לגליוטינה! או: סיפורו של מצליחן

מהו סיפורו של המזרחי המצליח, או קיצור תולדותיהם של המזרחים המצליחים בפוליטיקה הישראלית.

בפוליטיקה הישראלית הכל ממש כמו באגדות, כמו בדיסנילנד. יש מין נרטיב קבוע של מי שיכול ומי שלא יכול, מי הטובים ומי הרעים, והכל ידוע מראש. בשנים האחרונות, כשפוליטיקאי מזרחי מצליח להגיע ולאיים על ההגמוניה, הוא נחבט לעזאזל – החוצה מהמערכת הפוליטית או לבית הסוהר. מי שמצליחים להישאר במערכת הם אותם "מכופפי ראש" בפני האדונים השולטים בארץ, שמאמצים את השפה והנרטיבים של ההגמון ומחזקים את תפיסת המציאות המדומה כאילו אין כאן שום בעיה של אתניות (ידועה יותר בתור "השד העדתי"!). יש את ה"מזרחים" התורנים של העבודה, ליאיר לפיד יש אחד כעת– ויש עוד ועוד.

המדהים לגבי האחרונים הוא שחלקם היו בתחילה לוחמים מזרחים עבור תודעה וצדק חלוקתי, אולם משהבינו את הסיפור מהר מאוד עזבו את הכל ונצמדו לחיקה של ההגמוניה; ויש כאלו שמלכתחילה רצו לחיקה של האליטה ההגמונית. למשל, מי זוכר כי את תחילת דרכו הפוליטית החל פואד בן אליעזר דווקא בתמ"י (תנועת מסורת ישראל – מוטיב חוזר?)? כן, אותה מפלגה חצי דתית חצי עדתית, רחמנא ליצלן, שרבים טוענים כי היא הניחה את הבסיס לש"ס העתידית שהוקמה על ידי אהרון אבוחצירא. אותו אבוחצירא היה חבר כנסת מטעם המפד"ל, אולם כנראה שמוצאו לא נשא חן בעיני האדון בורג, והתנכלויות בלתי פוסקות היו מנת חלקו. "תיק אפרסק" נפתח לרווחה, ובהתערבותו של שר הפנים בורג, הודח מפכ"ל המשטרה, הרצל שפיר, והיחיד שהועמד לדין מתיק שנגנז, פעמיים, היה אבוחצירא.

העמדה לדין היא שיטה מצוינת לזרוק מזרחים מצליחים ומאיימים על ההגמוניה החוצה מהפוליטיקה. וכן, שמעתי על הירשזון ובלומנטל – אז במטותא מכולן/ם, סיפרו את החלק היחסי של חברי הכנסת המזרחים וחברי הכנסת האשכנזים ואז סיפרו העמדות לדין והרשעות – ולאחר מכן גם סיפרו ריצוי עונשי מאסר… אם היחס המספרי עובד עבורכם, לכו ללמוד מבוא לסטטיסטיקה שוב. אולם אבוחצירא זוכה פעמיים, פרש מהמפד"ל, הריץ את תמ"י לבחירות 1982, קיבל שלשה מנדטים ולאחר מכן אחד – ואז חבר לליכוד "מפלגת הבית של המזרחים" בהעדר אלטרנטיבה, ובכך חרץ את גורלה של תמ"י להעלם לתוך הליכוד.

ככה זה נראה בתחילת הדרך….פואד בן אליעזר ואהרון אבוחצירא

הסיפור המעניין הוא של פואד בן אליעזר, שהיה פעיל מרכזי בתמ"י, וכיהן כמזכ"ל המפלגה, אולם הבין כי בפוזיציה זו יקשה עליו להפוך לפקטור במשחק, על כן עזב וחבר לעזר ויצמן. הוא נכנס לכנסת עם תנועת "יחד" ולאחר האיחוד עם העבודה הפך לח"כ מטעם העבודה. לצמרת הגיע פואד בשנת 2001, שנה בה נבחר ליו"ר המפלגה – נקבע כי המינוי הוא זמני (מי יודע למה?!) וכי יערכו בחירות נוספות ב-2002. אלו לא נערכו עד 2003, שנה בה הגיע המושיע עמרם מצנע להציל את העבודה, וניצח את פואד, שלמד שזה לא משנה מה יקרה – העסק לא סגור עד שהוא סגור.

