חזרה לבסיסים…

החל מושב הכנסת החדש ועימו נפתחה המלחמה – מלחמה ישנה עם פרצופים חדשים חלקם אפילו "דור שני" לגזענות….

השבוע נפתח מושב הכנסת החדשה, היו נאומים ראשונים לא מרגשים, אבל עם אספקט של עבודה רגשי חזק מאוד, ובעיקר מפצלים. זה התחיל עם אמירותיו של שר האוצר בנושא החרדים, לדוגמא: "לא תגיד לי מה לעשות בשבת בפייסבוק"; והמשיך לאמירותיו של חבר הכנסת וסגן שר האוצר מיקי לוי על החרדים, טפילים, ולמרות התנצלות – נראה כי ההיסטוריה חוזרת על עצמה ו"מלחמת עולם פוליטית" נמצאת בעיצומה.

התשובה לא איחרה לבוא – אריה דרעי אהוב התקשרות החילונית מיד ותבע את עלבונו טבע את מילת ה"שזופים" – הוא טען כי אלו שנמצאים יותר מידי זמן אצל האשכנזים (אני אישית חשבתי שהכינוי הוא "משתכנזים") מנסים למצוא חן בעיניהם כל כך עד שהם מתחילים לחשוב כמוהם ולהיות לכלי שרת בידיהם. נראה כי כאן נחצים כמה קווים בפוליטיקה הישראלית וכי המצב קרוב לצאת מידי שליטה, ויש כאן שני אספקטים, ראשית ישנו העניין החילוני דתי (חרדי) ואילו מאידך יש כאן את עניין הזהות האתנית – מזרחים מול אשכנזים.

בישראל לעוני יש צבע, רוב העניים בישראל הם אתיופים, מזרחים ועולים ממדינות חברת העמים שבאסיה. אריה דרעי יודע זאת מכיר בעובדה כי הקבוצה הגדולה ביותר מבין אלו הם המזרחים והוא קיבל שוב את ההזדמנות להפיל את הקהל הזה בשבי. הוא מסתער על המטרה ללא רחם, לאחר שנים שאלי ישי ישב במשרד הפנים ולא קידם אפילו לא מטרה מזרחית אחת לשמה, שנים של אריאל אטיאס במרד השיכון וכל מה שיש לו להציג הוא חיסול הדיור הציבורי ומחירי דיור בשמיים – וכעת הם שוב מסתערים. ואריה דרעי, הוא כוכב! הוא הולך למקומות הכי כואבים, סימבוליים ובעלי נראות גבוהה – למשל הוא תוקף את המדינה על ההחלטה לשים על שטרות הכסף החדשים, שוב, רק פרצופים אשכנזים! הוא צודק!!! המדינה מתעלמת לחלוטין ממזרחים ומעדיפה את יוצאי אירופה, אולם אני יודע שזה לא היה יושב בראש מעיינותיו של דרעי לו הם היו יושבים בממשלה.

וביבי, הוא חוכך כפיים בהנאה, הוא מבין שהברית של בנט לפיד לא תימשך הרבה זמן אם לפיד ימשיך לתקוף את החרדים – כי לפיד שוחת את החרדלי"ם (חרדים דתיים לאומיים). בו בזמן, ביבי מפייס ומלטף את החרדים בשיחות פנימיות ומסביר כי לא הייתה לו אופציה אחרת – וזו לא אשמתו. וכל זה מגיע לנקודת רתיחה.

אנו כמובן שוכחים כי דמוקרטיה אינה בנויה לאזן מתחים פנימיים קיצוניים, דמוקרטיה מבוססת על הסכמיות ופשרה – וכפי הנראה כעת זו לא דרכה של הממשלה הקרובה. לקלחת זו יש להוסיף כי לא נראה שלפיד יוכל לדאוג למעמד הביניים אותו הוא כל כך מלטף תקשורתית. נראה כעת כי רוב הגזרות יפלו על המעמדות הנמוכים – ואילו העשירים אלו שבאמת שודדים את קופת המדינה יישארו מחוץ לטווח הפגיעה שוב.

וכל זה שוב הופך את המאבק של המזרחים החילוניים מהשמאל לבעייתי, שהרי בתוך השמאל אף אחד לא רואה בהם כגוף לגיטימי, שהרי אין שיח זהויות אתני – יש רק לאומי פלסטינים וישראלים. בימין, המזרחים יושבים על המשבצת הקבועה שלהם – חצי עלה תאנה חצי שונאי מפא"י/עבודה ומר"צ ויותר מפעם אחת בצדק גמור – ואילו אלו שבאמת מחפשים פתרון לא מוצאים את מקומם. אם הדברים ימשיכו בכיוון הנוכחי אני צופה עליה ניכרת בכוחה של ש"ס, פיצול גדול בקרב המרכז הישראלי וירידה בכוחה של העבודה על חשבונן של מפלגות מרכז. אם זהו לא הפתרון אותנו אנו מחפשים הגיע הזמן להרגיע את המתחים בשמאל הישראלי ולהתחיל מקבלה של שיח הזהויות – והבנה כי אם נמשיך לצעוד במשעול זה אנחנו רק יורדים מטה ומטה.