גזענות בהדחקה

ובהמשך המסורת של טורים אורחים הנה טור של יובל אלעד – מייסד ומוביל את התנועה הפוליטית החברתית "המשולש החברתי" – ואני אומר מתחילים ממקום כלשהוא וזה כבר טוב…

הייתי שמאלן שחונך להיות שמאלן, אבל בעצם הייתי גזען.

יש משהו בסביבה שבה גדלתי שהעביר מסר כפול. מצד אחד, חונכנו להיות אזרחים שומרי חוק, אנשים חופשיים שמאמינים בזכויות אדם, בצדק ובשוויון (כילד ידעתי שרוב האנשים בישוב מצביעים מרצ ונחשבים שמאלנים), ומצד שני, היה איזה מין שקט מטריד באוויר. אף אחד מעולם לא דיבר רעה על ערבים, אך גם לא דיבר טובה עליהם. השקט הזה לא אמר לי דבר אז, אך מסביר לי הרבה דברים היום. השקט הזה סביב נושא ערביי ישראל סימן את הדיסוננס העמוק שבין החשדנות התמידית, ההתנשאות, הזלזול ובין ערכי המוסר, הצדק והשוויון, אותם רצו שנקלוט כדור העתיד. דיסוננס זה חדר לעצמותינו והפך אותנו לשמאלנים גזענים.
הפער האדיר ברמת החיים, בין הווילות עם הגגות האדומים לבין הכפרים ההרוסים והמוזנחים, היה נושא מושתק. לא נותר לנו אלא להבין שהערבים מוזנחים וחסרי כישורים ורמת החיים שלהם היא תוצאה של הזנחה עצמית.ליהודי הגליל לא הייתה כוונה אמיתית להתמודד עם הניגוד המוחלט שבין החינוך לליברליות ובין ייהוד הגליל המתנשא והאלים אותו הם הובילו במעין הסכמה שבשתיקה. האם אני כיהודי יכול היום לסרב לגור במקום שנבנה על אדמות ערבים? כנראה שלא, אך אני מחוייב לחנך את ילדיי לפגוש את האדם שמולם מתוך פתיחות אמיתית ולא מתוך מוסריות צדקנית.
עוד בית ערבי הרוס, בלי גג אדום....
יש משהו בשמאל האוטומטי שמסכן את החיים המשותפים יותר מהימין האידיאולוגי. הגזענות מתוחכמת יותר וקשה יותר לפיצוח. הבעיה של השמאלני המושתק זה שהראש שלו חושב על ערכים, אך הנפש שלו חדורה חשש וריחוק.
גדלנו ביישובי הגליל היהודיים עם מגרש כדורגל, מועדון נוער ושער גדול בכניסה. לכפרים הגענו כשההורים לקחו אותנו לקנות כמה ברגים, לתקן את האוטו או לאכול חומוס. הייתה איזה מין אווירת גאווה כזאת בין המבוגרים הערבים ובין ההורים שלנו, מעין חיבוקי חיבה, חיוכים הדדיים ולחיצות ידיים חמות. הם שידרו ניצחון של חברות אמיצה, אך אחרי החומוס כל אחד הלך לדרכו ולנו הילדים היה ברור מהו מקומנו בחברה ומהי רמת המפגש בין התרבויות.
חוק ועדות הקבלה הוציא את הזיוף הגדול לאור. שמאלני הגבעות היהודיים אמרו לראשונה בקול רם " הערבים הם בסדר, אבל אין מצב שהם מסתובבים לנו פה בין המכולת לדשא המרכזי". הסוד הגדול נחשף, יש לנו ערכים ליברליים וחשובים לנו השוויון והאחווה, אך אנחנו לא מוכנים שערבי  יגור ביישוב המושלם שלנו.
כל ההסברים הצדקניים על הבדלי תרבויות, הדילמות סביב החגים המשותפים ועוד, הם לא יותר מהסברים מכובסים של גזענות מודחקת. אם אני לא מחובר לטקס ראש השנה, אני יכול להישאר בבית בדיוק כמו שהשכן היהודי שלי מרשה לעצמו להישאר כבר 40 שנה. המדינה מופגזת בחוקים שאין לי מילים לתאר בהן את ההרס הגדול שהם יוצרים.
כאיש מרצ שבחר במפלגה מחדש, כאדם שמתעורר להתבוננות מחודשת, אני מתכוון לשים דגש על פעילות פוליטית ברחבי הצפון ועל עידוד יצירת מפגש אמיתי בין התושבים. קיימות כיום לא מעט יוזמות דו קיום אמיתיות ואיכותיות ויש לתמוך ולעודד אותם, אך לא פחות חשוב הוא הצורך בכוח פוליטי, ציבורי הפועל בתחומים אלה. כיום נעשים מאמצים גדולים של אנשי ציבור ואנשי מגזר שלישי להיאבק נגד עוולות שונות ורבות ברחבי הגדה, מזרח ירושלים ובדרום.
גם כאן בגליל, בין ערביי ישראל ויהודי ישראל, יש לנו המון עבודה וזאת למרות היחסים הסבירים שמתנהלים כאן ביום יום. הצפון זקוק למפגש מחודש, אמיתי ואמיץ ואסור לנו להסתתר מאחורי מילים יפות.
Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

תגובות

  • דרור בל"ד  On אפריל 24, 2012 at 9:25 pm

    מה זה אדם שמתעורר להתבוננות מחודשת? מה זה מפגש אמיתי בין התושבים? מה זה יוזמות דו קיום אמיתיות ואיכותיות? מה זה עוולות שונות ורבות ברחבי הגדה, מזרח ירושלים ובדרום?
    מה זה יחסים סבירים שמתנהלים כאן ביום יום? ועוד שאלה: מי מסתתר מאחורי מילים יפות?

    ראה (סליחה, קרא) את מחקרו של רמזי סלימאן: מבט סוציו-פסיכולוגי על מפגשים יזומים. מתוכו:
    "ההגמוניה של סגנון הנחיה פסיכולוגי, המדגיש את החוויה האישית ואת התקשורת הבין-אישית "כאן ועכשיו", מחייב ראיה סימטרית של היחסים בין המשתתפים משתי הקבוצות. מסימטריה זו משתמעת, בין השאר, ציפיה להתנהגות דומה מצד המשתתפים היהודים והפלסטינים. יתרה מזו, מאפיניה המבניים והתהליכיים של קבוצה הבנויה על-פי מודל פסיכולוגי מתאימים יותר לדפוסי התנהגות אישיים ובין-אישיים ופחות להתנהגות פוליטית ובין-קבוצתית. קיים אם כן ניגוד בסיסי בין מבנה קבוצת המפגש לבין האפשרות לפתח בה תכנים ותהליכים בין-קבוצתיים".
    […]
    "הבחנתי מנסיוני האישי בהנחיית קבוצות מפגש היא שבעוד שהפלסטינים כמעט תמיד ביקשו להסיט את האינטראקציה לרמה הבין-קבוצתית, העדיפו היהודים לרוב להסיטה לרמה של תקשורת בין-אישית. לאחר שלב החימום במפגשים הראשונים, בדרך כלל מנסים המשתתפים הפלסטינים להעלות לדיון הקבוצתי נושאים בעלי אופי קבוצתי ופוליטי, כמו נושא האפליה נגד אזרחי ישראל הפלסטינים, הפקעת אדמות, זכויות אזרח וזכויות לאומיות למיעוט הפלסטיני, מדיניות הכיבוש ועוד. לא פעם פנה משתתף/ת פלסטיני/ת למשתתף/ת יהודי/ה או לכלל הקבוצה בשאלה כמו: "למה אינכם מפקיעים אדמות של יהודים לצרכי פיתוח בסקטור הערבי?" או "למה איני יכול לגור בכרמיאל במסגרת תכנית אכלוס ממשלתית?" בפניות כאלה, ורבות דומות, נדמה היה שהשואל/ת הפלסטיני/ת מתייחס לעמיתו היהודי/ה או לקבוצה היהודית כולה, כאל "נציגות" של קבוצת הרוב השולטת ואפילו של הממסד. מאידך, תגובותיהם של משתתפים יהודים אופיינו בדרך כלל בדחיית הנסיון לעורר דיאלוג פוליטי, תוך ניסיון למקד את הקבוצה בנושאים הקשורים לחוויות אישיות ובין-אישיות".
    web.macam.ac.il/~ehudr/arab/Suleiman_Article2.doc
    (נפתח כקובץ).

    עכשיו אסביר לך מדוע היית גזען ומדוע תישאר גזען כל עוד תתמוך במפלגה ציונית-אשכנזית גזענית. בגצ חוק האזרחות זכור לך(ינואר שנה זו)? זכורה לך רשימת העותרים? הייתה שם אחת, זהבה גלאון, שכל מטרתה הייתה לשמור על המדינה הזו בתור מדינה ציונית, או לדידה – מדינה יהודית ודמוקרטית. איל גרוס – פרופ' בעל שם עולמי המתמחה במשפט בינ"ל – כתב מאמר שלם ב'הארץ', מתוכו רק משפט אחד ראוי בכלל להתייחסות: "בצד זאת בצבצה לה בין השורות התכלית הדמוגרפית של החוק". זהו, רק משפט אחד ויחיד המהווה את מהותו של כל הדיון הזה, דיון משפטי לכאורה שהוסב לדיון בטחוני בעליל.

    בעוד ארגון יש דין וארגון עדאלה מוחים על עצם החוצפה הציונית שהחוק מבטא, דיברה זו על מידתיות. לדידה החוק אינו מסכן את הרוב היהודי ובגלל זה, רק בגלל זה, הוא פסול. אזכיר לך עוד את התבטאותו הבזוייה של יריב אופנהיימר: "שיתוף הפעולה של אלקין עם גורמי ימין קיצוני מסוכן יותר מהשתתפות חברי כנסת במשט המרמרה", את ייצוגה של המדינה הציונית בעתירה לפסול את בל"ד ב2003 ע"י באה כוחה טליה ששון, את התנגדותם של אנשי מרצ לסירוב לשרת בשטחים בתחילת שנות ה90 – עד היום נאלצים הפלסטינים לשלם על החלטה אומללה זו, את הוצאת הדיבה של הבלוגר הציוני תומך מרצ יוסי גורביץ בדבר תמיכה לכאורה של מפלגת בל"ד באסאד ו\או במעשיו, והרשימה עוד ארוכה.

    המשותף לכל האנשים שהזכרתי, פרט להיותם תומכי מרצ (פרט לאיל גרוס – תומך חד"ש), הוא שהם אשכנזים. ככאלה, הם גמלים המתבוננים במראה וסבורים שהם עופר איילים כל עוד לא הוכח אחרת, וחובת ההוכחה עליהם. הפלסטינים איתם אתה מתכנן להפגש לא יאמרו לך את האמת הזו בפרצופך. למה להם להסתבך? את האמת יאמרו רק אלו שגרים מחוץ לתחומי המדינה הציונית. ככה היא נשמעת (תירגם ותימצת סמי שלום שטרית):
    "תסרבו לשרת בצבא הכיבוש של פלסטין ואז נדע שאתם אכן שונים בכוונותיכם לעתיד של האזור. כל עוד אתם משרתים את צבא הכיבוש הציוני אתם חלק מהקולוניזציה והדה-ערביזציה של פלסטין ומשום כך קשה לנו להתייחס אליכם כאל אחים למאבק על מזרח תיכון חדש ודמוקרטי. האם יש מביניכם המסוגלים לעמוד מול טנק ישראלי? האם יש מביניכם המסוגלים לעמוד מול כדורי החיילים הישראלים? בסופו של דבר אתם תיוותרו המדינה הלא-דמוקרטית הכובשת והקולוניאלית היחידה במזרח התיכון. אנחנו מכבדים את ברכותיכם ואת הבעת ההזדהות, אך כרגע היא באה רק מן הפה אל החוץ ולא מן הלב הערבי שלכם, אם נותר משהו ערבי בלבכם אחרי דורות של דיכוי ערביותכם. התנגדו לצבא הכיבוש הציוני והציגו חזון אמיתי למדינה אחת דמוקרטית גדולה מהים ועד הנהר ואז נדע שיש לנו אחים לחזון".
    http://kedma.co.il/block/archives/1418/comment-page-1#comments

    • יובל אלעד  On יולי 28, 2012 at 12:22 pm

      דרור שלום. לצערי עצם העובדה שאני חבר במרצ גורמת גם לך להתייחס אלי כאל נציג של קבוצה גדולה ולא כאדם שמייצג את עצמו. ובייצוג כה רחב יש תמיד חסרונות ויתרונות. באופן אישי אני דווקא בוחר לסרב לשרת בשטחים הכבושים ואף ישבתי על הסירוב הזה בכלא הצבאי. אין ספק שהדברים מורכבים ונכנסת בתגובה שלך לנושאים רבים, שונים ומגוונים. כתבתי על ילדותי, כתבתי על שמאלנות שגדלתי לתוכה ועל התהליך שעברתי במהלך ההתבגרות שלי. טענתך על כך שדברי הם רק מן הפה אל החוץ והכתיבה שלך כאילו אני אנשים רבים מצערת אותי. התנאים שאתה מציג על מנת שתראה בי (או בנו) אחים לחזון אינם לגמרי מקובלים עלי, אך אשמח לדבר ולהגיע לרמת דיון מכבדת ואולי גם אפקטיבית.
      יובל

  • מוני יקים האנטיציוני  On אפריל 27, 2012 at 1:56 pm

    מתי דרור בל"ד יראה את הדבשת שלו ???

    • מנחמי בן-ציון  On אוגוסט 5, 2012 at 10:49 am

      מתי שאתה תראה את שלך . בולגרי שיושב בצרפת ודוחף את אפו לכל חור, שהוא חושב
      שהוא מסריח .ונהנה !!! .

להשאיר תגובה

היכנס באמצעות אחת השיטות האלה כדי לפרסם את התגובה שלך:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: