הפשע משתלם

בימים האחרונים אנו נחשפים שוב ושוב למקרים בהם המשטרה לא ממהרת לתפוס את האשמים – או למצות את החקירה של פשעים מסוימים. מזה כמה שנים שפורעי חוק מבצעים פשעי שנאה, כן אלו הם פשעי שנאה, נגד אזרחים במדינת ישראל. לעיתים קרובות אזרחים אלו הם ערבים אולם ישנם מקרים בהם אזרחים אלו הם גם חלק מהקולקטיב היהודי – אולם המשטרה לא ממהרת לתפוס את המעורבים, ולעיתים נראה לנו כי ישנה כאן איזושהי גרירת רגליים בפיענוח המקרים.

בואו ונניח שני תרחישים דמיוניים – הראשון בישראל נכנסים פורעי חוק ליישוב יהודי ופורעים ברכוש באופן שיטתי ונרחב – מה לדעתכם היה קורה? כמה זמן היה לוקח למשטרת ישראל למצוא את המעורבים? השני הוא תרחיש דמיוני שמתרחש בארץ זרה, נניח באירופה, כל מדינה מרכז אירופאית שתבחרו היא לגיטימית – ושם מה שמתרחש הוא אותו מקרה, קבוצה של פורעי חוק שטופי שנאה וגזענות חודרת למרחב הציבורי בשכונה יהודית ומכלה את זעמה ברכוש ומשאירה את הגיגיה הגזעניים ושטופי השנאה על קירות המרחב, מה אז היה קורה? לדעתי כל המדינה כולה הייתה מזדעקת מראשון הפוליטיקאים ועד אחרון האזרחים זעקות שבר של "אנטישמיות" "גועל נפש" ו"ההיסטוריה חוזרת על עצמה" היו ממלאות את הרחובות. וכמוכן, שוב הייתה עולה האמירה שנשמעת לאחר מקרים מסוג זה, בעיקר בשיח הפנימי ולא חלילה וחס בשיח הבינלאומי, והיא בבסיסה טוענת – אם כל היהודים היו מגיעים לכאן זה עדיף כי אז לא היו קורים מקרים כאלו – כי כאן בישראל זה לא יכול לקרות!

כתובות גזעניות באבו גוש. צילום: פלאש 90

כתובות גזעניות באבו גוש. צילום: פלאש 90

אבל, ולמגינת ליבי, זה כן קורה כאן, אבל – וכאן הבעיה זה קורה כאן לאוכלוסיות שהמדינה וגם הרוב לא מסוגלות להכיל גם בשנת 2013. זה קרה בעבר, התעמולה וההתלהמות סביב יצחק רבין ראש ממשלת ישראל שנרצח אמורה הייתה להוות קו אדום למדינה, ולמשטרת ישראל אולם נראה כי כמעט 20 שנים לאחר מקרה זה עדיין הפוליטיקה של הזהות וההדרה שולטת בחקירת מקרי פשע. אם נביט במקרים שעומדים מולנו כיום נמצא כי זה קורה לערבים, אך הם לא חלק מהקולקטיב – שהרי אנו ראשית מדינת היהודים. זה גם קורה לשמלאנים – ראו מקרה פעילת השלום חגית עפרן – וכאן נאמר שאלו הם "עוכרי ישראל" הם מנסים להכפיש את שמה של המדינה בניכר ויוצאים נגדה – אז אל להם להלין כשמוסדות המדינה לא מטפלות במקרה זה המלא החומרה. זה גם קורה במקרה של הקהילה הגאה בישראל – ראו את מקרה הבר נוער – רצח שאירע לפני ארבע שנים, וגם לאחר פתרונו, מתגלה תמונה של חקירה שלומיאלית והתנהלות עוד יותר שלומיאלית — בריחתו של עד המדינה, חשיפת תמונתו ושמו של העד תחת חיסיון ועוד כהנה וכהנה — בימים שלאחר פיענוח הרצח.

נראה כי למשטרת ישראל יש סדרי עדיפויות קצת בעייתיים בישראל 2013, בזמן שהמשטרה מקדישה מאמצים מרובים לעקוב, לחקור, לעכב ולעצור פעילי מחאה לגיטימיים נגד שוד הגז הציבורי היא גוררת רגליים בחקירות שנוגעות לאוכלוסיות מודרות בחברה הישראלית, כדוגמת ערביי ישראל (כן אזרחים שווים לחלוטין במדינת ישראל), אנשי ופעילי שמאל וגם חברי הקהילה הגאה בישראל. נראה כי משטרת ישראל וגם מוסדות מדינה אחרים לא למדו את הלקח מהעבר הלא רחוק של רצח יצחק רבין וגרוע מזה את הלקח מאירופה של אמצע המאה שעברה – חובתה הראשונה של מדינה היא לספק הגנה מלאה למיעוטים שבקרבה, שהרי אם לא הדרך להתדרדרות מוסרית היא קצרה ובטוחה.

Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

תגובות

  • Kent U. Robertson  On יוני 29, 2013 at 4:25 pm

    חינוך ארגון חושן , מרכז החינוך לסובלנות של הקהילה הגאה בישראל, מקיים פעילויות חינוך בנושאי הקהילה בבתי ספר, ארגונים מקצועיים, עיריות ועוד. לדברי הארגון נכון להיום בבי הספר בקרית שמונה לא מתקיימת פעילות.

כתיבת תגובה

היכנס באמצעות אחת השיטות האלה כדי לפרסם את התגובה שלך:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s