למה צבי בר לא מפתיע אותי?

לא הופתעתי כשראש עיריית רמת גן, צבי בר, סירב להשעות את עצמו, למרות שהוגש נגדו כתב אישום על שוחד. לא הופתעתי שמועצת העיר שלו לא השעתה אותו למרות האישומים החמורים, ובעיקר לא הופתעתי מהפתעתו של היועץ המשפטי על כך שנבחרי הציבור ברמת גן נוהגים כפי שהם נוהגים.

לא הופתעתי, משום שחוק העיריות מלא בחורים ובבורות. לפני כשנתיים קבוצת חוקרים מהאקדמיה ניסחה הצעה מפורטת לתיקון הפגמים, במסגרת עבודה משותפת בינם לבין ראשי עיריות – אולם הצעתה מתגלגלת אי-שם במסדרונות השלטון ונהדפת מחדר לחדר ומפקיד לפקיד. מה בוער להם.

אז זהו, שבוער מאוד. כבר שנים שהשלטון המקומי פועל בתוך תחום דמדומים שהופך בקלות לשדה מוקשים. אחת הבעיות המובהקות שלו היא היעדר חלוקה ברורה של סמכויות, הקובעת מי עושה מה. חוק הבחירה העירוניות שאושר בשנת 1975, בא לפתור נושא בעייתי והוא חוסר היכולת של ראשי עיריות לעבוד אל מול מועצות עירייה לעומתיות, כלומר, מקרים בהם לראש העירייה אין רוב בקרב חברי מועצת העיר – מצב שהפך את ניהול העיר לבלתי אפשרי. החוק שנחקק בשנת 1975 קבע הצבעה באמצעות שני פתקים: בחירה ישירה בראש העירייה ובחירה לרשימות מועצת העירייה, שהפכה את סמכויותיו של ראש העירייה בתור נבחר ישיר של הציבור לכמעט בלתי מוגבלות.

וכך, בעוד שלראש העירייה הוענקו סמכויות נרחבות, המועצה שלו התרוקנה מתוכן. אז מי אמור לפקח על פעולותיו במקומה? כאן נכנס לתמונה השלטון המרכזי, הלא הם פקידי משרד הפנים. ומדרך הטבע מערך היחסים בין השלטון המקומי לארצי הפך למקור של חיכוך, ריב ומדון כתוצאה מהתנגשות האינטרסים שלהם – שהרי רצון העיריות הוא לדאוג לתושביהם, ואילו השלטון המקומי רואה באיזון תקציבי את עיקר תפקידו.

כך נוצר המצב הבינארי הבא: כשהעיריות חלשות במיוחד מוצבות בהן ועדות קרואות, שלמעשה שוללות מנציגי התושבים להחליט בעצמם מה טוב להם, ופקידי משרד הפנים חוגגים את שלטונם. מאידך, כשהעירייה חזקה, ובעיקר עשירה, מביטים הפקידים בעיניים כלות בראש העירייה העושה בעירו כבשלו, לטוב ולרע, ומחכים לשעת כושר להתערב.

התוצאה של מצב זה הוא משבר דואלי, ניהול והתנהלותי, שמתרחש בשנים האחרונות בעיריות. בבסיסו של משבר זה עומד מוטיב כלכלי. מחד הוא מתבטא בחוסר היכולת של עיריות לעמוד במוסר תשלומים נאות – בעקבותיו החליטו 15 העיריות החזקות כלכלית להקים לעצמן פורום, פורום ה-15 על מנת לנתק עצמן משאר העיריות המוחלשות כלכלית בשל אי עמידתן ביעדי גביית מיסים. היות ואין חקיקה בעניין ניתקו העיריות החזקות את עצמן מכלל קולקטיב הרשויות המוניציפאליות. מאידך, בשל הזדמנויות כלכליות ושטח אפור גדול בתחום המוניציפאלי, ובצל המשבר ניהולי, כמו גם אי הבהירות לגבי סמכויות העיריות וראשיהן, אנו מגלים כי ישנו משבר התנהלותי חמור בקרב חלק מראשי העיריות, ולראיה אנו מוצאים חלק מראשי הערים נחקרים בשאלות של הפרת אמונים, שוחד ועוד עבירות. לאחרונה התפרסמו חקירות נגד ראש עיריית בת ים, שלומי לחיאני ואחיו, נגד ראש עיריית נצרת עלית שמעון גפסו ונגד ראש עיריית חדרה, חיים אביטן, הממתינים למשפטם. המשטרה מצידה ממליצה כבר בשלב החקירה להורות לראש העירייה להשעות את עצמו, אולם הם לרוב ממשיכים בתפקידם באין מפריע, ברוב המקרים בגיבוי מלא של פקידי משרד הפנים. בחלק מהמקרים אף התיק נסגר בלא כלום – במקרה דנן בשלשת המקרים הוחלט על העמדה לדין ומאז ממתינים לקיום המשפט.

