מתה? לא, חיה – חיה רעה!

אז אמרו המון דברים על המחאה, כאלו מבפנים וכאלו מבחוץ. היו כאלו שהספידו אותה, תלו אותה באישה כזו או איש אחר, אני ישבתי וגיחכתי הם לא מבינים דבר, זה גדול מכל אדם, לא אני, לא היא ואפילו לא הוא קשורים לזה, פשוט צריך לתת לזה לנוע…

אז באיזה לילה אחד התקשרה אלי שירה אוחיון ודיברה איתי על כך שהמחאה כולה מתרכזת במרכז בנשות ואנשי מעמד הביניים, אלו שלא באמת רעבים אלו שלא באמת גרים ברחוב, ולי עלה רעיון ואמרתי לה מה דעתך להיפגש אצלי היום בלילה? אמרה לי "לא אני עייפה כבר שובע וחצי (לא) ישנה במאהל לוינסקי, אולי תבואו אלי לאשדוד?" אז אמרתי סבה, נתראה אצלך בערך ב-10!

ביקשתי מאביבה, בת זוגי וחברתי הטובה ביותר, לבוא איתי, התקשרתי ליעל בן יפת, ולרחלי יוסף, והן התקשרו לראובן אברגיל ולבת זוגו מרסלה, חררדו לייבנר הגיע גם כן, אסנת טרבלסי הגיעה עם שלומי אלקבץ, וכמובן שירה ובן זוגה היו שם. הרעיון היה פשוט, יש בישראל פריפריה, מה זאת אומרת יש? סליחה, הפריפריה היא המרכז של המדינה מבחינת מספר האנשים והמשקל החברתי. אולם במדינה בה קבוצה קטנה (אחוסלי"ם) שולטת, ומחאה לגיטימית וצודקת, הפנתרים השחורים, נקברת על ידי השלטון והמשטרה בשיתוף פעולה נדיר, חייבים לקום ולזעוק מתוך הפריפריה. אז ישבנו, היה לילה מתוח, היו המון סיגריות, ואני לא מעשן, היו מתחים פרסונליים, והייתה אוירה של לחץ מגודל השעה, אבל דבר אחד איחד את כולם, העובדה כי חבורה של אנשים הרגישו כאילו הם שולטים במחאה הייתה בעייתית ועלינו היה לשבור את התמה הזו.

משם באותו הלילה הוקם "פורום גוש הפריפריות", ישיבה ראשונה הייתה בנתניה, בבית הוריה של רחלי יוסף, באו אנשים מכול הארץ,  לכולם היו טענות והמון זעם נותב באותה השיחה. אולם היה משהו מיוחד באוויר, היו שם ערבים, יהודים, נשות ואשני שכונות וכולם זעקו את אותה הצעקה די נמאס לנו, חייבים משהו אחר. מהר מאוד החל אותו פורום למשוך אש מכיוונים שונים, אנשים כאלו או אחרים החלו לקרוא לנו מפלגים ועוד שמות גנאי, אולם המטרה הייתה ברורה, אנחנו הולכים לקראת מחאה ששמה במרכז את המטרות ולא אישה כזו או איש אחר. כיעורה של המחאה נחשף ביום שישי אחד באשדוד, אותו יום שישי בו נערכו בחירות לגבי הנהגת המחאה, בחירות שלא מומשו ושם בעצם ידעתי, פורום גוש הפריפריות יהיה הגוף המרכזי במחאה ולא יעזור דבר!

אז בחירות או לא, חלק מאנשי המחאה פתאום החליטו לפרק את האוהלים, ואחרות החליטו לאיים על ראש הממשלה, ורק פורום גוש הפריפריות המשיך בשלו גיוס אנשים סיזיפי, פגישות בכפר שלם, בבאר שבע בטירה ועוד. בלי הרבה תקשורת ("כי אנחנו לא מצטלמים כל כך טוב" משה כהן בכתבה ליומן מבט) ועם המון רצון טוב ועבודה קשה של חברות וחברים שקרעו את עצמם יום וליל למען המטרה. מעולם לא עלתה השאלה מי המהניגה או המנהיג של הפורום, אנשים פשוט באו ועבדו! והרעיונות החלו לזרום וזה היה מיוחד, כל מי שהגיע נשבה בקסם. פתאום אלו שלא רצו לתת לנו לעלות לבימות, או לקבל ייצוג בין "ראשי המחאה" החלו לצוץ בפעילויות שונות של פורום גוש הפריפריות והיו רבות מאלו, מספר הפגנות מול ביתו של שר השיכון, הפגנה מול ביתו של שר האוצר וגם מול ביתו של מנכ"ל עמידר, היו פעולות מאחה אחרות והדברים החלו להפוך לתופעה שלא ניתן הלתעלם ממנה!

