אוהבת, לא אוהבת – או — אוהב, לא אוהב!

זה קורה שוב, אוי ואבוי, ישנם פוליטיקאים שמשתמשים בתפקידם על מנת לקדם את האינטרסים של האנשים שבחרו בהם! האם אתם מאמינים? זה פשוט לא נורמלי!

איך אפשר לעשות זאת! כאילו שבישראל בין שנות ה-50 ועד כמעט לסוף שנות ה-70 מי שבא מבית חירותניקי חש כאילו כל המערכת מנסה בכול כוחה לסייע לו. ואילו מי שהגיע לישראל בשנות ה-90 הבין כאילו יש כאן מערך מסודר של מנהל ציבורי שמטרתו היא בעיקר לסייע לאזרחים. אני חושב שהמילה הטובה ביותר בקונטקסט הזה היא טהרנות! אבל מצד שני יכול להיות שזו פשוט העובדה שאנו מלמדים את כולם להביט על העולם בצורה מאוד בעייתית.

אז במה עסקינן? שר התקשורת והרווחה משה כחלון, אביר הגנת הצרכן, האיש שכתרים נקשרו לראשו לאחר "מהפיכת הסלולר הישראלית" אמר מה שבעצם כל פוליטיקאי עשה מקום המדינה, הוא רוצה למנות אנשים בשם שולחיו, ציבור הבוחרים. עיתון "מקור ראשון" חשף הקלטה מכנס הליכוד האחרון בה אומר כחלון "אם אני רוצה לסייע ליהודה ושומרון, מה אתה רוצה לשלול לי מנכ"ל שמאלני שכל היום יטרפד לי?"

ואני אומר הטעות של השר כחלון לא הייתה במינוי, אלא באמירה שהוקלטה!

זה הרי עובד כך מראשית הימים, שר מסוים מגיע למשרד מסוים ומיד חושב כיצד להאדיר את מעמדו ואת מעמד ציבור בוחריו, והוא מיד פוצח בשורת מינויים, זה הגיע לשיא עם צחי הנגבי שהחליט גם להעביר זאת לנייר, ושלח איגרת למתפקדי הליכוד בה הוא פירט את שלל מינוייו.

נושא זה נבחן על ידי פרקליטות המדינה, והנגבי הועמד לדין, אולם למרבה הפלא הוא כלל לא הורשע על מה שהיה ידוע שעשה, אלא הוא הורשע על מנן עדות שקר! מסתבר כי לשר מותר למנות אנשי אמון משלו לתפקידים השונים הקרובים אליו; לא, הכוונה אינה למנות אנשים לא מתאימים לתפקיד, הכוונה היא למנות אנשים עם יכולות מוכחות ובעלי אוריינטציה פוליטית כזו שתאפשר תפקוד יעיל בין הפוליטיקאי/שר לבין בעלי התפקידים השונים.

אז מה הבעיה? ובכן, יותר ויותר אנשים החליטו שיש משהו לקוי בדרך שבה מפלגת השלטון החדשה עושה דברים, ואם יש רצון יש דרך לנגח אותם. ולא, האמינו לי אינני איש ליכוד, אני פשוט מנסה באופן מפוקח להביט על מה שקורא במדינה.

במשך שנים עברנו שלטון כמעט יחיד של מפלגת העבודה ההיסטורית, אותו שלטון פעל בצורה לא צורה למדר ולהוקיע קבוצות שונות מהקולקטיב המרכזי, באותן שנים ביקורת לא הייתה אופציה ומדורת השבט הייתה השידור הציבורי לגווניו. אולם מאז סוף שנות ה-70 השתנו הכללים, ומפלגת הליכוד הפכה לאופציה השלטונית המועדפת על הציבור הישראלי. ממש באותה העת, החלו אנשי התקשורת באופן מופלא להתעורר ולהפוך למגן האנושי החדש של המיעוטים השונים בישראל.

האם יש בכך בעיה? ובכן, אני טוען שלא, זהו תהליך מאוד חשוב ויפה שעוברת החברה הישראלית,  אולם יש לשים דברים בקונטקסט ופרופורציה, אלו הם לא תהליכים חדשים שמעולם לא התקיימו בעבר. מינויים פוליטיים היו, ועדיין, מנת חלקנו היומיים, והמינוי האחרון של מנכ"ל רשות השידור, מר יוני בן מנחם, אינו מינוי תלוש. בן מנחם הינו עיתונאי מכובד וידוע, שהיה בין 2003 ל-2008 מנהל קול ישראל, והיה ממלא מקום קבוע של מנכ"ל רשות השידור.

יוני בן מנחם מינוי של איש ראוי לתפקיד מנכ"ל רשות השידור

אם השר כחלון היה בוחר במישהו ללא שום קשר לתקשורת הישראלית או חסר ניסיון הייתי מבין את ה"חגיגה" סביב אותה התבטאות אומללה, אך לא זהו המצב. כל אותם מבקרים צריכים להודות לפחות באמת הפשוטה, יוני בן מנחם הוא עיתונאי מוערך שמילא סדרה של תפקידים שהכשירו אותו לתפקיד. כמו כן, כל פוליטיקאי מן השמאל והימין ממנה אך ורק (!) אנשים בעלי אוריינטציה זהה לשלהם ימניים ימנו אנשים עם אוריינטציה ימנית ושמאלנים ימנו אנשים עם אוריינטציה שמאלנית. את הביקורת הלגיטימית ניתן יהיה להשיט על הביצועים השונים של אותם מינויים ולא על עצם המינוי ואתה זה רק ימים יגידו.

