תפסיקו לגנוב!!!

"גניבת" האדמות הגדולה ועצימת העין של המדינה מהשוד הגדול ביותר שהתרחש כאן מאז ומעולם אינה חדשה לחלקנו. מאות אלפי דונמים של אדמות ציבוריות עוברות "שינוי יעד" נבנים עליהם קניונים, בתי קפה, בתי עסק, צימרים וגם יחידות דיור ללא פיקוח ללא סנקציה מהמדינה. לעומת זאת ישנם אנשים שנזרקים מבתיהם למה?

ובכן הבה ונחזור לימי המעברות – כך זה עבד: כולם הגיעו למעברות, אולם, בבחינה של הנתונים נמצא כי יוצאי אירופה אמריקה – מצאו את דרכם החוצה מהמעברות תוך כשנתיים בממוצע, לעומתם יוצאי מדינת ערב, חלקכם יתפלאו לשמוע, מעולם לא עזבו את המעברות חלקם גרים שם גם היום. זה גם קשור לזיכרון הקולקטיבי שלנו, מי הקים את תל אביב? ובכן הספרים כותבים כמה יוצאי אירופה שבנו את אחוזת בית – וכך שוב מוחקים את כרם התימנים, ואת נווה צדק שהיו השכונות הראשונות של תל אביב כשש שנים לפני אחוזת בית.

כרם התימנים – היסטוריה שהמדינה ועיריית תל אביב יפו מעדיפות למחוק

אך רובכם ישאלו מה לי כי אני מלין כעת? שני סיפורים שעלו כעת שוב הטרידו את מנוחתי, הראשון הוא הסכם הבאושים בין ראש מועצת ירוחם מיכאל ביטון ולבין ראש מועצת רמת נגב שמוליק ריפמן, והשני הוא ההחלטה האבסורדית שרצתה לקבע את אי-הצדק החלוקתי שקיים במדינת ישראל מקדמת דנן בו ניסה שר השיכון לקדם העברת קרקעות לקיבוצים בתשלום מוזל. נתחיל מהקרקעות, הרומן בין הקיבוצים (לא כולם! כן אני יודע יש כמה קיבוצים שלא נהנים מהמצב…) לקרקעות הוא רומן עתיק יומין בישראל – עד להקמתה של הקשת הדמוקרטית המזרחית נהגו הקיבוצים באדמות המדינה כפיאודלים – בג"צ הקרקעות היווה רעידת אדמה בחברה הישראלית. אולם, מאז ועד היום מנסים בקיבוצים בכל דרך לשנות את רוע הגזירה ולהמשיך לשלוט במאות אלפי דונמים של קרקעות, בעוד הקשת ועוד כמה ארגונים עומדים על המשמר. כניסתו של אורי אריאל, שר הבינוי והשיכון ובן למייסדי קיבוץ טירת צבי (הפתעה!!), לתפקידו הדליקה הרבה נורות אדומות – הוא לא התמהמה ומינה וועדה מיוחדת שקבעה כי הקיבוצים יוכלו לבנות בכול רחבי המדינה אלפי יחידות דיור לחברים חדשים שיקלטו – ללא תשלום נוסף מצדם או מצד החברים לרשות מקרקעי ישראל. יש תנאי קטן והוא שהחבר/ה הנקלט/ת לא ייחשב בעל הנכס – וגודל הבתים לא יעלה על 160 מטרים רבועים!

חגיגת הקיבוצים (מקור כלכליסט)

ואו, אלו הן התניות כל כך דרקוניות – איך יתגברו עליהם הקיבוצים? בואו ונפרק את המצב, הקיבוצים קיבלו אלפי יחידות דיור שאותן הן ימסרו למי שהן חפצות ביקרו, נחשו מי? וכל זאת מבלי לשלם את מחיר הקרקע שהוא משאב ציבורי של כולנו! כמובן שהתנועה הקיבוצים והמזכיר הכללי שלה, איתן ברושי ברכו על ההחלטה. כמובן שהקשת הדמוקרטית המזרחית מחתה על ההחלטה וביקשה להיפגש עם היועץ המשפטי לממשלה, בקשה זאת נתמכת על ידי אחד האספקטים התמוהים בפרשה זו והוא התנגדותו של היועץ המשפטי של המנהל לעסקה מפוקפקת זו.

נראה שמה שהיה ברור ליועץ המשפטי של המנהל עו"ד יעקב קוינט, לקשת הדמוקרטית המזרחית – חמק מעיניהם הכהות של שר הבינוי והשיכון כמו גם יו"ר מקרקעי ישראל בנצי ליברמן, מינוי של אריאל, וכמובן חברי התנועה הקיבוצית והנהגתם. אי הסכמתו של עו"ד קוינט התבססה בעיקר על העובדה שהקרקעות ניתנו חינם לקיבוצים והם יוכלו כראות עיניהם לממן את הבנייה מכספי החבר, ובכך לתת ל"חברים", מילת מפתח כאן,  בית מבלי שיידרש לשלם לרשות המקרקעין את התשלום שמגדירות החלטותיה הנוכחיות. יופי של עסקה! קומבינה!