עוד אחד שניסה היה עמיר פרץ. פרץ, בניגוד לפואד, הצליח לראשונה לעמוד בתור ראש מפלגה גדולה מזרחי. הוא התמודד ב-2006 לכנסת בראשות מפלגת העבודה. הוא התמנה לשר ביטחון (החלטה תמוהה שלו) והחל לכהן, אולם במפלגה מיד קמו נגדו אויבים רבים והחלו לפעול נגדו, כמו גם מלחמת לבנון השניה שעמדה לו לרועץ ותמונת המשקפת (שאם תשאלו כל לוחם הוא יגיד לכם שעשה זאת פעמים אין ספור בחייו אבל לעמיר זה נדבק) – ולמרות דיווחים חיובים על תפקודו כשר ביטחון וחיזוק המפלגה – החריש נגדו מבפנים ומבחוץ דחף אותו אל מחוץ לראשות ועמיר נעלם לתוך הרשימה. ניסיון נוסף שלו לרוץ לראשות הרשימה מול שלי יחימוביץ נכשל – כשהאחרונה הייתה בת טיפוחיו ולא היססה לצאת נגדו ברגע שהתאים לה המצב. כאן כמובן חובה להזכיר את דוד לוי ו"נאום הקופים" המפורסם, והדרך בה הוא נדרס החוצה מהמערכת ברגע שהחל להוות איום. כיום ה"זעם" מופנה נגד בתו, שכונתה "פרחה" על ידי מצליפת הליכוד עליזה בראשי.

כמובן ישנם עוד חברי כנסת מזרחים שעלו כמטאורים ונעלמו. עיקר אלו מתמקדים בחברי ש"ס שהפכו לאיום ממשי על ההגמוניה האשכנזית החילונית בישראל (ראו קימרלינג ברוך, "קץ שלטון האחוסלי"ם"), ורשימת המורשעים מש"ס היא ארוכה: יאיר לוי – רפאל פנחסי – יאיר פרץ – עופר חוגי – שלמה בניזרי – והיהלום בכתר, אריה דרעי. רובם לא חזרו למערכת, הם לא הצליחו להתגבר על הטראומה האישית-ציבורית-פוליטית. זה שנראה כי הוא בדרך חזרה לכבוש מקום של כבוד בפוליטיקה הישראלית הוא אולי האיש שהמערכת ניסתה בכול כוחה להפיל – אריה דרעי.

את יאיר לוי מישהו זוכר? הוא התחיל את רכבת אנשי ש"ס לכלא, האם זה יתכן שרק הם עבריינים וכל השאר טלית שכולה תכלת?

כן אני יודע, הם עברו על החוק, בית המשפט מצא אותם אשמים! (ואני לא נכנס לפינות של שופטים שמזייפים מסמכים וממשיכים לשפוט (ראו מקרה אלשייך) אלו שמתרועעים עם עורכי הדין שטוענים בפניהם, וגם אלו שקשורים בקשרי משפחה לאליטה הפוליטית – הבא ונניח כל זאת בצד ונאמר כי בית המשפט שופט את כולם באותה המידה. אני מנסה להחזיק פנים ישרות לאחר כתיבת משפט זה ולא מצליח… מצטער). השאלה שעולה היא: האם יכול להיות כי במפלגה אחת מתרכזים כל הפושעים, ואילו בשאר המפלגות כולם זכים וטהורים (ושוב אני מזכיר כן, אני זוכר את הירשזון ואת בלומנטל שלא ריצתה את עונשה בגלל מות בעלה – כי זה יותר קשה מללכת לכלא ולהשאיר 6 או 7 ילדים ללא אבא…)? שהרי כל בר בי דעת מבין כי יש כאן עיוות מסוים! אם לא של צדק, הרי מדובר בעיוות סטטיסטי! או שאולי פני החברה כפני הפוליטיקה. באוניברסיטאות הציבוריות 92% מהמרצים הקבועים הם ממוצא אשכנזי, ואילו בכלא כ-90% מכלל האסירים היהודים הם מזרחים – אולי יש לכך הסבר גנטי… אני מצטער אבל אני לא מבין בתחום זה. אולי מישהי/ו יכולים לספק לנו הסבר מהתחום?

