מוסף "הארץ" מלביש את הגזענות בבגדי הנאורות

שלוש כתבות (האמת היא שקצת יותר!) במוסף "הארץ" עוררו בי רצון להתקשר ולבטל את המינוי

עיתון זה כוח, טור קבוע זה הרבה כוח, ולעתים זה האוחז בכוח להחליט מי יעלה בטורים בעיתון, בדרך כלל העורך, מפעיל שיקול דעת כזה או אחר על מנת לבזר את הכוח באופן שנראה לו הכי טוב. השיקולים לא תמיד נכונים, ולא תמיד משרתים את ציבור הקוראים, אולם דרך השיקולים העיתון יוצר מציאות.

אבל לעתים גם הניסיון המעודן הזה ליצור מציאות מתפוצץ בפנים, ומתוך אותה מציאות מדומה עולה לו גל של ביקורתיות שהוא אלטרנטיבה לאותה מציאות מדומה. והכי גרוע זה כשהחיים מתחילים להתנהל בלי להביא בחשבון את הניסיון המאולץ ליצור מציאות.

בישראל זה קורה כל הזמן. יש קבוצה שמנסה להכתיב את השיח החברתי בכל הכוח — לעתים חבריה חוששים לאבד שליטה. קוראים להם אשכנזים. אל תבלבלו אותם עם יוצאי ברית המועצות לשעבר מהעלייה של שנות ה–90 של המאה שעברה, גם לא עם יוצאי ברית המועצות של שנות ה–70. אלה הם בני העליות. אני מדבר על אליטה שמפרידה את עצמה מכולם, דואגת לחסום את כולם מלהגיע, מלאה טענות כרימון על היתקעותה במזרח התיכון, מפנטזת על אירופה וממשיכה בכל כוחה לאחוז בקרנות המזבח, וגם לא מבינה למה היא ממאיסה את עצמה על כולם.

אז נכון, גם אני מנוי על "הארץ" וגם אני מתפלץ בכל פעם שאני מביט בתמונות של כותבי מאמרי הדעה בעיתון ורואה שבאופן קבוע אין שם ולו מזרחי אחד לרפואה. יש לזה כבר שם, בפייסבוק קוראים לזה "דיילי ווּזְווּז". בתגובה עולים הטיעונים שלא שולחים מספיק, אין כותבים ועוד דברים ריקים כאלו ואחרים. אני שולח, לא מפסיק לשלוח, ומדי פעם מקבל מקום בין כולם.

בשישי האחרון ישבתי לקרוא בעיתון וגיליתי שמתחת לפני השטח צצה לה תגובה חדשה של גזענות במסווה של נאורות. שלוש כתבות במוסף "הארץ" עוררו בי רצון להתקשר ולבטל את המינוי, אבל במקום זה כתבתי טור. הראשונה היא הטור של אלון עידן, "נשמה". עורך מדור הדעות של "הארץ" ובעל כמה טורים קבועים בעיתון מבקש שלא נקרא לו נשמה, הנשמה, ובתגובה פוצח במניפסט מלא סטריאוטיפים ומתובל בגזענות שזמן רב לא קראתי כמוה. יענו, "האק, קפצו לי, זו האמת שלי ואפילו שאני מתגזען זה יצא ב'הארץ' וממילא אתם לא קוראים את זה, אני כותב לשבט שלי". אלון, נשמה, כמה מאיתנו קוראים את זה. אלון טוען שהוא כתב את הטור על מקרה פרטני שאירע לו, אבל מקריאה חוזרת ונשנית נראה כי הוא כותב טור גנרי, שמתייחס לרבים מיושבי הארץ.

הכתבה השנייה היתה של הילו גלזר, שהלך אל מעבר להרי החושך, לפרדס כץ, כדי לראות כיצד תרומות מ"מלח הארץ" הביא בית ספר "נחשל" להצלחה. גילוי נאות: סבותי וסבי, כולל דודות ודודים ממשפחתי, הגיעו בשנות ה–70 לפרדס כץ, שהיתה אז עירוב של מהגרים יהודים מאזורים שונים בעולם, בעיקר מאסיה ומאפריקה. עם השנים ננטשה פרדס כץ על ידי המדינה ועברה תהליך התחרדות עמוק, וזה די התאים למדינה. למה? ובכן, כי הנחשלים שם לא היו חלק מהאליטה.