למזלנו, כולנו, התעורר היועץ המשפטי לממשלה וינשטיין, והחליט לעכב את ההצעה להסדר נפסד זה. נראה שגם הוא הבין כי עסקה כה אפלה ולא מוסרית לא תוכל לעמוד בביקורת הציבורית ו/או המשפטית. זו הפעם השנייה בתולדות מדינת ישראל שהיועץ המשפטי לממשלה מתערב בתהליך קבלת החלטות של המנהל – כנראה שהפעם זה לא יעבוד והציר של אריאל-ליברמן-ובן אליהו (מנכ"ל משרד הבינוי והשיכון)- והקיבוצים לא יצליחו שוב לעוות את הצדק החלוקתי ולסגת מהניסיון הנואל לעשות בקרקעות המדינה כבשלהם.

אולם זהו אינו הסיפור היחיד, בכול דור ודור קם אדם שנעשית לו קואפטציה – מקרה דנן הוא מיכאל ביטון שמנסה בכול כוחו להתהוות ככוכב המזרחי הבא של הפוליטיקה הישראלית – הבעיה? הוא, אולי מבלי דעת (כך לפחות אני מקווה), עושה זאת על גבם של תושבי עירו ירוחם. ירוחם נמצאת בגרעון מתמיד של כ-8 מיליון שקלים בכול שנה וזאת לאחר מענקי האיזון. ניסיונות לשנות את התנהלותה של העיר, כולל שנות ה"מצנע" הפטרוניות – ירדו לטמיון, מדוע? ובכן, יש ליד ירוחם מועצה מקומית רמות-נגב שמכניסה כ-55 מיליון שקלים מארנונה שלא למטרת מגורים בעיקר מחנות צה"ל ומתקנים אחרים – כן 55 מיליון שקלים הכנסה ל-5,000 תושבים ובשטח של 4.3 מיליון דונם מעל לחמישית משטחה של מדינת ישראל! ירוחם לעומת זאת מונה כעשרת אלפים תושבים – על שטח של 38.5 קמ"ר, פחות מעשירית ממועצה אזורית רמת נגב, והכנסות של 13.6 מיליון ₪ – מתוכן רק 8 מיליון מתעשייה השאר היא ארנונת מגורים.

 

זה נראה לכם נורמלי? (מקום הארץ)

אז מה עשו מיכאל ביטון וריפמן, הם חתמו על הסכם, בהסכם ירוחם תקבל את דמי הארנונה של עיר הבהדי"ם, זאת לא לפני שריפמן סגר עם משרד הביטחון על תעריף מוזל שיביא להכנסה של כ-4 מיליון שקלים לירוחם במקום 11 מיליוני שקלים על פי התעריף שגובה ירוחם – זהו הפסד של כ-7 מיליוני שקלים לשנה! מעבר לכך בהסכם תקבל מועצת רמת נגב 50% מהכנסות עתידיות של אזור התעשייה שיבנה בירוחם. והדובדבן שבקצפת – ההסכם הוא ל-15 שנים מבלי יכולת לפתוח את ההסכם או לשנותו! כל זאת בזמן שוועדה שמינה שר הפנים לבחינת אזורי השיפוט וחלוקת הארנונה יושבת על המדוכה – מה החיפזון?

ובכן יש שני צדדים לשאלה זו, הצד של ריפמן ברור תושבי רמת נגב בהנהגתו ימשיכו להנות ממיליוני השקלים ולדחוק את ירוחם לפינה ממנה העיר לא תצא. לשאלה למה מיכאל ביטון עושה זאת? יש כמה תשובות אפשריות ראשונה היא: הבחירות המתקרבות בירוחם. תשובה שנייה היא ניסיון להתחבב על אליטת הקרקעות בישראל. ממנעד התשובות שאני מעלה בדעתי אף אחת לא אומרת טובת תושבי ותושבות ירוחם. המילים שבהן מעטרים את ההסכם כ"היסטורי" הן נכונות הוא היסטורי בכבילה של תושבי ירוחם לעוני ודיכוי של עוד כמה וכמה דורות – פיאודליזם מודרני.

אלו הם המספרים – כעת תגידו אתם, פ א ו ד ל י ז ם !

מתוך הבלוג הנגב דורש צדק חלוקתי

הסיום של הסיפור ירוחם בינתיים הוא לא מלבב כפי שקרה במקרה הקיבוצים – אולם הנקודה המדהימה בסיפור זה, אינה מקרה ירוחם ומועצה אזורית רמת נגב – הנקודה המרכזית היא החלוקה המעמדית בישראל לאליטה אגררית-קרקעית שמנסה בכול כוחה לשמור על מעמדה על חשבון קבוצות מוחלשות אחרת ושתיקת הכבשים של המדינה. מי יודע אולי המדינה ממתינה לאיזו תנועת המונים, לא כזו של אוהלים ושירים, אלא של מחאה אמיתית, לוחמנית ומיליטינטית שתגיד די! נמאס לנו – במצרים קראו לזה "קיפאיה" (די! בערבית) וזה נגמר בהדחתו של מובארק…