אבל כל זה מוביל לתעלומה של הבחירות הקרבות ובאות: תיק כחלון! מה קרה שם? הרי זה באמת לא נתפס ששר בכיר, המועמד מספר אחת להגיע למקום הראשון ברשימת הליכוד, חבר הכנסת הפופולרי ביותר במדינת ישראל מזה כארבע שנים, פורש ללא הסבר מניח את הדעת, ולמרות כל תוצאות הסקרים המחמיאות לא מתמודד לכנסת. ההיסטוריה מלמדת אותי כי יש משהו נגדו שמחזיק אותו נגד האינסטינקט שלו ושל כמעט כל ישראלי לרוץ בבחירות הקרובות. האם הצלחתו העצומה והפופולריות שרכש עומדים לו לרועץ? מההיסטוריה נראה שכן. וכך, באדישות מה, אנו מאבדים עוד פוליטיקאי מזרחי שאיים על ההגמוניה.

זה לא התחיל ולא ייגמר בכחלון – משה הוא רק עוד חוליה בשרשרת – הנה לדוגמא דוד לוי שהיה שם, באותה מפלגה, לפניו – כשקואפטציה לא עובדת נראה כי הדרך למי שמאיים על ההגמוניה או מתחזק יתר על המידה היא: מחוץ לחיים הפוליטיים או בכלא! כך לפחות הדפוס מראה….

נראה כי בישראל פוליטיקאי/ת מזרחי/ת (לא רק ממוצא מזרחי אלא גם בעל/ת תודעה מזרחית) שמצליח/ה "יותר מידי" ימצא את עצמו בצורה לא ברורה מחוץ לכנסת, או לעיתים עומד למשפט עד שנגזר לו עונש מאסר – או לחלופין לדבר עליו כקוף/פרחה/ערס או סתם בעל התנהגות שוק עד שימצא את עצמו מחוץ למעגל הפוליטי…

ולסיום, אני לבחירות הבאות עדיין לא יודע למי אצביע, יש את דע"ם ואת עם שלם (אמסלם) – ואולי עוד מפלגה שתתקן את דרכיה הנלוזות (בשבת התברר שלא!!!). אולם, עד לפריימריז והבחירות הפנימיות אני עדיין לא סגור. כשנדע יותר לגבי הרכבי מפלגות ואיחודים אוכל להמשיך לכתוב על ההצבעה.

עד אז – "ותחשבו על זה…"

הנה לינק לעבודה שנכתבה על יד גלית גולדמן בקורס לקראת התואר השני בנושא הרכב בית המשפט העליון והנה מצגת של אותה עבודה

Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

תגובות

  • מוני יקים האנטיציוני  On נובמבר 11, 2012 at 1:25 pm

    דמוקרטיה עכשיו —- אשליות אשליות ובסוף הדרך "קפד ראשו"

  • Jack Bresler  On יולי 12, 2015 at 12:13 am

    הכתבה אמנם רלוונטית גם היום, אך דווקא משום כך, חבל שאין אזכור למועד הפרסום שלוץ

    • hani24  On יולי 12, 2015 at 8:23 am

      בטח שיש למטה…הנה:
      By hani24, on נובמבר 11, 2012 at 1:14 pm, under פוליטיקה וממשל. תגיות: אריה דרעי, בנימין-בן-אליעזר, גזענות, הליכוד, המפלגות-החרדיות, הני זובידה, חיים-אמסלם, יאיר לפיד, מפדל, מפלגת העבודה, עמיר פרץ, פואד, שלי-יחימוביץ, שס. 2 תגובות

  • עוזי קטן  On יולי 13, 2015 at 3:14 pm

    למעט דוד לוי ולמעט עמיר פרץ וכחלון שלא נפל בהם רבב, כל האחרים שמצויינים בכתבה לא יכולים לטעון שהם טובים מכל יתר האשכנזים שהשחיתות דבקה בהם.

