מגיפה

שוו בנפשכם, אתם שולחים את בנכם או ביתכם לאוניברסיטה, הם מגיעים לכתה ואז המרצה מתחיל בכול הכוח לחזר אחריהם. הוא מפעיל את כל משקלו להכניע אותם לקיים מערכת יחסים אינטימית, למרות המבנה ההירכי המובנה לסיטואציה ופער הגילים הברור – האם זהו מצב לגיטימי? 

ובכן, לדידי התשובה הברורה היא לא! אין כאן מערכת שוויונית בין המרצה לסטודנט/ית, זוהי מערכת יחסים שבנויה על מערך כוחות לא מוטה ויש כאן צד מנצל וצד מנוצל.

 בעוד באקדמיה מדובר בציונים והתחבבות על המורה, בצבא זהו מקרה סבוך יותר, בו מדובר על מרות של ממש כולל יכולת להשפיע באופן דראסטי על עתיד הצד השני. חשב המחוקק והחליט כי אלו הם יחסים הבנויים על מערך של מרות – והחליט כי יחסים אינטימיים בין שני עובדים במקום עבודה אחד כאשר ישנה מערכת היררכית המבדילה בין השניים אינה תקנית ויכולה להיחשב כהטרדה (ראו מקרה דב אלפון בעיתון הארץ).

ואנחנו כאילו רק המתנו לחוק על מנת להבין כי מקרים כמו שציינתי לעיל אינם תקינים – שהרי ניתן לחוקק חוקים נפלאים אך לא ניתן להביא את האנשים לפעול על פי הם – חשוב יותר ללמד את האנשים מה נכון ומה לא. המקרה האחרון, שחשוב לציין עדיין לכאורה, מציג את מקרהו של עמנואל רוזן כמטריד סדרתי, בעיקר נשים צעירות חדשות למקצוע בעוד הוא עיתונאי בכיר מכובד וידוע.

אוי יוי יוי....כל הבלגן כעת לחקירה....

אוי יוי יוי….כל הבלגן כעת לחקירה….

הסיפור על פניו הוא די ברור, נסיך, בן לאב עיתונאי ידוע מגיע למקום בו הוא נחשב לאחד העיתונאים הבכירים בישראל – אולם לא די לו בזה, מסתבר שהוא מטריד נשים, בעיקר צעירות חדשות למערכת במסרונים, ומנסה בצורה אובססיבית לכפות את עצמו עליהן. ניתן כאן לשאול את השאלה האם הוא עשה זאת לפני או לאחר החוק, לדידי אם המעשה נעשה לזמן אין כאן שום משמעות, לעיתונאי בכיר אסור! בשום פנים ואופן לעשות מעשה מסוג זה, שהרי זו הטרדה הפעלת סמכות ועוד הפרה של אספקטים רבים ומאוד ברורים מבחינה מוסרית שיקשה למנות את כולם.

ברגע שחיזורים אלו נתקלו בחומה של לא, מצד המחוזרת, הפנה להם רוזן, לטענתם, כתף קרה והתעלם מהן מה שפגע להן בקריירה קשות וזוהי בעיה. לדעתי יש מחויבות לכל מקום עבודה – לא רק להעביר את הגברים סדנא למניעת הטרדות מיניות אלא גם סדנא לנשים לדעת מהן זכויותיהן, מה מותר ומה אסור? וכיתד עליהן להגיב במקרים מסוימים. ידע הוא קריטי בסיטואציה זו.