אחת הפעולות המדהימות הייתה יוזמה של מספר חברות וחברים, בראשותה של האישה המדהימה שפרה ביטון, ליצור פסטיצדק חברתי במאהל שכונות התקווה! היות ולרבים אין הממון לקחת את הילדים לפסטגלים/פסטיבלים למיניהם בחנוכה, עמלו יחדיו אנשי ונשות הפריפריה ליצור פסטיצדק חינם!!!! לא מתוך מטרה או רצון לקבל דבר מה אלא פשוט על מנת לתת למספר ילדים גדול את היכולת להנות בחנוכה ולהוריהם את ההזדמנות לעשות עימם דבר מה שלא קשור בהוצאות שאין ידם משגת.

אותה שפרה הגתה עוד רעיון מדהים:

"תודה לכל מי שלקח חלק בדבר אנחנו דורשים צדק חברתי אבל אנחנו עושים צדק חברתי במאהל שכונת התקווה שהוא הכי גדול בארץ יש ילדים עם המון קשיי לימוד לכן אני פונה אל כל מי שיכל לעזור ולהתנדב אני רוצה להקים כיתת לימוד במאהל מי שיש לו קשרים עם מורים בפנסיה אוו סטודנטים שיכלו לעזור אשמח אם תקשרו ביננו נזדקק להמון עזרה להפיץ בכול הקבוצות שאנו זקוקים לכמה מחשבים כלי כתיבה יש אנשים בעולם שצריכם להראות לאחרים את הדרך אנחנו כולנו ביחד בלי שום קשר לצבע אוו דת נלמד במעשים שלנו את האחראים למצבנו את הדרך הנכוה שבה אם צריכים לפעול כדי לאפשר לנו לחיות בכבוד אנחנו נאיר להם את הדרך החשוכה שהם כל כך פוחדים לעבר בה אוהבת אותכם כוכבי הצדק" מי שמוכן להתנדב יכול ליצור קשר עם שפרה או עימי, כמו כן, נשמח אם תפיצו את הקריאה כמה שיותר לכמה שיותר אנשים, מי ידוע אולי מכאן תחל הגאולה.

ועל כל הנשים והאנשים המהימים הללו עלתה הכתבה המדהימה שעשה אבי פירסט ביומן שישי מה-30-12-2011 בערוץ הראשון:

הדבר העצוב היה תגובתו של שר האוצר לדברי בסוף הכתבה, לאחר שניסיתי לשוחח עימו לאחר הנאום שלו בוועידת העסקים הוא פשוט התעלם, ואז אמרתי את דברי והתגובה שלו למבט הייתה פשוט בדיחה עצובה! שלא יהיה לטייקונים רע בישראל! אני בוש ונכלם שזהו שר האוצר במדינה שלי, ואם האוצר מתעלל בנו נדע כעת טוב יותר מדוע, בשל העומד בראשו.

אני מאחל לכולן/ם שנה אזרחית טובה שנה של צדק חברתי, דיור, בריאות וחינוך טוב לכולן/ם! ואם אתן/ם רוצים לזרז את הגאולה כולכן/ם מוזמנות/ים להצטרף לפורום גוש הפריפריות בפייסבוק ולהגיע לפעילויות, או לחלופין לקרוא על הפעילויות בבלוג זה, אפשר לעשות מנוי לדף הבלוג או לעשות לייק לדף הפייסבוק של הדף ממש כאן מימין לטור.

בברכה

הני

Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

תגובות

  • אבי  On דצמבר 31, 2011 at 9:39 pm

    הבעיה שגם הפורום הזה לא מצליח למשוך ולהביא להפגנות ענר של תושבי הפריפריה. אז מה כן יוציא אותם לרחובות?

    • hani24  On דצמבר 31, 2011 at 11:47 pm

      הי אבי, אתה צודק, אבל מה לעשות אנחנו יודעים שלמוחלשים והמדוכאים קשה לצאת ולשבור את מעגל ההחלשה והדיכוי, כתבו על זה קודם לפני זה לא משנה, אני ואתה נשנה את העולם!

להשאיר תגובה

היכנס באמצעות אחת השיטות האלה כדי לפרסם את התגובה שלך:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s