רייטיג שמייטינג…

אני איש של סטטיסטיקה, בניגוד לרבים אני חש בנוח בסביבת מספרים, גרפים ועוד. אני לא חי על-פיהם, אולם אני יכול להעריך את חשיבותם. סקרים הם כלי חשוב מאוד, ואין לי שום התנגדות אליהם, לעיתים אני אף צורך או מזמין אותם ומעבד את תוצאותיהם למחקרים שנראים לי חשובים ורלוונטיים. כמו כן, אין לי שום בעיה עם תרבות המונים, אני לא נגדה, לעיתים אני אוהב אותה ולעיתים לא, תלוי בסוג. אני בעיקר נוטה שלא להכליל, לא כל מה שהוא פופולרי הוא גרוע ולהיפך, לא כל מה שהוא אזוטרי ששלשה אנשים שכותבים בעיתון כזה או אחר קראו לו יצירת מופת הוא כזה. אולם יש הפעם יש לי בעיה, יש לי בעיה עם מדידות הרייטינג ומשמעותן.

בימים עברו אם משהו תפס זה היה גדול; לא מדדו רייטינג, אלא פופולריות. לדוגמא: כאשר הפינק פלויד הפכו ללהקת הרוק הגדולה בעולם זה לא היה באמצעות מדידת רייטינג, הם פשוט מכרו מיליונים של תקליטים, כן, תקליטים, ועוד מיליונים של כרטיסים למסע ההופעות שלהם. כעת אם אנחנו רוצים להפוך משהו  לפופולרי אנחנו מנסים לקדם אותו בכול דרך אפשרית, למשל בעמודי הרכילויות בעיתון, כתבות צבע ועוד. אנחנו לעולם לא נדע מהי מידת החשיפה האמיתית, אולם ננסה לקדם מסחור של המותג. לעיתים הניסיון הופך לפוגעני ומביא את האובייקט אל פי פחת, ראו מקרה הזמרת האמריקאית בריטני ספירס שנסקה לתהילה ולאחר מכן איבדה את שני ילדיה וכמעט את חייה, וכל זאת עד גיל 25.

ובכן, אותה מדידה הינה בעצם מכשיר לעשיית כסף, הרבה מאוד כסף. למה? ובכן, כאשר תוכנית היא מאוד פופולרית ניתן למכור פרסומות ברצועות השידור תמורת הון עתק, הערוץ מתחיל למכור סחורה של התוכנית תעשיית אינטרנט ועוד דרכים רבות ומגוונות לעשיית ממון. לעיתים, הניסיון להפוך תוכניות מסוימות לפופולריות הינו בעייתי עד מאוד, אחת הדוגמאות לכך היא התוכנית בה "כיכבו" בנות רזות בניסיון לזכות במשרת דוגמנית, ילדות רבות שצפו במשדר קיבלו מסר ששמירה על גזרה דקה היא הדרך לתהילה ורבות ניסו זאת עד לפגיעה עצמית.

אולם, כפי שטענתי אין לי בעיה עם תרבות הצריכה של תוכניות הריאליטי, אך הבעיה שלי היא בקשר הגורדי בין אותה תרבות, הפופולריות שלה וכמויות הכסף שתעשיה זו מכנסה מבלי שנקבל ביסוס לכך. ובכן, סולם הרייטינג מפורסם אחת לשבוע ובו אנו מקבלים דיווח על התוכניות הפופולריות ביותר, וכמה צפו בתוכניות אלו. גדולה הייתה תדהמתי, ובטוחני של עוד כמה כשנתבשרנו על ידי "מודדי הרייטינג" כי בפרק פתיחת העונה של תוכנית "האח הגדול" צפו כ-50% מכלל בתי האב בישראל. לסיבור האוזן, על פי נתון זה, חצי מתושבי מדינת ישראל צפו בפרק זה של התוכנית. מצטער, לא נראה לי!

אזכיר כי נתון זה הפך דקת פרסומת בזמן התוכנית למוצר היקר ביותר בתקשורת הישראלית. ואני אמרתי הבה ונבדוק נושא זה. פניתי לבדוק כיצד מודדים רייטינג, והאם יש שיטה אחת שמקובלת על כולם, ובכן מצאתי שאין שיטה אחת שמקובלת על כולם. ובישראל יש מדידה דרך מכשירים שמצמידים למכשיר הטלוויזיה, ולפיהם יודעים במה אנו צופים. סה"כ נבחרו 468 משפחות, מתוך כ-6000, ומשפחות אלו מייצגות את אוכלוסיית הצופים בארץ. המדהים הוא שהם לא מייצגות אוכלוסיית צופים אלא משפחות. והמספרים מחשבים את כלל תושבי הבית מגיל 4 ומעלה. האם זה נראה לכם בעייתי? ילדים מגיל 4 ומעלה מול האח הגדול?

ובכן, הממצאים מגלים כי ישנה ביקורת רבה נגד שיטת המדידה במיושמת בישראל ולא אלאה אתכם בפרטים. כמו כן, ישנה שאלה של הצפייה התכנים באינטרנט ובשיטת ה-VOD, בנוסף יש לקחת בחשבון כי לא ניתן לדעת מי צופה, האם אכן צופים או שמכשיר הטלוויזיה דלוק ומסתובבים בבית ועוד. כמובן, שכל אלו לא משנים לאנשי הערוצים השונים, לדידם, יש להעצים את התרבות ולהפוך את התוכנית לאייטם, שהרי אזי השאלה תשתנה ולא תהיה: כמה צפו? אלא: האם צפית? ואם לא, בפעם הבאה מי לא ירצה לצפות בתוכנית שבה צפו חצי מאזרחי ישראל?

כאשר רייטינג ותרבות הופכים למוצר צריכה שמושקעים בו מיליונים של דולרים, מן הראוי שנשים לב לבעייתיות של הדרך להפוך את התרבות לתרבות פופולרית, שלא כזמרים שונים שהגיעו לתהילה דרך מכירה ושיווק לעיתים אנשי המדיה משתמשים בטקטיקות לשיווק תוכניות ותרבות על מנת להפוך אותן למכונות כסף דרך הפרסום, ועל מנת שלא ליפול בפח זה עלינו לשים לב ולהישמר.

Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

להשאיר תגובה

היכנס באמצעות אחת השיטות האלה כדי לפרסם את התגובה שלך:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s