ולסיום נקודה אחת כואבת, נראה במקרה זה כאילו העיתונות הישראלית ניסתה לאתרג אחד משלה. לקח לעיתונים כמעט שובע להוציא את שם העיתונאי, עמנואל רוזן, לאחר שהשמועות הסתובבו, לטענת עמנואל עשור, ולטענת אחרים מזה כעשרה ימים ועשו נזק עם עיתונאים בכירים אחרים – על מה ולמה כל הדרמה? מדוע שלא לחשוף את שמו של האדם? ובכן כאן ברצוני להיתלות באילנות גבוהים ממני, השופטת ונשיאת מועצת העיתונות אמרה כי לחשוף את שם העיתונאי הוא עניין ציבורי ראשון במעלה. אולם, אין לחשוף את שמו רק לשם החשיפה וללא שם המקור העומד מאחורי התלונה – על כן במקרה זה לא נהגה העיתונות הישראלית באחד משלה בכפפות משי, אלא נהגה בו כפי שעיתונות אמורה לנהוג באחריות ועם מקורות ראויים.

מה יהא סופה של הפרשה קשה לומר, בשלב זה עם השעייתו של רוזן מערוץ 10 נקווה שהמלאכה תעשה מהר ובצורה יסודית על מנת שתחשף האמת ומקרים מסוג זה לא יישנו עוד.

Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

תגובות

  • גולדבלט משה  On מאי 3, 2013 at 1:16 pm

    אנחנו מרבים להתקומם נגד הגבלות מלאכותיות על האפשרויות להנשא-האם אנחנו נקבע כלל שבצבא באוניברסיטה ובכל מקום עבודה חיזור מותר רק בין שווים במעמד?
    האם לא נסחפנו קצת. האם מותר לנשים לחזר אלחר הגבוה בדרגה?

    • סתם אדם  On מאי 3, 2013 at 2:06 pm

      בקצרה לא.
      בארוכה, אם יש קשר ישיר אז במחילה, תמתינו. זאת אומרת אם X מרצה של Y, אז תחכו לסוף הקורס. קשר בין סגל לתלמיד(ה) אינו בהכרח פסול כמו גם קשר בין קצינ(ה) לחוגר(ת) כל זמן שאין כפיפות. מקווה שהייתי ברור מספיק.

    • hani24  On מאי 3, 2013 at 2:20 pm

      תגובה צפויה – אני חושב שלא נסחפנו ולא גם לכפוכה בהיררכיה בעבודה אסור להתחיל עם הבוס שלה – הבה ונצייר תמונת מצב בו כפופה לבוס מתחילה עימו – שני קוורים והכול בסדר – מה קורה כאשר היא עוזבת אותו? הרי כעת הם שוב ביחסי מרות ללא קשרים אינטימיים, האם עליו לפטר אותה? אולי יחזיק אותה ו"יעשה לה רע" עד שתעזוב? זוהי חשיפה של מנגנון מדכא ובעייתי – נסחפנו צת אם אנחנו גברים – קיבלנו חופש מהטרדות וניסיונות מביכים לחיזור אם אנחנו נשים….

      • משה גולדבלט  On מאי 4, 2013 at 6:18 am

        מי שמנסה להילחם בתופעת ההטרדות המיניות והסחיטה המינית על ידי קביעת איסורים חברתיים גורפים שיהוו אמצעי מניעה מכשיר למעשה אינספור פגיעות בחירות הפרט וזכויותיו על בסיס אותו עיקרון וזאת גם בתחומים שכלל לא נוגעים לתחום המין. הנחת היסוד שלי היא שבחברה שבה מתקיימת מודעות גבוהה לנושא-העבריינים הם החריג ואנחנו לא צריכים להקיף את המסגרות החברתיות בגדרות.
        הטלת איסורים גורפים מסוג זה גם צפויה להיכשל כי החיים המודרניים אינם יכולים לשאת אותם. ניתן כמובן להשליט כאן משטר דתי עם תקנות חסידי גור אבל זה לא מה שאנחנו מאחלים לעצמנו.
        לטעמי אי אפשר להילחם בשכרות על ידי אסור מכירת משקאות. אי אפשר להילחם בזנות על ידי הפיכת עסקת הזנות לעבירה פלילית. אי אפשר להילחם בתאונות דרכים על ידי העלאת גיל קבלת הרישיון ל40 למרות שזה יועיל . אני יכול למנות עוד די הרבה דוגמאות.

