למה "כלבי השמירה" נובחים?

הנה זה קורה, כל המדינה קמה על רגליה, עוקרים את שיניו של כלב השמירה של הדמוקרטיה! כנס של עיתונאים בסינמטק תל אביב, עצומות בכול פינה באינטרנט, הפגנה בשדרות רוטשילד בתל אביב, שהסתיימה במעצרים ואלימות נגד המפגינים – אולם בסופו של יום לאחר בדיקה של העובדות נראה כי יש כאן איזשהו בלבול, ואם אתם לא שותפים להרגשה הזאת, אז אצמצם ואומר שלפחות אני מוצא את עצמי מבולבל מאוד.

אז על מה כולם גועשים? ראשית יש כעס על רשות השידור, משום שראשי השידור הציבורי הם כפופים של בנימין נתניהו. גילוי נאות, אני מכיר אישית חלק מהנפשות הפועלות, אולם בלי קשר, לא אנסה לגונן עליהם; כל שאומר הוא היכן היו כל אותם "צדיקי" תקשורת בזמן ששלדון אדלסון כפה התנצלות פומבית על מערכת החדשות של ערוץ 10. כן, אותה התנצלות שהביאה להתפטרותו בשידור של מגיש מהדורת החדשות גיא זוהר. אני לא זוכר כנס תמיכה בזוהר כשהלך הביתה.

אבל כעת משהו השתנה, נאמר כי התקבלה הודעה ממשרד ראש הממשלה למשרדי ערוץ 10, אנחנו נסייע במימון ודחיית הגרעונות אם תפטרו את רביב דרוקר! כמה דמיוני שזה נשמע, אני מוכן לקבל את ההצהרה כמשהו שאכן יצא מלשכתו של ראש הממשלה. אולם, ברצוני לשאול, מדוע מקרה דרוקר חשוב יותר ממקרה שבו חטיבת חדשות שלמה נתבקשה להתנצל ובסופה התפטר המגיש? על כך ענו חלק כי הם באמת "נרדמו בשמירה" וטעות בידם. טעויות קורות וגם זה לגיטימי.

אחד חשוב והשני לא -- וכולם נובחים בקקפוניה, למה? זאת השאלה

אבל לי עוד שאלה, כן, אני נודניק, אבל נראה לי שלמען הסדר הטוב כדאי לשאול כעת לפני שיגידו שגם אני נרדמתי, מדוע כל אותה חבורה נכבדה שהגיעה לסינמטק, לא השמיע את צעקתה כשעיתון ידיעות אחרונות והבעלים נוני מוזס פיטרו את ניר בכר עורך המוסף 7 ימים? גם אז נרדמתם? להזכירכם, הסיבה הייתה פרסום כתבות על אי-סדרים של ראש הממשלה אריק שרון ובניו, מה שהתגלה כנכון והייתה העמדה לדין של הבן "שהקריב את עצמו"! נראה שללפיד וחבריו קל יותר שלא להזכיר את מקרה זה, ולצאת חוצץ נגד בעלי ידיעות אחרונות.

אפשר להמשיך ולהעלות עוד ועוד דוגמאות שמצאו את יושבי ביצת התקשורת נאלמים דום, אולם, נראה לי שדי ברור לכולם, כי לא הנושאים לעיל הם שמרתיחים את המערכת וגורמים ל"כלב השמירה של הדמוקרטיה" לנבוח בקולי קולות! מה שמביא את המערכת לכנס בסינמטק, בו עלו לדבר כמעט כל בכירי עיתונאי ישראל, הוא הצעת התיקון לחוק אישור לשון הרע – ועל מה ולמה כל הדרמה? ובכן, לפחות על פי כותרות העיתונים והאינטרנטיה, הבעיה היא בסכום הפיצויים והחשש מתביעות אסטרונומיות על סך 300,000 ₪ ללא הוכחת נזק או פגיעה בשמו, במקום 50,00 עד היום.

לדעתי, הבעיה היא לא בסכומים המדוברים אלא בניסיון להשתיק את הביקורת העיתונאית. ראיינתי את יריב לוין, מיוזמי החוק, ולא שמעתי משהו רע, אבל עדיין חסר היה לי משהו. אז פניתי לתור אחר עוד קצת דעת, ומצאתיה! עו"ד יהונתן קלינגר פרסם בבלוג שלו חוות דעת משפטית מה יהפוך את החוק הזה לטוב יותר.  ובכן, הוא מבקש באופן מושכל לתקן חלקים בחוק כמו: יש לבטל את ההגנה על האמת רק אם היה אינטרס ציבורי לפרסום. כמו כן, לבטל את הפיצוי ללא הוכחה של נזק לפוגעים – ולהחריג את הפגיעה על תאגידים היות שלהם אין רגשות, ועוד הצעות טובות לשמירה על זכויות הביטוי של עיתונאים בלוגרים ועוד.

אז כשקוראים מעל דפי העיתון את הכותרות המפחידות "קץ הדמוקרטיה הישראלית" וכינוסים כאלו ואחרים מתרחשים בתכיפות רבה, עלינו לשאול את עצמנו מהו האינטרס? האם יש בעיה בסיסית עם החוק? או שיש כאן בעיה מסוימת עם מחוקק מסוים? אם ברצונה של התקשורת לשמור על הדמוקרטיה הישראלית, עדיף שיתחילו במבט נוקב פנימה, ולא יעסקו בחקיקה כזו או אחרת; ואם כבר עוסקים בחקיקה אז שיעשו זאת באופן מושכל ולא מתוך פראנויה והפחדה. זכרו, מי שנותן ידו לתהליכים של סתימת פיות שלא יתפלא בסופו של יום יסתמו את פיו.

הטור התפרסם לראשונה בירחון סטטוס דצמבר 2011.