יציבה? אמא של היציבות!

נראה שאצלנו המציאות עוברת כל דמיון, בשבוע שבו נשברו כל השיאים הפוליטיים חלק מהדברים נראה כאליו התחילו כבדיחה…ולסיום תמונה אחת שגרמה לי להחנק…

אז מה היה לנו שם? ובכן כולם התלוננו על אי יציבות הממשל, כולם זעקו את השטות השנתית של שינוי בשיטת הבחירות, או אולי היה זה שינוי בשיטת הממשל? אני כבר לא זוכר אבל מה זה חשוב, אם ניתן לזעוק נגד אז יאללה מבלי להבין מבלי לחשוב, הכול נחשב, אם צועקים כמובן. ובכן, אצלנו אנשי מדע המדינה נשענים יותר על מספרים – ממשלה נחשבת ליציבה אם היא עוברת כ-75% מזמן כהונתה, ואצלנו מתוך 32 ממשלות רק 10 עברו את הנקודה הקריטית הזו (ראו את הבלוג חושב רחוק – ד"ר מעוז רוזנטל). אבל חשוב לציין אצלנו נעשו "קומבינות" – ממשלות נפלו לא כי הייתה בעיה חמורה לייצב קואליציה, לדוגמא: בזמן שלטון העבודה/מפא"י, לפחות עד לבחירות 1977, ההחלטה לגשת לבחירות חדשות הייתה בעיקר פנימית של המפלגה, כמו גם הידיעה שאת הקואליציה הקרובה תרכיב העבודה ומתוכה יצא ראש הממשלה.

והנה הכול הפך למשהו אחר, באבחה באו להם שניים, נתניהו ומופז וכוננו את הקואליציה הרחבה ביורת בתולדות המדינה, כמו גם, להזכירכן/ם, היציבה ביותר אי פעם. כעת לנתניהו ראש ממשלת ישראל יש את המנדט לייצר מדיניות ציבורית ללא שום בעיה ולהתחיל לעבוד לקראת שדרוג התשתיות ושאר מיני בעיות למאה ה-21. כל אלו כמובן עומדים בצל הידיעה כי אין אלטרנטיבה שלטונית לליכוד ולנתניהו, וכי ראש הממשלה יהיה נתניהו ומפלגת השלטון הליכוד!

הבא אמה-מה, גם זה לא טוב! כולם צועקים כעת כי הקואליציה רחבה מידי (אני מסכים עם חלק מהצועקים), כי זו אינה דמוקרטיה (לא קיבלתי שום הסבר למה לא?!) ו"הכי גרוע" זוהי דיקטטורת הרוב! נו אז דמוקרטיה ישירה היא גם דיקטטורה? אולם, ברצוני להציע הסבר קצר להתפלגות הבוחרים בחברה הישראלית: יש את הליכוד עם 27 מנדטים, מימין לליכוד יש את ישראל ביתנו עם 15 מנדטים שחלקם מצביעי ליכוד, יש את קדימה הידועה בשמה ליכוד ב' עם 28 מנדטים, שמצביעיה בחלקם הניכר הם גם מצביעי ליכוד מסורתיים, יש את ש"ס שנקראת הליכוד החרדי או הליכוד המזרחי (ספרדי) שמצביעה הם מצביעים מסורתיים של הליכוד – מה נשאר? ובכן נשאר השמאל, מפלגות ערביות מר"צ ועבודה, והימין הקיצוני 6 מנדטים ודגל אגודה החרדית — אם תעשו חשבון נראה כי רוב מצביעי המערכת הפוליטית הם מצביעי ליכוד!!!

וכעת בואו ונחשוב שוב, אם רוב המצביעים הם מצביעי ליכוד, והכנסת הנוכחית תהיה בין היחידות אי פעם להשלים קדנציה מלאה בישראל – ומהלך הייצוב מחדש של המערכת הפוליטית הישראלית הושלם re-alignment))  ויש לנו מפלגת ליבה חדשה, מדוע להמשיך את השיח על שינוי שיטת הבחירות או שינוי שיטת הממשל (שני דברים שונים בתכלית שרבים מבלבלים ביניהם)? אולי משום שיש כאן סיטואציה שבה מי שמנצח לא מתאים לחלק מהאליטות בישראל? אולי משום שעיקר המצביעים הם לא מהסוג המבין/נכון? מהו הטיעון הלוגי לשינוי שיטת הממשל או שיטת הבחירות? יותר יציבות ממה שיש לנו אין ולא תהיה! ליבה יש, קוראים לה הליכוד! אז מה הבעיה? לדעתי, רבים אינם מבינים כי שינוי השיטה בחירות או ממשל, תביא להתקבעות מסוכנת יותר שהרי בממשל פרלמנטארי עם בחירות יחסיות יש סיכויים טובים יותר לאופוזיציה מאשר במשטרים נשיאותיים חצי נשיאותיים עם בחירות אזוריות, ואל תשלו את עצמכם בנציגי העם, בארה"ב שבה יש בחירות אזוריות רק 0.1% מסך הנבחרים לא משתייכים לשתי המפלגות המרכזיות – וזאת ברמה הפדרלית והמדינה (State) כאחד!

נושא שני שעלה השבוע, ובקצרה, כמו תחילתה של בדיחה רעה, עיראקי ותימני רבים על משהו חסר כל ערך לחברה הישראלית – כך נראות להן הבחירות להסתדרות. אחד המוסדות החשובים בתולדות המדינה המודרנית והיישוב, הפך לו לכלי ריק, וכעת ניתן לנערים לשחק לפנינו, המנגנון ההסתדרותי (עיני) מול המנגנון המרדן (כבל) – מי ינצח, לא יודע, האם זה משנה, אני חושב שכן, נקווה לאחוזי השתתפות גבוהים. המעניין ששום מתמודד מהאליטה הישנה לא מוצא לנכון להיכנס לזירה, אולי הריח של הפגר חזק מידי?

ולסיום, השבוע ישבתי בביתו של חבר, אהרון מדואל, אחד האנשים שאני הכי אוהב ומעריך, חבר מועצת עיריית תל אביב, תושב כפר שלם. שנים שהמערכת מנסה לצייר אותו ואת התושבים של כפר שלם כפולשים פורעי חוק וסדר, אהרון איש נעים הליכות, קבלן שיפוצים שבכול מדיה ומקום אחר היה פרופסור בכיר בכל תחום שהיה בוחר, בכל ידע כמעט בכול תחום ברמת על ואיש שיחה מרתק, הראה לי תמונה שחנקה אותי, התאריך היה ה-23 בדצמבר 1982 נורה למוות שמעון יהושע על גג ביתו בכפר שלם, הוא לא גנב או עשה כל עבירה, הוא לא נורה "בקרב בין עבריינים" יהושוע נורה כי הוא הגן על ביתו, בית בו נולד גדל וחי כל ימי חייו, נכון היום הם כבר לא יורים בהם, הם פשוט הורסים את הבתים ומשליכים אותם למות ברחוב…יחסי כוח כאלו מוזרים…

זוהי התמונה (ארכיון ידיעות אחרונות) שחונקת אותי בכול פעם שאני מביט בה, שמעון ירוי, כנראה כבר לא בין החיים על גג הבית, נאחד בידי אחיו הצעיר משמאל, ועוד תושב השכונה כנראה — בעוד שני שוטרים עומדים מעליו, לא מרפים מהאלות, צורחים כנראה/אני מקווה לעזרה….ישראל 1982!

Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

Trackbacks

להשאיר תגובה

היכנס באמצעות אחת השיטות האלה כדי לפרסם את התגובה שלך:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s