        צריך כבר לצאת מהטירוף הזה המצמיח איסורים מטופשים. צריך לתת לבני אדם לחיות את חייהם ולחנכם לעמוד על זכויותיהם ולהתנגד לפגיעות וכמובן כאשר מתגלה סטייה מוכחת לטפל בה בחומרה.

        • hani24  On מאי 4, 2013 at 5:14 pm

          משה אני מסכים אבל אנחנו לא עובדים על חינוך כלל אז בנתיים מה שנותר לנו הוא החוקים…לצערי הרב אני חייב לציין….

  • Rina Yitzhaki  On מאי 3, 2013 at 2:02 pm

    דבריך נכוחים. ברצוני לציין במיוחד את הצעתך לסדנאות הן לגברים והן לנשים – שיבהירו את האסור, המותר והמגיע לכל אחד במערכת – מנהל כעובד זוטר או זוטרה. יש כאן משחק אכזרי בין "אלה שיודעים" בעיקר יודעים לקחת, לבין אלה שמאויימים ואינם מיומנים בעמידה על זכויותיהם. ברור על פי רוב אלה נשים שחונכו מאז ומעולם להיות מאופקות וצייתניות. הסדנאות לנשים צריכות להבהיר את הגבול הדק בין אסרטיביות בעמידה על זכויות ובאמירת "לא" ברורה ומפורשת לבין להיות נחמדה עם הבוסים. או להיפך להיות תוקפנית מידי. זו תורה חשובה ביותר. ולחברותי הצעירות : הקשיבו לקול הפנימי שלכן. חשבו מתי להימנע מקשר, לפני שהוא נעשה אובססיבי ומטריד. שדרו באופן קבוע כי אתן לא במשחק הזה.

  • ABASH  On מאי 3, 2013 at 2:20 pm

    אין צדק בחיזור לא רצוי כזה בכלל. למרבה הרלוונטיות במצב חיזור שווא. ואילו יש המתמסרים ברצונם. יש חוג מתמסרים שמתמסרים ביראה, כלומר הם חוששים מהשלכות אי התמסרות. ואילו יש מתמסרים ברצונם. יש המתמסרים להשיג יתרון בצבא או באוניבסיטה ויש המתמסרים סתם בתאווה ויש המתאהבים ממש.

    • hani24  On מאי 3, 2013 at 2:23 pm

      נכון, אבל דע לך שווה למנוע את המוני המצבים בהם יש כפייה לטובת המצבים המעטים בהם יש אהבת אמת….

  • ABASH  On מאי 3, 2013 at 2:27 pm

    אין הצדקה בחיזור לא רצוי כזה בכלל. למרבה הרלוונטיות במצב חיזור שווא. ואילו יש המתמסרים. יש חוג מתמסרים שמתמסרים ביראה, כלומר הם חוששים מהשלכות אי התמסרותיהם. ואילו יש מתמסרים ברצונם. יש המתמסרים להשיג יתרון בצבא או באוניבסיטה ויש המתמסרים סתם בתאווה ויש המתאהבים ממש.

  • דרור BDS  On מאי 3, 2013 at 11:38 pm

    חשוב ונכון פרט להסתייגויות הבאות:

    1. "ניתן לחוקק חוקים נפלאים אך לא ניתן להביא את האנשים לפעול על פי הם". לא כל כך ניתן לחוקק חוקים נפלאים. חה"כ אורלי לוי ראוייה לציון על נסיונותיה הרבים לחוקק חוקים מתוך הקואליציה. גם כחברת קואליציה נתקלה במחסומים רבים. למערכת המשפט דרוש מהפך בכל הנוגע להתנהלות במקרי אונס ותקיפות מיניות אחרות, שראשיתו בהקמת משטרה מיוחדת שתדע לטפל בתלונות אלו, בפרקליטות שתפעל ע"פ חוקים אחרים על מנת להרשיע את התוקפים (נכון להיום, במסגרת החוק הקיים, ידי הפרקליטות כבולות והם מתבזים בעיסקאות טיעון מפוקפקות), ובבית משפט שיוכל להרשיע ע"פ חוקים שיחוקקו, לא ע"פ אלו הקיימים כיום.