גרסה ראשונית של הטור פורסמה בירחון סטטוס פברואר 2012

Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

תגובות

  • נבות זיו-אב  On פברואר 3, 2012 at 10:37 pm

    ביקורת על מינויים ציבוריים אפשרית אם היא נעשית בטרמינולגיה מחשבתית אחרת וחיצונית לשיטת המינויים הציבוריים. אם הביקורת מתיחסת למינויים באותה טרמינולוגיה של המינויים -של שיטתם המינהלית והפוליטית – הביקורת היא בת לוויתם החיוורת.

    שיטת המימשל הישראלית אינה אלא שיטה לשימור כוח שלטוני.
    כלומר שיטה פסולה מכל וכל.
    מנגנוני המימשל הסבוכים והבלתי יעילים משרתים את המימשל עצמו ,לא את הריבון -העם.

    אם אמת המידה של השר כחלון היא האדרת כוחו וגידור של ציבור מסוים, לא יכול להיות מינוי סקטוריאלי מוצלח, בטח שלא בשידור ציבורי. שידור ציבורי סקטוריאלי ,כמו עיתונות סקטוריאלית ,הם פגיעה אנושה בדמוקרטיה, בריבון.
    מדינת ישראל לא הפנימה מעולם שדמוקרטיה היא הגנת הרוב על האינטרסים של המיעוט, וכיום המצב הולך ומחריף.
    קבוצות אינטרסים הפריטו את השלטון ,את החוק ואת הכסף- למעשה שדדו את הדמוקרטיה, ובתוכה את התקשורת הפלורליסטית והציבורית.
    שלטון ומינהל תקינים צריכים לפעול בהגינות ובשקיפות ועל פי אמות מידה מקצועיות ברמה גבוהה, ובניקיון כפים, ובאופן שדעותיו של המנהל את האינטרס הציבורי אינן ניכרות במעשיו ובפעולתו הסקטוריאלית.
    איך יכול יוני בן מנחם לשרת את כולם- ואותי בתוכם – אם הוא משרת את ציבור קנאי יהודה ושומרון השודד את כספי הציבור- את כספי – ושודד את העם הפלשתיני בחסות שלטון לא חוקי בשטחים הכבושים.
    אילו השלכות יש למינוי כזה על תמונת המצב המשודרת לציבור על הנעשה בשמו ובידיו בשטחים הכבושים? לא די בעיוות המחליא של השלטון הלא חוקי ,ולא די במכבסת המושגים המשפטית והתקשורתית המופעלת שם, עתה השידור הציבורי הפך לשופר הקיצוני הציבורי של מפלגת שלטון ימנית קיצונית.

    משרד האוצר המנהל בפועל את המדינה באמצעות תקציב ריכוזי כבר 27 שנה ,תקציב לא דמוקרטי בכל הילכותיו המינהליים, ובמיוחד במימוש חוק ההסדרים.
    כך הפכנו לא דמוקרטים מבחינה ניהולית, ולא יעילים ולא מקצועיים בהעדר מעורבות ניהולית מקצועית של משרדי הממשלה המומחים.
    לכן ,במהלך השנים, פרשו המוכשרים מכל המשרדים ולאחרונה גם ממשרד האוצר.
    אם עד אז המשרד היה מקפצה טובה עבור אנשי האוצר ישר לעסקי הון שלטון, עדין היו אנשים מוכשרים שרצו בטובת המדינה ,שלכאורה היו אנשי שליחות.
    אנשים טובים אינם נשארים בצמרת המימשל הישראלי הכוחני ,המעוות. זה לא מקום לאנשים טובים.

    אם הפוליטיקאי אינו איש שליחות ציבורית נקי כפיים ודמוקרט, והמנהל אינו איש שליחות מקצועית אלא מלכך פנכה לשר ולציבור סקטוריאלי, איך אפשר לבקר את מעשיהם בכלים מקצועיים. העיוות כה עקום ,עד שלא ניתן לכמת אותו ולמדוד אותו באיזשהו כלי.

    רבע מחברי הכנסת הם חברי ממשלה. קיבלנו ממשלה לא יעילה העושה בנו כבשלה. מי שבחר בקלפי מעולם לא הסכים לממשלה כזו. היא מעידה על חולשת השלטון, בעוד שהממשלה מעידה על עצמה כממשלה יציבה- איזו בדיחה תפלה.
    בהמשך לזה- הכנסת היא פראות ואיוולת חוקתית וחקיקתית, כל מילה מיותרת. לאן נעלמה האופוזיציה שהיתה כאן פעם ?
    ראו כי טוב, דורסים את בית המשפט.
    את התקשורת גמרו -צריך לוודא הריגה.
    לרשות השידור המושחתת הזרימו 170 מיליון ש'ח ואת ערוץ 10 החיו ברגע אחרון של חסד, המוות בסיבוב הבא.
    את החינוך ,הבריאות ,הרווחה ,בטחון הפנים, שירותי תשתית ,תחבורה ,מנהלים בחובבנות בזבזנית לא מתואמת מושחתת ומלאת מינויים של השר -לרוב, השר הוא "פיגורה דקורטיבה".
    כמה כחלון ישנם -ועל איזה בסיס כחלון נחשב פאר היצירה ? רק בגלל חסרונם של השרים האחרים.
    הם מנהלי העתיד – רק עוסקים בממשלה הבאה. סער כבר הבין כי הטון נקבע בשומרון אז הוא מסיע את בניך לחברון. וכך הלאה.
    לא מגיע לנו שרים שמבינים ומחויבים לשירות הציבורי, ממשלה קטנה ומקצועית ?
    את העסק הפרטי מישהו מנהל ככה ?! מישהו יכול להצליח לנהל עסק ככה ?! למה ?!

כתיבת תגובה

היכנס באמצעות אחת השיטות האלה כדי לפרסם את התגובה שלך:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s