לא כך במקרה של ראש עיריית רמת גן, צבי בר. בר מואשם בשוחד, מרמה, הפרת אמונים, הלבנת הון ושיבוש מהלכי משפט. עם ההחלטה להעמידו לדין היה מצופה ממועצת העיר רמת גן להדיח את ראש העירייה מתפקידו. אולם בשל שליטתו במועצה, היא "החליטה" שלא להדיחו. צבי בר מצידו אינו מוכן להתפטר בטענה שהוא חף מפשע. הפרקליטות פנתה לבית המשפט וזה החליט לגלגל את הכדור הלוהט לפתחו של שר הפנים. לפני יומיים יצא היועץ המשפטי לממשלה בהצהרה כי אף שראש העיר ר"ג לא הורשע בעבירה שיש עמה קלון, לאור האישומים נגדו הוא "אינו ראוי לכהונתו" – דבר שלא עשה באף אחד מהמקרים האחרים.

ראש עיריית רמת גן צבי בר בעת הקראת הדין בעניינו בבית המשפט המחוזי בת"א, פברואר 2013 (צילום: דרור עינב)

ראש עיריית רמת גן צבי בר בעת הקראת הדין בעניינו בבית המשפט המחוזי בת"א, פברואר 2013
(צילום: דרור עינב)

בית המשפט ביקש משר הפנים לבחון את הדחתו של בר ולהכריז על ועדה קרואה, אולם לפי פקודת העיריות אסור לשר הפנים למנות ראש עיר או ועדה קרואה בשנת בחירות. כאן טוענת הפרקליטות שזהו מצב מיוחד. ובינתיים, בית המשפט מתחבט, היועץ המשפטי לממשלה מציע להדיח את ראש העירייה שהועמד לדין בחשד לפלילים, הבחירות בשער – והבוחרים שוב יצטרכו לעמוד בפני הדילמה האם להצביע לאדם חשוד בפלילים אולם עם ניסיון נרחב בניהול העיר או להצביע עבור מועמד לא מוכר. חקיקה ברורה, קביעת סמכויות של עירייה והעומד בראשה יכולות לפתור חלק ניכר מהבעיות הללו בעתיד.

Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

תגובות

  • נבות  On מאי 28, 2013 at 1:36 am

    ראשי עיריות הם רק עוד דוגמה של משתינים מהמקפצה, כל עוד הציבור חושב שזה גשם.

  • Alejandro Nichols  On יוני 13, 2013 at 4:54 am

    בג"ץ מבקש לקבל בתוך 30 יום את עמדת שר הפנים החדש, גדעון סער, באשר להמשך כהונתו של ראש עיריית רמת גן, צבי בר, הנאשם בשוחד , מרמה, הפרת אמונים, הלבנת הון ושיבוש מהלכי משפט. פקודת העיריות קובעת כי לשר הפנים סמכות להעביר ראש רשות מקומית מתפקידו בנסיבות מסוימות. השופטים עדנה ארבל, אליקים רובינשטיין ועוזי פוגלמן הדגישו כי יקפידו על מסגרת הזמנים. הם ציינו כי עמדת שר הפנים נדרשת בעקבות שתי התפתחויות מרכזיות: הגשת כתב האישום נגד בר והחלטת מועצת העיר רמת גן לא להדיח אותו מתפקידו.

  • Elvia S. Macias  On יוני 14, 2013 at 6:12 pm

    עמדתו של וינשטיין עשויה להשפיע על נבחרי ציבור נוספים, ובפרט ראשי רשויות, הנאשמים בפלילים. עד כה היתה הבחנה ברורה במשפט הישראלי בין נבחר ציבור, דוגמת ראש רשות מקומית, לבין מי שהתמנה לתפקיד מכוח החלטה מנהלית, כגון שר בממשלה. על פי פקודת העיריות, ראש עיר פסול מלכהן רק אם הורשע בפסק דין סופי ונקבע שבעבירה שהורשע דבק קלון. כך גם קובע החוק במקרה של ראש ממשלה ושרים. השינוי חל עם פסק הדין של בג"ץ בעניין המשך כהונתם של שר הפנים אריה דרעי וסגן שר הדתות רפאל פנחסי, שקבע כי ניתן לחייב שר לסיים את כהונתו אם הואשם בעבירה חמורה, אז אפילו מחויב ראש הממשלה להעביר את השר מכהונתו.

להשאיר תגובה

היכנס באמצעות אחת השיטות האלה כדי לפרסם את התגובה שלך:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s