    "בל"ד לא דורשת צדק מהמשטר, בל"ד דורשת משטר צודק", אמרה חנין זועבי. פמיניסטיות אחרות צריכות לדרוש, לכל הפחות, לא צדק מהמשטרה אלא משטרה (ופרקליטות – ימח שמם של אלו) צודקת.

    2. "נראה במקרה זה כאילו העיתונות הישראלית ניסתה לאתרג אחד משלה". כך בדיוק היה. כאשר תוקם משטרה צודקת, רצוי תחת משטר צודק, גדי סוקניק יוכל להנצל בעור שיניו רק כשיהפוך לעד מדינה, רביב דרוקר – פרשננו לענייני אונס – לא יוכל לטעון לא שמעתי לא ידעתי מבלי שיישלח אף הוא למאסר בעוון אי מניעת פשע ועמידה על דם רעיך.
    הדס שטייף וחברותיה ראויות לכל שבח על פועלן במסגרות הקיימות. סופה של הפרשה תהיה זהה לזו של פרשת קצב. מדובר, בין היתר, גם על מקרה אונס. משום מה התקשורת מדברת אך ורק על הטרדות, ואילו ירון דקל אף הורה לשטייף להפסיק ולדבר בתקשורת. כל כלב, וכל אנס, וכל יודע ושותק, וכל פרקליט בפרקליטות, וכל משטר, וכל מפקד בגל"צ בפרט ובצבא הציוני בכלל, יבוא יומו.

  • Melvin Cooper  On מאי 4, 2013 at 1:40 am

    ענת סרגוסטי היתה עורכת "אולפן שישי" בשנים בהן היה רוזן כתב מדיני בתוכנית. כיום היא מפעילות תא העיתונאיות שהציף השבוע את הנושא. "התופעה הזו בדרך כלל מובנית בכך שהוא איש בכיר, עם מעמד ועמדה בציבור ובתוך המערכת שהוא עובד בה. הבחורה היא בדרך כלל תחקירנית צעירה, שעושה את צעדיה הראשונים בתקשורת, מאפרת או מלבישה או אפילו מלצרית שהוא נתקל בה. הן תמיד צעירות ממנו מאוד. זה יכול להתחיל בחיזור שנראה לגיטימי, מחמאה שאת לא יודעת איך להתמודד איתה ואת אולי מצחקקת, או מסמיקה, או עוברת הלאה. המחמאה חוזרת על עצמה ואת מקבלת הזמנה לבילוי בערב וקשה לפרש אם זה מחמיא לך או חוצה איזה גבול. אם את מסרבת הסירוב מעורפל כי מחר תפגשי אותו בעבודה ואת לא רוצה להיות בוטה. את רוצה להתקדם במערכת אז את נזהרת כדי לא לעוף. ואז את מתחילה לקבל 20 מסרונים בשעה. את לא יודעת אם להתלונן ואם יש על מה, האם זאת הטרדה מינית בכלל ואת לא בטוחה שאת רוצה בכלל להתלונן עליה כי אולי יסיימו את תפקידך או שממילא את עובדת זמנית".

  • דרור BDS  On מאי 4, 2013 at 4:16 am

    עוד על התקשורת בפוסט של אבנר הופשטיין: "פרשת עמנואל רוזן – המילון המעודכן המלא":

    "חיי היומיום" – דברים שאנשים עושים בשעות הפנאי, בהיסח הדעת, בשיגרה. למשל ללכת לסרט או לסמס לבחורה צעירה 30 פעם באישון לילה ולשאול אותה אם היא אוהבת לגעת בעצמה…

    "פרשנות סובייקטיבית" – הדרך שבה מסתכלים על "אירועי היומיום". יש שרואים בהם אונס, יש שרואים בהם "חיזור לגיטימי" או "רומנטי" ויש שרואים בהם "סטוץ שהתחרבן" (ע"ע).