    אף אחד לא הכריח אותם לסרוח וכל מה שנותר להם לומר עכשיו שהאשכנזים סרחו יותר ושלא רדפו אותם באותה המידה או שלא רדפו אותם בכלל.

    באמת כבוד גדול…

  • קובי אוז  On מאי 23, 2016 at 12:27 pm

    במבט לאחור, בחירתו של עמיר פרץ בתיק הביטחון לא נראית לי תמוהה. עמיר מהיכרות אישית, לפני שהוא איש חברתי ומנהיג שטח, הוא איש "מחנה השלום". אנחנו ציפינו שהמזרחי, ילך ל"רווחה", שיהיה חניך תורן טוב ויטפל בעירות פיתוח ושכונות מצוקה שם "העם שלו" נמצא. אבל עמיר לא הסכים להיכנע לתיוג המזרחי האוטומטי. ורצה ללכת למקום החשוב והמשפיע יותר. אנחנו בגזענותנו הנסתרת, קיבלנו התקפת טורדנות כפייתית, והצטרפנו קצת לתמהים וכל זה רק כי הוא סירב לרדת מהמשאית ולהשתקע ב"דימונה" של הרווחה, והעדיף להתעסק ב"דימונה" של הביטחון, מה שכל פוליטיקאי נטול עדה היה בוחר לעשות מבלי שאף אחד ירים גבה.

    • עוזי קטן  On מאי 23, 2016 at 2:02 pm

      אתה יודע קובי, ישנו אמן ישראלי שכתב שיר מחאה חזק ואת יצירתו אני מעריץ בגלל השיר הזה שכל מילה בו נכונה וחדה כתער , והבית האחרון מסכם :
      "יש מדינה שמתחבאת מתחת איזה קו
      אה ווה ווה ווה
      ויש סטטיסטיקה
      שנכתבה בתוך נייר עיתון
      יש אנשים מגולגלים בתוך נייר עיתון"

      הלוואי ולעמיר פרץ הייתה ההזדמנות לפתח "כיפת ברזל" עבור האנשים המגולגלים בתוך נייר עיתון.

      • קובי אוז  On מאי 23, 2016 at 8:46 pm

        אולי לא מאוחר. ואולי על האחרים המלאכה לגמור.

        • עוזי קטן  On מאי 24, 2016 at 11:36 am

          כשעמיר פרץ משדרות יהיה ראש ממשלה בישראל, הוא בטוח יוכל לדאוג לחלשים, לעומת הקיסר נתניהו מקיסריה שיכול לדאוג רק לטייקונים.

  • יאיר אברהם  On מאי 23, 2016 at 11:59 pm

    הני היקר,
    העבודה של גב' גולדמן מציגה נתונים ידועים לכל. היא אינה עוסקת בשאלה העיקרית והיא מה המשמעות של הנצחת המונופול בבית המשפט העליון על מערכת המשפט, על הפסיקה ועל החברה כולה. ייצוג נאות וגיוון אינו נועד לשרת גחמה של "מקופחים" אלא ליצור חברה בריאה יותר, כזו שמכירה בשונות תרבותית, חברה ששואפת לממש ערך של שוויון הזדמנויות, מחזקת דימוי עצמי של בני נוער מהשכבות החלשות ואף מעודדת דמוקרטיזציה

Trackbacks

להשאיר תגובה

היכנס באמצעות אחת השיטות האלה כדי לפרסם את התגובה שלך:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: