התותחים רועמים ולנו גונבים משאבים!

פעם כשעוד היו איגודי עובדים חזקים, והם הבינו כי עיקר מטרתם היא לתמוך ולשמור על הפועלים במדינת ישראל דנתי עם אחד ממרצי באוניברסיטה על נושא חוקי העבודה, משמעותם וחיוניותם לנו כחברה.

הוא הביע דאגה מהמצב הקיים, וטען כי חקיקת העבודה הולכת ומתדרדרת, וכי ריבוי עובדי הקבלן, וההצפה של המדינה במהגרי עבודה, "עובדים זרים", תוך עשור עד שלשה יהיו מכת מוות לעבודה המאורגנת בישראל. שאלתי מה עושים? והוא טען כי בשלב זה, בעוד להסתדרות יש כוח, יש להלום בספר החוקים – ולייצב מערכת חוקי עבודה שתגן על העובדים "הגל הניאו-ליברלי העכור הזה יגרום לחיסול מעמד העבודה הישראלי…"

ובכן, הימים ימי מלחמה, ולא אינני מדבר על המלחמה בדרום, אני מדבר על המלחמה על הבית על העבודה הישראלית ועל כבוד העובדים וחירותם. במהלך קצת תמוה, תוך ניסיון של שר התקשורת להתחבב על העם, או לעמוד בסטנדרט הכחלוני, תוך שימוש בסיסמא "לא עוד אגרה"  להזכירכם כ-400 ₪ לשנה, חלקנו משלמים סכום זה לכבלים בחודש!!! העביר חוק לסגירת רשות השידור. מהלך תמוהה לכל הדעות תוך פגיעה במשאב ציבורי ראשון במעלה. אולם, יש בינינו, ולא מעט ששמחים על מהלך זה – ואני טוען כי אלו לא ירדו לעומקו של החוק – כי היום הרשות מחר עוד גופים. הבה ואנסה לפשט את העניין.

 

ואו! לבטל אגרה רצים, אבל חשבון כבלים של 400 ויותר בחודש זה לא מדברים…

 

חוק השידור הציבורי החדש שאך זה תוך סערת המלחמה בעזה התקבל, הופך לקרדום שאם יושמש יהא חוק שמחסל את הזכויות הבסיסיות של אזרחי המדינה להתפרנס בכבוד. לכל מי שחשב שמדובר בחוק מתקדם שמטרתו לסגור מוסד בעייתי על מנת להקים גוף חדש בריא הנה ההסבר הפשוט: מדובר בחוק שכל מטרתו היא לפטר את כל עובדי התאגיד הקיים על מנת להכניס עובדים חדשים. אמנם בחוק מצוין כי עם הקמת התאגיד החדש יישארו כעשרים וחמישה אחוזים מהעובדים הישנים – כמובן שהם יישארו אך לדעתי לא יעבור זמן רב, ובשקט בשקט גם הם ימצאו עצמם בבית. על חוק זה ניתן רק להצטער, זהו חוק שבז לעקרונות הבסיסיים של זכויות אזרח, אדם ועובדים. זהו חוק שמציג משנה בעייתית שאינה עומדת בקנה אחד עם משטר דמוקרטי שמאפשר הסדרי תעסוקה סבירים בהסכמה. חוק זה מאפשר כפיית הסכמי עבודה ופיטורי עובדים באמצעות חקיקה של נציגי הציבור – זהו מצב ממש מקברי – בו הציבור בחר בנציגים שכעת ניתנה להם הזכות לפטר את ציבור בוחריהם ולפורר את המרקם העדין של יחסי עבודה בכלל ואת הסקטור הציבורי בפרט.

מפטרים לפי חוק! מה יהיה עם רחלי?

בנוסף, בימים אלו בהם נכנס החוק לרשומות, ימונה לרשות השידור, אולי הגורם המרכזי ביותר במדינת ישראל לדיווחי חדשות אקטואליה תרבות ועוד, עורך דין שיפרק וינהל אותה בפועל על פי שיקולים חשבונאיים בלבד. אותו מפרק יפעל לבד, ללא כל בקרה ציבורית, פרט לזו שיקבל על פי חוק מבית המשפט. המנהלים אותם הוא יבחר לא יבחנו על ידי אנשי מקצוע אלא על ידי בית משפט. חישבו על כך, רשות השידור תנוהל מעתה ועד להקמתה של הרשות החדשה על ידי מפרק ובית המשפט! האם זה נראה הגיוני למישהו? זוהי תופעה ללא אח ורע בעולם הדמוקרטי והלכה ולמעשה מצב זה יכול להסתיים בתוצאות הרות אסון, אולי אף חמורות מההחלטה לסגור לאלתר ולבטל לחלוטין את השידור הציבורי. שכן, הספק לגבי אמינות הדיווחים יעלה עוד ועוד עד כדי סכנה ממשית שהרשות תהפוך לגוף שידברר את הממשלה. שהרי אם נחשוב על כך באופן לוגי, כל העובדים שישארו ברשות בתקופת הפרוק – יעמדו כולם תחת איום הפיטורים – להחלטת המפרק – ומה נוח קל וטוב מאשר "להתנהג יפה" על מנת להמשיך ולעבוד ברשות החדשה. זהו אינו מצב נורמלי ושום חברה אזרחית תוססת ודמוקרטית לא הייתה מסכימה שצעד מסוג זה יעשה במשאב ציבורי כה חשוב!

ומי ידאג למנו? העיקר הפופוליזם!

 

כפי שניתן לראות מהאמור לעיל, צעד זה מלא בבעיות חמורות ופגיעה ישירה במשאבים ציבוריים מהמעלה הראשונה, וכל זה מטובל בחוסר הבנה בסיסית בהבנת האינטרס הציבורי. עמדתה של התקשורת הפרטית ברורה לכל בר בי דעת. אולם עולה השאלה, מדוע שותקים גופים אחרים? היכן החברה האזרחית? האקדמיה? אנשי אמנות? אינטלקטואלים? ומעל לכל איגודי העובדים? בטוחני כי מהלך זה ישמש למחקרים עתידיים רבים שעוד ידובר בהם רבות – למגינת לבי אלו כולם יהיו לאחר טקס הקבורה הממלכתי שיעשה לרשות השידור.

גילוי נאות – כותב המאמר משמש פרשן בתוכנית שירים ושערים ברשת ב' – כמו גם חבר בוועדה המסדרת בתוכנית סדר יום ברשת ב'.