשניה מלמדת אותה כיצד להפעיל את הרדיו דיסק, זו נושפת על האוכל כדי שיתקרר והשניה מראה לה מה קורה כשזורקים סוכריית מנטה לתוך כוס קולה.

ואז, יום אחד, צעקתי על הקטנה. צעקתי ממש, צעקתי חזק, צעקתי גבוה. אני לא זוכר למה או מה בדיוק היא עשתה, אבל זה היה ממש בדמי, התנגדתי בטרוף למה שהיא לעזאזאל עשתה. ואז נעמה מולי הגדולה, חוצצת ביננו ושאגה "אתה לא תצעק על שחר!". אני מודה לשניה אחת מיצמצתי, הייתי בהלם, אבל שניה אח"כ הודעתי לכבודה שאין טלוויזיה שבוע, אין ממתקים חודש, אין סיפורים שירים וקלטות עד צו ראשון ובקיצור היא צריכה ללכת למערה, לעצום עיניים ולשים את האצבעות באוזניים. ועכשיו, אמרתי, מיד לחדר! היא נתנה בי מבט זועף והלכה לחדר, הקטנה, נתנה צווחה קצרה וצורמת לכיווני והלכה איתה לחדר. כך הן ישבו זו לצד זו על המיטה חבוקות ולא מדברות, אחיות, חולקות גורל עגום של עונש בן דקה.

באותו הלילה הן ניכנסו לישון בחדרן המשותף, בד"כ אני זוכה לשמוע צרחות שמחה, שירים בקולי קולות, ריבים על ברבי זו או אחרות… אך הלילה הזה היה שקט.

אני הולך לבדוק מה קורה, אמרתי לשתחייה, שתחייה אמרה שמאחר והן שקטות אין צורך להעיר את המתים, אני אמרתי לה שאני ניכנס בדחילו וברחימו. וכך עם ספר תנ"כ בידי הימנית ובקבוק של מים מינרליים שעליו כתבתי בטוש "מים קדושים" בשמאלית ניכנסתי לחדר החשוך. מה שראיתי צימרר אותי.

כשעיניי התרגלו לחושך המוחלט בחדר, ראיתי את הגדולה יושבת על מיטתה, ראיתי את עינייה הנוצצות, הקטנה עומדת בלול מסתכלת אליה. הן דיברו בלחש והשתתקו מיד שניכנסתי. הן בהו בי כאילו חדרתי למקום פרטי שאליו אני כבר לא מוזמן. הכל בסדר תמרי? שאלתי את הגדולה, אני לא מדברת איתך היא אמרה. שחר? שאלתי, הקטנה הצמידה את שפתותיה ללשונה והוציאה אוויר כמבטאת בוז גדול ועמוק. נסוגתי חזרה למסדרון, משפריץ מים בתנועות צלב, לא מפנה אליהם את הגב לשניה. הן התאחדו, אמרתי לשתחייה, היא צחקה עלי, אני פחדתי להרדם. שכבתי במיטה עם אלה ביד אחת ודובון ורוד ורך ביד השניה.

שביתה איטלקית – בבוקר הן ניראו אותו דבר. נתתי להן את המטרנות והלכתי לשירותים. כשחזרתי ראיתי שהן לא סיימו את המטרנות. מה קורה? שאלתי, אנחנו שותות ענתה הגדולה מסתכלת על הקטנה שצחקה אליה. אני מסתכל ולא מאמין, הקטנה לימדה את הגדולה לחסום את הפיה של הבקבוק בלשונה ולינוק את החלב באיטיות משוועת. יש לי זמן, אמרתי לגדולה, גם לנו השיבה. הבטתי בשעון מזיע. כבר אחרי 07:30 ועם הפקקים והנסיעות לגן אני בטוח מאחר לעבודה. יאללה קדימה, לקחתי את הבקבוק מהן, לקום! הן הסתובבו לקיר ומשכו את השמיכה עליהן. ניסיתי להוציא את הגדולה ללא הועיל ואז הבנתי מדוע הקטנה נחנקת מצחוק במיטתה, היא קשרה אותן למיטה באמצעות חיתול טטרה. יופי, אמרתי לקטנה, קשרת את הרגליים למיטה, עוד חצי שניה ואתן בחוץ. רבע שעה אח"כ הצלחתי להתיר את הקשר האחרון ולהוציא אותן מהמיטה. הן התנהלו בצעדי דוב, הכניסו בכוונה שתי רגליים לאותו שרוול מכנס, צרחו שהפתח של החולצה צר מדי והראש נילחץ בפנים, טענו שהן רעבות ורוצות לאכול רק לחם מטוגן, לאחר שהכנתי אותו, ריחרחו מעט עיקמו את האף וביקשו קורנפלקס. יצאנו מהבית בעשרה לתשע, עם התיקים, באיטיות, בניחותא…. שביתה איטלקית מחורבנת.

בצהריים ניכנסה הגדולה לסלון ואמרה, אבא אנחנו רוצות לדבר איתך במטבח. היא לא המתינה לתשובה ופשוט ניכנסה למטבח, ניכנסתי אחריה. היא הצביעה לכיוון שולחן העץ והכיסאות הקטנטנים שלהן. הקטנה ישבה מצידו האחד של השולחן כאשר בידה מארוך פלסטיק קטן וורוד שמשמש אותן במטבח הברבי. הקטנה הקישה איתו על השולחן. שב אבא, אמרה הגדולה. בחרתי את הכיסא עם הגב לקיר, שלא יהיו הפתעות מאחורה. אבא, אני ושחר חושבות שצריך לתת לנו עוד ממתקים כל יום. אה באמת? אז אני ואימא חושבים שלא. 'מתקים, צרחה הקטנה וחבטה על השולחן בכוח עם המערוך. מה היא צועקת? נילחצתי, עזוב, אמרה לי הגדולה, היא משוגעת. וגם אנחנו חושבות שאולי כדאי שנלך לישון יותר מאוחר. אין מצב, השבתי, 'שון, צרחה הקטנה והדפה את השולחן כך שהתחלתי להילחץ לקיר. אתה רואה אבא? אמרה הגדולה, עכשיו עיצבנת את שחר, ואני צריכה להרגיע אותה. פתאום קלטתי הן משחקות איתי בשוטר רע שוטר טוב. תקשיבי, אמרתי לגדולה, אני רוצה שיחת טלפון ועכשיו, מבינה? היא סימנה לקטנה שהביאה את הטלפון שלהן אלי. משכתי את יחידת הפלסטיק הציבעונית עם השפורפרת הקשורה בחבל אליו והתחלתי ללחוץ על המספרים, הטלפון השמיע קולות נביחה ויללות חתול וגם הודיע "שלום, בזק 144" ניתקתי בזעם. איפה אימא? דרשתי לדעת. אימא עכשיו לא יכולה לראות אותך, הודיעה הגדולה. הבנתי שהן הפרידו ביננו, הן עובדות עליה, על החוליה החלשה. ידעתי שהיא תישבר. אני רוצה לראות אותה עכשיו דרשתי, לא יכולה, אמרה הגדולה. שתחייה, צרחתי, את שומעת אותי? כן. שמעתי קול עמום, אבל אני לא יכולה לדבר איתך. למה? זעקתי, אני בשירותים, היא השיבה.

את האזרח ז' לא עשו אתמול, האזרח ז' ישב כבר כמה פעמים מול העין הכחולה, הטריק הוא לא לדבר, לא לומר מילה. ניסגרתי. הן ניסו כמה פעמים לדובב אותי ללא הצלחה. אנחנו יוצאות החוצה לדבר עם אימא, אמרה לבסוף הגדולה.  הן יצאו מהמטבח והשאירו אותי לבדי. ידעתי שיכול להיות שהקטנה שתלה את בובת הברבי המצלמת במטבח שעוקבת אחרי כל תנועה שלי. אני לא התכוונתי לתת להן את התענוג. שמתי את ידי תחת ירכיי והנחתי ראשי על החזה. לאחר שלושים דקות באותה התנוחה נפתחה דלת המטבח שוב. רק הגדולה נכנסה, היא התיישבה מולי. אתה רוצה לשתות אבא? היא שאלה. הייתי צמא, יבש ועייף. קפה, ביקשתי.  היא ניגשה למטבח הברבי שלה והוציאה את קומקום הנסיכות הורוד, שממנו שפכה אוויר לתוך כוס בגודל אצבעו. זה חם, היא הגישה לי את הכוס. נשפתי ושתיתי בלגימות קצובות. אבא, היא דיברה בעדינות, אימא כבר הסכימה לממתקים, למה אתה לא מסכים? אני לא מאמין לך! הטחתי בה כמעט ושופך את הקפה, היא לא תסכים. הדלת שוב נפתחה ושתחייה ניכנסה פנימה, יותר נכון נידחפה ע"י המערוך שהחזיקה בידה הקטנה שעמדה מאחוריה. ז', היא אמרה, אולי באמת ניתן עוד ממתקים? 'מתקים, צווחה הקטנה. כל החברות שלהן מקבלות יותר למה לא הן? 'קולד, 'בונים 'כריות, המשיכה הקטנה את התפריט. מה הן עשו לך? אמרתי לה בזעזוע. היא נפלה לתוך חיקי מתייפחת בבכי, מסרבת לדבר, רק בוכה. בסדר, בסדר מפלצות, אני מסכים רק תעזבו אותה. הגדולה הינהנה והקטנה הביאה דף ושני צבעי פנדה, את האחד היא נתנה לי ואת השני הכניסה לפיה והתחילה ללעוס. כתבתי את התנאים וניסחתי אותם בהתאם להשכלתי כעו"ד, הדף נחתם וניקרע כדת וכדין. ועכשיו הן, מהאיגוד החדש, יושבות בסלון ולועסות מרשמלו, נהנות הטיפשות. מיותר לציין כי שתיהן אינן יודעות לקרא ולכן הכנסתי בתחתית הדף שורה שמציינת שתוקף המסמך הוא לשלוש שנים בלבד. שלוש שנים שבהן אני ושתחייה נערך היטב ובחוכמה למו"מ הבא, אז ניראה מי יפעיל לחץ, אז ניראה מי יכופף למי את היד, אז ניראה… שניה ניגמרו להן הדובוני גומי, אני חייב לפתוח חבילה חדשה…. חוזים מזורגגים.

Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

תגובות

  • איריס  On נובמבר 26, 2011 at 6:48 pm

    גדול אחיך, הני. לפי כל מה שהולך פה, עושה רושם שהוא לא בודה מדמיונו כלום, אלא משתמש בנסיון שלו מהאיגוד איתך כשהייתם ילדים קטנים…

    • hani24  On נובמבר 26, 2011 at 7:26 pm

      יש מצב אבל נראה לי שזה הוא ואחותי אני גדול ממנו ב-7 שנים והדבר האחרון שהיה לנו זה איגוד…וכן הוא באמת מיוחד

כתיבת תגובה

היכנס באמצעות אחת השיטות האלה כדי לפרסם את התגובה שלך:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s