ואז שוב באה הדקה 85

המאמר נכתב שלשום, ועורכי הדעות סרבו להכניסו…מי צדק? ומי טעה? – אהבתן/ם הפיצו…

מחר מתחילה בישראל אליפות אירופה לנבחרות צעירות עד גיל 21. אחד מכוכביה של הנבחרת הישראלית, אייל גולסה ממכבי חיפה, אמר בראיון ל"ידיעות אחרונות": "אם נגיע לחצי הגמר כל המדינה תהיה באטרף".

הוא צודק. חצי גמר? אליפות אירופה? אטרף גמור. אז למה לא נגיע לחצי הגמר, וסליחה על הנבואה השחורה? כי תמיד מגיעה הדקה ה 85 או ה 89 ואפילו ה 45 ואנחנו חוטפים שער טיפשי שממוטט פעם אחר פעם את מגדל התקוות שלנו. למה? כי כאלה אנחנו. בניגוד לדימוי המצ'ואיסטי, אנחנו עם חוסן נפשי שברירי. זה כל ההבדל. הרגליים רועדות לנו ברגע האמת. אצלנו הן רועדות – אצל יריבותינו מכל העולם, הנאור ולא רק הנאור, הן יציבות. זה לא קשור לספורט. זה קשור ל-די.אן.אן שלנו כאומה. מצ'קצ'קים בלשוננו עד הדקה ה 45 או עד לדקה ה 90 – ואז…

כן, אז באה הקריסה הגדולה. פעם התמודדנו באסיה בדרך למונדיאל ובהמשך עברנו לאוקייניה, עם אוסטרליה וניו זילנד. בהמשך עמדה מולנו קולומביה. מפח נפש רדף מפח נפש. המפח הזה לא עזב אותנו גם כשצורפנו לאירופה. אפס. כלום. נאדה. חולשה מנטלית רדפה חולשת אופי שבינם לבין רמת הכדורגל אין קשר. אנחנו בועטים יפה, אפילו בועטים לשער ומבקיעים, אז בועטים בדלי. ה"ככה לא בונים חומה" שזעק בשידור חי יורם ארבל במשחק הקריטי מול אוסטריה היא רק הכתובת שעל הקיר. נכון, ככה לא בונים חומה ולא שום דבר.

מה נשתנה? (צילום: חגי ניזרי)

מה נשתנה? (צילום: חגי ניזרי)

יש כאן כשל מערכתי כלל מדינתי, משום שאנו כאומה מוכיחים פעם אחר פעם חוסר בחוסן מנטאלי וסף שבירה נמוך ובעייתי. אנו מחנכים את הילדים והנוער שלנו לבינוניות מצחינה, אנו מחמיאים (ומתחנפים) להם בלי הכרה, משקיעים אפס בבניית דור עתיד ביקורתי עם חוסן נפשי ותרבות הפרטצ' והסמוך חוגגת. אם תעצמו את העיניים ותדמיינו נבחרת שאתם רוצים שתהיה לנו, בין אם תודו בכך או שלא, אתם חושבים כעת על נבחרת גרמניה, למה? כי כדורגל משחקים 90 דקות, ולפעמים גם 94, ובסוף הגרמנים מנצחים – כי אותם חינכו על יסודות, על חוסן נפשי בלי קיצורי דרך וקומבינות.

כל כך הגיוני, כל כך פשוט. ואז נופלת עלינו הדקה ה 85…

Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

תגובות

  • נבות  On יוני 6, 2013 at 9:06 am

    אתה נביא ! איך ידעת ? האמת, חשבתי שאצל לוזון יהיה שינוי מנטלי.
    בקשר לגרמנים, הם היו בהכי הרבה גמרים אבל הפסידו יותר משנצחו, ובכל זאת הם ווינרים. גם ביירן מינכן הפסידה המון גמרים, ובכל זאת ווינרית.

    • hani24  On יוני 6, 2013 at 10:49 am

      תחושה + דובר/חבר מצוין בשם איציק לץ – ראשית הנבחרת לא עלתה בזכות אלא בחסד – ומה שיותר מפתיע הוא השיח סביבה – אין כבוד ליריבות כלום – מה שאור שכולם לא השתנה….לצערי…

  • דרור BDS  On יוני 7, 2013 at 4:22 am

  • Sydney B. Gill  On יוני 11, 2013 at 2:57 am

    כן, אז באה הקריסה הגדולה. פעם התמודדנו באסיה בדרך למונדיאל ובהמשך עברנו לאוקייניה, עם אוסטרליה וניו זילנד. בהמשך עמדה מולנו קולומביה. מפח נפש רדף מפח נפש. המפח הזה לא עזב אותנו גם כשצורפנו לאירופה. אפס. כלום. נאדה. חולשה מנטלית רדפה חולשת אופי שבינם לבין רמת הכדורגל אין קשר. אנחנו בועטים יפה, אפילו בועטים לשער ומבקיעים, אז בועטים בדלי. ה"ככה לא בונים חומה" שזעק בשידור חי יורם ארבל במשחק הקריטי מול אוסטריה היא רק הכתובת שעל הקיר. נכון, ככה לא בונים חומה ולא שום דבר.

כתיבת תגובה

היכנס באמצעות אחת השיטות האלה כדי לפרסם את התגובה שלך:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s