שיתוף הפעולה בין "יש עתיד" ל"בית היהודי" – האם פוליטיקה חדשה?

האם שיתוף הפעולה בין יאיר לפיד לנפתלי בנט מייצג את רצון הבוחרים ב"יש עתיד"? האם התנהלות בנט בפרשת קבלני הקולות במפלגתו משקפת פוליטיקה חדשה? על כך וגם על הצורך בהידברות עם הפלסטינים לפני פרוץ אינתיפאדה שלישית ברשומה זו

פוליטיקה חדשה

מערכת הבחירות שעברנו הייתה מלאת הבטחות כרימון. אולם בדיעבד, לפחות עד עתה, התגלתה כפלופ אחד גדול! ההבטחות לפוליטיקה חדשה מתנפצות להן אחת אחת כגלים אל חוף עזוב, מטונף ושומם. נראה כי הנבחרים החדשים עדיין לא הפנימו מה הוא תפקידם במערכת – הם לא הבינו מה משמעות צמד המילים נבחר-ציבור! נראה לי שיש כאן כשל עמוק בחיבור בין תפקיד נבחר או משרת ציבור לידוען או סלברטאי/ת.

הכול החל עם המשא ומתן הקואליציוני – והתובנה כי שני האישים שאמרו "אנחנו בפנים" עם הקואליציה עושים הכול על מנת לחבל במאמצי בנימין נתניהו להרכיב את הקואליציה הנכספת. פתאום, כל בוחרי "יש עתיד" – מעל לחצי מיליון בוחרות ובוחרים – הוצמדו בעל כורחן/ם לבוחרי הבית היהודי שמנו כ-350,000 בוחרות ובוחרים. והרי אנו יודעים שאין זאת כך! שהרי בוחרי יאיר לפיד הם ברובם חילוניים, ממעמד ביניים, מתגוררים בשרון ובמרכז לעומת בוחרי הבית היהודי שברובם דתיים, מתגוררים בהתנחלויות ועוד. פתאום מאג'נדה של שוויון בנטל, סטייל מחאת קיץ 2011, בוחרי לפיד עוברים לאידיאולוגיה ימנית שאולי לא מתאימה לחלק, אם לא לרובם.

אותה פוליטיקה חדשה גם הובילה אותנו לפרשיית קבלני הקולות של "הבית היהודי" ואולי גם "הליכוד ביתנו". מסתבר כי פתיחת השורות לפריימריז יכולה להביא שחיתות! הקופצים על העגלה מיד טרחו להדגיש את הכשל של השיטה, וגם מדוע יש להחליף מידית את שיטת השלטון ושיטת הבחירות שני דברים שונים. אולם אני רוצה להדגיש כי יש מדינות בהן מתנהלות בחירות מקדימות עשרות שנים ללא שחיתות ובעיות – אולי פעם אחת במקום להפנות אצבע לשיטה נפנה אצבע מאשימה אל המשתמשים? ובתוך כל זה חשוב לציין כי נפתלי בנט נהג בצורה קצת תמוהה, כי כל אדם שומר חוק בישראל בגלותו מעשה שחיתות היה פונה למשטרה. אולם נפתלי בנט החליט שלא לעשות כן, ובהיותו בעל ממון רב ואמצעים, החליט לשכור חוקר פרטי לעניין.

בתור מי שהציג עצמו כאיש פוליטיקה חדשה, אסטרטגיה זו נראית תמוהה בעיני! אם הנושא לא היה מתפרסם, מה היה עושה נפתלי בנט עם האינפורמציה? האם היה אוחז אותה כחרב מעל לצווארו של ניסן סלומינסקי? או אולי הוא היה מעדיף לעשות עסקה אפלה עם "קבלן הקולות" על מנת להחרישו? בדבר אחד אני בטוח, זו אינה פוליטיקה חדשה, זו עסקונה ישנה – ללא שום חידוש והמון תהיות ושאלות, לנפתלי ויאיר פתרונים….נראה שהשמות משתנים אבל החליפות נשארות אותן חליפות!

האינתיפאדה השלישית בפתח

מזה מספר שנים אין תזוזה. אנחנו עומדים בקיפאון מוחלט בכול הנוגע לערוץ ההידברות הפלסטיני – כמו גם הדפוס החדש – לפני כל מערכת בחירות, מערכה קטנה של הפגזות על עזה. עופרת יצוקה – ועמוד ענן, האחד נשמע כמו חנוכה והשני נשמע כמו משהו מיסטי, אולם בזיכרון הקולקטיבי שלנו הם יחרתו כימי מלחמה.

בשבועיים האחרונים מתרחשת מחאה שמגיעה אט אט אל פני השטח. בישראל יש אלפי אם לא רבבות אסירים פלסטינים ללא משפט, וחלקם ללא ייצוג מתאים ועוד. מדינת ישראל מתירה קיום מציאות זו תחת הקטגוריה של מעצרים מנהליים ועוד מיני טרמינולוגיות משפטיות – לזה הוסיפו תקווה שהולכת ונמוגה, וניסיונות של מדינת ישראל לפורר כל הנהגה פלסטינית ותקבלו חבית חומר נפץ שעומדת להתפוצץ בשלישית!

אז הייתה לנו האינתיפאדה הראשונה שבאה בהפתעה, לאחריה באה השנייה. אמרנו שלמדנו את הלקח, ומה כעת? אומרים שאין עם מי לדבר, ואני אומר, מה זה משנה עם מי? בואו ונדבר, הכול עדיף על עוד התפרצות של אלימות לא מבוקרת שתשים את כולנו במלכוד.

ולמרות כל זאת, נראה שלמידה מן העבר היא לא הצד החזק שלנו. מחד, אין רצון לשבת למשא ומתן עם הפלסטינים. מאידך, רובנו לא מוכנים למדינה דו-לאומית, שהרי משמעות העניין היא איבוד הרוב היהודי במדינת ישראל ושינוי צביונה באופן מידי. אם כן מהו הפתרון? הפתרון הוא פתיחת כל ערוצי ההידברות, ישיבה למשא ומתן עד שיצא עשן לבן.

ותאמינו לי שהילדים שלנו ושלהם יגידו תודה לכולנו….

הכתוב ברשומה זו שודר לראשונה בתכנית "השבוע שלי" (לחיצה על הלינק תוביל לתוכנית המלאה) ברשת ב' בשבת 9 במרץ 2013