    "סטוץ שהתחרבן" – ניסינו ולא הלך. לכן שכבתי בשקט ולא זזתי וקיויתי שזה יגמר. לולא היה מתחרבן הייתי נהנית מאד ורצה לספר לשאר חברותיי.

    "גומרים, הולכים" – שם של תוכנית שבסוף מתברר שהוא בעל משמעות גדולה יותר משנדמה היה בתחילה.

    "מסע הכפשות" – כשכתבת בלונדינית אחת מאגדת 40 שפוטות שממציאות סיפורים.

    "שהתנפח למימדים מפלצתיים" – מילא אם היו 200 עדויות. אבל לכל היותר היו 60, באומדן הליברלי. ובכל זאת אתם כבר משתוללים פה שבוע תמים.

    "למה לפרסם את השם?" – הרי היינו מעדיפים שזה ישאר אנונימי. כך נוכל להמשיך במלאכת מחשבת של חשדות והשערות לנצח – ולהמשיך לענות לקרובי משפחה ששואלים "נו, נו, אז מי זה המטרידן?".

    "סמסים" – פיצ'ר שעלה לגדולה אצל רונית אשכנזי ועכשיו זוכה לשיא של 15 דקות התהילה שלו. בפרשה הבאה יוחלף כנראה על ידי ווטסאפ.

    "קופסה שחורה" – שם של תוכנית. וגם כל אלה שעדיין לא התלוננו.

    "תלונות במשטרה" – עד שהן לא קורות אסור לדווח. כי בינינו, עד עכשיו העיתונות עבדה אצל רשויות החוק.

    "רדיפת שמלות" – ביטוי צ'יזבטי סביב המדורה, קליל כזה, בסבבי. כמו פרד אסטר או ריצ'רד ברטון. וזה מה שידענו עד עכשיו. וכשאמרו לנו שיש דברים אחרים – פירשנו אותם עדיין כסוג של פלמחניקיות נאורה.

  • Albert Allen  On מאי 5, 2013 at 7:39 am

    רוזן הטריד נשים ועשה שימוש לרעה בכח שיש לו ועוד במקום העבודה !!!. רוזן עסוק בלהוכיח לעצמו כמה הוא גבר או שווה בשעה שהוא דורך על נשמות של נשים צעירות שפוחדות ממנו. אז אם ניצול כזה של כח נראה לך לגיטימי, אז אין לי אלא לרחם עליך ועל ראייתך הצרה.

    • hani24  On מאי 5, 2013 at 8:54 am

      הי אלברט – האם תגובתך מופנית אלי?

  • Suzette Hays  On מאי 17, 2013 at 10:38 pm

    רוזן עצמו אמר אתמול באמצעות ערוץ 10 כי: "במשך עשר שנים מתנהל נגדי מאחורי הקלעים ובאינטרנט מסע הכפשות אנונימי, הגיע הזמן להעמיד במבחן המציאות את חרושת השמועות וההשמצות הודעתי על החלטתי לצאת לחופשה מהעבודה בערוץ עד אשר יסתיים תהליך הבדיקה היסודי – ותוסר העננה. אני מקווה שהבדיקה תהיה מהירה לפחות כמו המהירות והקלילות שבה התנפח הסיפור חסר השחר הזה לממדים מפלצתיים".

    • hani24  On מאי 18, 2013 at 11:26 pm

      נו נמתין ונראה אולם נראה לי שיש כאן בעיה….

  • Tad S. Clayton  On מאי 23, 2013 at 11:25 am

    ובכן, לדידי התשובה הברורה היא לא! אין כאן מערכת שוויונית בין המרצה לסטודנט/ית, זוהי מערכת יחסים שבנויה על מערך כוחות לא מוטה ויש כאן צד מנצל וצד מנוצל.

להשאיר תגובה

היכנס באמצעות אחת השיטות האלה כדי לפרסם את התגובה שלך:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: