הדפיקה האולטימטיבית, כואב אבל תמשיכו…..

קואליצית הימין בראשות הליכוד נהנית מיציבות שלא היתה דוגמתה, למרות מדיניותה השגויה ולמרות ההפרטות, היוקר והמחאה החברתית.  שורש אי-הצלחת המחאה הוא בהתמקדות השמאל בשיח הסוציאליסטי ובהתעלמותו מהמרכיב של ההפרדה על רקע מוצא…

כותרת עיתון הארץ לא זעקה, אבל הכיתוב היה ענקי וברור, "…נתניהו והליכוד בשיא כוחם, רוב הציבור בארץ נגד תקיפה באירן." זה היה קצת מדהים, אבל התוצאות של הסקר הראו דבר מדהים, הליכוד בראשות בנימין נתניהו מקבלים כרגע בין 35 ל-37 מנדטים! זה נראה כאילו לא הייתה כאן מעולם מחאת קיץ 2011. ועוד תוצאה אחת לכדה את עיני, קדימה, בראשות ליבני מקבלת 10 מנדטים ואילו בראשות מופז היא תקבל 12 מנדטים. כן, המזרחי, הלא ראוי, זה שנוהל נגדו קמפיין גזעני בפריימריז הקודמים ישיג יותר קולות מזו שאמרה עליו שהוא לא ראוי ואין לו את זה.

אז בואו וננסה להבין פוליטית מה זה אומר. ראשית, אחל בנושא שיטת המשטר" או כפי שרבים מנסים לקרוא לו "שינוי שיטת המשטר/בחירות", כפי שחלק מכם יודעים אני מתנגד לשינוי שיטת המשטר/בחירות, לדעתי עדיף ייצוג על יציבות. חישבו, ממשלה שיכולה לעשות מה שהיא רוצה משום שאנו נעקר את האופוזיציה שלה על ידי שיטת בחירות אישית! זה מה שחסר לנו כאן בישראל…אולם, יש כאן עוד נדבך, כפי שנראה מתוצאות בחירות 2009 והסקרים האחרונים, המערכת הפוליטית הישראלית התייצבה! זה נראה כאילו קואליציות ימין-מרכז-דתיים יכולות לשלוט במערכת הפוליטית הישראלית כמה עשורים טובים. אולי בעצם אנו צופים בשינוי המגמה, הדומיננטיות חוזרת ובמקום דומיננטיות של מפלגת העבודה ההיסטורית אנו צופים בדומיננטיות של הליכוד החדש?

אז מה כעת? אולי כעת יפסיקו לדבר על המנטרה הריקה של שינוי שיטת המשטר/בחירות? אני לא חושב שהיכולת לקבל החלטות תלויה בשיטת המשטר או שיטת הבחירות, אם ראש ממשלה יכול היה לקבל החלטות עם קואליציה של 59 חברים, קל וחומר עם כזו שיש בה יותר מ-60 חברים. אולי כדאי להביט על הפוליטיקאים וחוסר הרצון שלהם לקבל החלטות במקום להאשים את השיטה, זה נשמע כמו משהו בסגנון "הרצפה עקומה…" אז במקום לבכות על בעיות קואליציוניות או הדתיים "הסחטנים" ועוד, פשוט תתוו דרך ותקבלו החלטות ליישם אותה.

עוד נקודה חשובה שעולה כאן היא התעצמותו של הליכוד בראשות בנימין נתניהו אבי ההפרטה הישראלית לאחר מחאת קיץ 2011. אותי זה מדהים פחות מאחרים, למה? ובכן, כי זו הייתה מחאת מעמד הביניים, מחאה שהייתה "לא-פוליטית" או א-פוליטית – אבל אין כזה דבר! והנה התוצאה, כשכולם מנסים לדבר על מחירי הקוטג' (שטויות במיץ עגבניות) כשמתרכזים בחיתולים (לא חשוב) ואף אחד לא מסמן את הבעיה המרכזית, מדיניות ממשלה מכוונת ובעייתית שגורמת לרבים וטובים לאבד את חייהם, מקור פרנסתם והעסקה פוגענית בחסות המדינה, שלא יתפלאו שאותו ראש ממשלה שמעלה את מחיר המים פי-4 ומחיר החשמל בשליש, מקבל אחוזי תמיכה גבוהים יותר ויותר.

אולם, לא די בכך. לאחר ישיבות רבות במאהלים ושיחות במעגלים רבים, נראה שיש עוד דבר מה שלא מרפה, שעדיין קיים וכל עוד לא ננקה אותו הוא ימשיך להוות ציר מרכזי בשיח הפוליטי הישראלי, הנושא האתני-מעמדי. בבסיס נושא זה עומדת החלוקה האתנית מעמדית מזרחים, אשכנזים, אתיופים למרות שהם כבר לא אתיופים אלא ישראלים יוצאי אתיופיה ורוסים או רוסים חדשים שגם הם לא רוסים אלא ישראלים יוצאי ברית המועצות לשעבר. השבר קיים, וחלקים ניכרים בשמאל הישראלי לא מישירים מבט, הם מעדיפים לעסוק בשיח הסוציאליסטי, המעמדי מבלי להבין כי יש תהליך של מודעות שאנשים צריכים לעבור, ועד שזה לא יקרה, אותם מאות אלפים ימשיכו להצביע לימין שמדכא אותם ופוגע בהם פגיעה כלכלית אנושה.

אז לסיום, במקום לצעוק "יאללה לצאת מהים מחליפים את המים…" עלינו לקחת נשימה עמוקה ולחשוב שוב אם יש בכלל צורך בשינוי שיטת המשטר או שיטת הבחירות (שני דברים שונים לחלוטין), או שזוהי בעצם עוד אמתלה על מנת שלא לבצע מדיניות ציבורית לפיתוח כפי שצריך לעשות? וממקום אחר לחלוטין, אולי הגיע הזמן שהשמאל יתחיל להתעורר ולהבין כי יש משהו פנימי שגוי בהתנהלותו שאם לא ישתנה ובמהרה יעלם לו שמאל זה מהמפה הפוליטית לחלוטין.