מה קיבלנו במקום? במקום לדבר על תפקיד המדינה, הפקרת תושבי הפריפריה, נטישת החינוך על ידי משרד החינוך והמדינה, יש כאן סיפור הוליוודי של הצלחה, שתלוי במנגנונים חיצוניים לתקצוב בית ספר. בבית הספר לומדים תלמידים שבבוא היום יצפו מהם להתגייס ולהפוך לאזרחים שומרי חוק. במקום לקיים דיון בעשרות שנות הדיכוי ובשאלת התוצר הסופי של בית ספר שחי על נדבות מתאגידים — הכתבה ממאנת לבחון כיצד בין פתח תקוה לרמת גן צמחה לה עיר פריפריה ללא סיכוי לחינוך "נורמלי". מעבר לכך, עתה, כשיש כסף שנכנס כתוצאה מעבודה של מנהלת יחידה במערכת ובית הספר מתמלא תמות של סמינרים למצליחנים שהמוטו שלהם הוא "מוגבלות היא לא גזירת גורל, ומי שיחלום ויתמיד — יצליח…" אין ביקורת על המדינה שזנחה את פרדס כץ, אין שיח על הדיכוי והעזובה ואיש לא שואל מה יקרה אם אותה מנהלת תעזוב ויגיע מישהו פחות מוכשר בגיוס כספים.

הבעיה טמונה במפתח לשאלות, שהרי אם נשאל את כל השאלות האלה, נהיה מחויבים להביט באותה אליטה ולשאול — איפה הכסף? למה סדרי העדיפות שלנו כה קלוקלים? כיצד הפקרנו את ילדי פרדס כץ, נשותיה ואנשיה כל אותן שנים? ובעיקר, מה יהיה על אלו שלא הצליחו לצאת מהעיר המתחרדת ולעבור ל"חוף מבטחים"?

הדובדבן שבקצפת הוא המאמר של ורד לי, שעושה מה שנקרא אצלנו "הפוך על הפוך". היא לוקחת את הסרט זוכה פרס אופיר, "גט" של האחים אלקבץ, ומבכה את גורלה של האשה המזרחית. לא, היא לא מנסה להקטין אותה, היא פשוט בוכה על מר גורלה ובעיקר על חוסר היכולת של האשכנזים להגיד את מה שאמרו רונית ושלומי אלקבץ, מזרחים, בשל תרבות הפוליטיקלי קורקט. אויה, שוד ושבר! האשכנזים, גברים ונשים כאחד, שבמשך שנים דיכאו את המזרחים והמזרחיות, לא יכולים לומר את דבריהם על דיכוי הנשים המזרחיות בשל הפי. סי. איך נצלח את השנה הזאת?

באבחה קלה מוחקת לי את כל אותן שנות דיכוי כללי ופנים־מגדרי, שבו עבדו נשים ממוצא מסוים בעבודות משק בית ובמפעלים, ורק קבוצה אחת של נשים הוסללה ללימודים בבתי ספר מקצועיים ללא עתיד. מה שחשוב ללי הוא מעמדה של האשה המזרחית אל מול בעלה. כל עוולות העבר, כמו הפער האתני, החינוכי, התעסוקתי, נמחקו כלא היו. עתה הדת, הרבנות והגבר המזרחי הם־הם הבעיה האולטימטיבית של האשה המזרחית, וטוב שיש את האחים אלקבץ להגיד את זה, כי האשכנזים לא יכולים.

אני רוצה להזכיר לורד לי את מילותיו של המשורר נפתלי שם טוב:

אמא / נפתלי שם טוב

אִמָּא שֶׁלִּי מְנַקָּה

אֶת הַשֵּׁרוּתִים

שֶׁל הַחוֹקֶרֶת הַדְּגוּלָה

שֶׁמֶּחְקָרֶיהָ עַל מִגְדָּר

וּתְפִיסוֹת פְּסִיכוֹאַנַלִיטִיּוֹת

פּוֹסְט־סְטְרוּקְטוּרָלִיסְטִיּוֹת

הֵבִיאוּ אוֹתָהּ

לַהֶשֵּׂג הַמַּדְהִים

הָאִשָּׁה הָרִאשׁוֹנָה

שֶׁהִתְקַבְּלָה

כִּפְּרוֹפֶסוֹר מִן הַמִּנְיָן

עוֹד הַצְלָחָה פֶמִינִיסְטִית בְּצַמֶּרֶת הָאַקַדֶמְיָה.

למה אני כל כך כעוס ופגוע? כי לדעתי מכתיבה שכזו עולה תחושה של "נמאס לנו": אנו האליטה, לא רוצים להתנצל שאנחנו כאלו ואתם מתחילים להעיק עלינו. אתם בכלל הגזענים. אני לא חושב שיש כאן כוונות רעות, יש כאן רק עיוורון עמוק וקבלה של הדיכוי. הקלישאה "הדרך לגיהנום רצופה כוונות טובות" תמיד שווה ציטוט.

כדי שלא יאשימו אותי בטענת "אכלו לי, שתו לי", אנסה לסיים ברוח טובה ולהפנות לווידיאו קליפ של קומיקאי שחור, לא, לא תום אהרון — אפרו־אמריקאי בשם עאמר רחמן בקטע קצר שנקרא "גזענות הפוכה" (Reverse Racism). מי יודע, אולי תבינו.

לשנה טובה יותר.

 

 

Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

תגובות

  • שחר  On אוקטובר 10, 2014 at 1:02 am

    אז ביטלת את המנוי או לא?
    אולי בגלל שאני אשכנזי לא הבנתי מה אתה בוכה…
    הקריאה המתגוננת של טורים וכתבות היא בעייתית מכיון שהיא מניחה מראש שיש כאן עוול מתוכנן וגזענות סמויה.
    אני לא רוצה שיקראו לי נשמה ולא אכפת לי אם זה ערס אשכנזי או מזרחי.
    אני לא רוצה שיקראו לי אחי אלא אם זו קרבה משפחתית.
    אני לא רוצה סחבקיות ולא רוצה חיבוק ישראלי ולא משנה מאיזו עדה.
    בשורה התחתונה כבר אין הבדל בין ערס לערס ולא משנה אם סבו גר בשיכון של הרומנים ב"עיירת הפיתוח " או בשיכון של המרוקאים.
    תרגיע. עושה לך טוב שאני אומר לך תרגיע?
    עושה לי רע כשמישהו קורא לי נשמה או אבאלה או משהו אחר ומתוך שורותיו עולה שנאת "אשכנזים".

    • אני  On אוקטובר 10, 2014 at 7:45 am

      אתה שמעת אותו בוכה? יש לכם פתרון לכל בעיה
      " הנה הם שוב בוכים..אכלו לי שתו לי…"
      זהו המצפון נקי אפשר להמשיך

      • רון  On אוקטובר 11, 2014 at 7:16 pm

        שחר, אלון עידן כתב את הגרסה המודרנית לנאום הצ'חצ'חים של דוד טופז. אם לא שמת לב.

    • hani24  On אוקטובר 10, 2014 at 8:48 am

      רק בשבילך נשמה:

      "למה אני כל כך כעוס ופגוע? כי לדעתי מכתיבה שכזו עולה תחושה של "נמאס לנו": אנו האליטה, לא רוצים להתנצל שאנחנו כאלו ואתם מתחילים להעיק עלינו. אתם בכלל הגזענים. אני לא חושב שיש כאן כוונות רעות, יש כאן רק עיוורון עמוק וקבלה של הדיכוי. הקלישאה "הדרך לגיהנום רצופה כוונות טובות" תמיד שווה ציטוט."

      וגם הטור של אלון עידן מיום שישי האחרון…כי גזענות זה משהו שקשה להוריד במקלחת…
      אז למה אתה כועס נשמה/אחי תרגיע…תהנה מהמזרח התיכון.
      הני

      • שחר  On אוקטובר 10, 2014 at 3:49 pm

        אתה לפחות מייחס להם כוונות טובות… מדוע קשה לקבל את הדברים כפי שנכתבו? גם בראיון העצמי עידן מנסה לומר שוב למה התכוון ושוב אתה משייך את זה למחוז אחר. כדאי לשים לב שמה שנכתב מכוסה בשמיכת תקינות פוליטית עבה ולמעשה אומר "לכו תזדיינו ערסים גסי רוח, ישראלים אלימים ומזיעים ואם אתם רוצים לשנוא אותי אל תתכסו במזרחיות שלכם. תגידו שאתם שונאים אותי כי אני מנסה להיכנס לחניה שרציתם לקחת לי. תגידו שלא מוצא חן בעיניכם שאני אומר שני שקלים ולא שת-שקל. תתחילו להתייחס לזה שאתם מחרבנים את החיים של כולנו"
        אני כועס כי אני קורא את הארץ, שכמוני אתה יודע שהוא העיתון האמיתי היחיד במדינה, אבל אני כבר 4 שנים לא במדינה. אני כועס מכיוון שבמבט מבחוץ פנימה זה נראה הרבה יותר גרוע: אתה חי בין אנשים שמתנהגים אחרת וקורא איך המקום בו גדלת… מה קורה לו? נשאר אותו הדבר? מידרדר? הביקור השנתי שלי לא ממש מספר תשובות.
        דעתי במקום בו , באותה תקופה, לא היו ערסים. פשוט ערסים היו רועי זונות. גדלנו ביחד ולא משנה מה היתה שפת האם. כשהגענו לצבא ההגנה הבנו שיש כאלה שרואים את העולם אחרת- אבל לא לטעות, בעיתון כבר כתבו ש"הם לא נחמדים" והיא עדיין היתה ראש ממשלה…
        הערת שוליים:בודאי ראית את המאמר של האשכנזי לוינסון המצדיק שפה עילגת. הוא מציין את השימוש בשפה תקינה כאליטיזם. אתה יודע מה? אמשיך לדבר עברית תקינה אפילו אם זו הסיבה היחידה לעשות זאת. את הקשר בין המאמרים אתה בודאי יודע לחבר.skzikit

        • hani24  On אוקטובר 10, 2014 at 4:07 pm

          ואללה שחר אני לא מבין אותך, גם לא גר כאן וגם ממשיך להתבכיין ולהטיף מוסר…אולי בגלל שאני מזרחי ישראלי שחי כאן ולא רוצה ללכת אני לא מבין מה אשכנזי כמוך בא להתנשא עלינו ולתת לנו הטפות מוסר…בחייך נשמה, או זיסלה, מה שמתאים לך עזוב אותנו ושב בניכר ותהנה מהדרכונים המשולשים או מרובעים שלך!

          יצא לי "תגובת שחר מהבוקר"…איך נשמה? יצא לי טוב כמוך או שאני עוד צריך להתאמן?
          שבת שלום
          הני

      • אלון  On אוקטובר 10, 2014 at 8:59 pm

        נשמה,
        הוא לא אפרו-אמריקאי
        הוא בנגלדשי-אוסטרלי, אבל אצלך כולם אותו דבר
        אז מי הגזעני כאן?

        • hani24  On אוקטובר 10, 2014 at 10:05 pm

          הי אח שלי (לא באמת), איזה מזל שמישהו יודע לקרוא ושם לב…בחיי עוד היו אוכלים את זה – אבל זה קטע שלמרוקאי, עיראקי, סורי ותוניסאי קוראים מזרחים ואתה לא קופץ כל יום כל היום למרות שחלק מהמשוואה כאן מערביים יותר ממה שתהיה אי פעם.
          בחיי נשמה (שוב לא באמת – כי אני לא רוצה להעליב אותך כדי שתיכף תתחיל להתגזען כמו אחרים…) – לעאמר שמת לב! אבל מעל ל-60 שנות דיכוי עברו עליך ביעף…ואו! גאון! כנראה שיש מזרחים שמצליחים לעקוץ אתכם אפילו בלי שתרגישו…
          אבל בגלל שאתה הראשון שקופץ בבלוג מגיע לך שבת שלום (סתם לכולם מגיע)
          הני

          • אלון  On אוקטובר 10, 2014 at 10:47 pm

            אח שלי (כן באמת),
            לא חיכית למחצית אפילו?
            איזה תגובה ארוכה, לא ברורה וכועסת לתגובתי, שהיא בסה״כ בדיחה (טובה אפילו)
            יכולת להגיד פשוט, סליחה טעיתי הוא לא אפרו-אמריקאי
            ולשיטתך, נניח שאני גזעני בזה שאני קורא מזרחים לכל מי שהזכרת (ואני לא)
            אתה שעושה אותו דבר לא גזעני?
            בכל אופן שיהיה לך חג שמח נשמה,
            נתראה בבלומפילד
            אדום עולה!
            מייצגים את הפועל ולא את ישראל (איך שאנחנו נראים באמת לא נייצג את ישראל בזמן הקרוב)

            • hani24  On אוקטובר 11, 2014 at 12:22 am

              הי לא מסתכל משחקים משעממים.
              כמעט ולא מגיע לבמלומפילד חוץ מלשדר וגם אז לא את הפועל…
              אדן עולה בשנים האחרונות זה בעיקר מה שהשנה נקרא טרום א'…
              וכן, מי שחושב שכול המזרחים הם יציקה אחת, וכל השחורים הם יציקה אחת ולא שם לב למשה שעשיתי בטור – הוא בבעיה.
              שבת שלום.
              הני

  • בצלאל א  On אוקטובר 10, 2014 at 12:02 pm

    לצערי , אין באפשרותי להיות מנוי על עיתון "הארץ" ואני בהחלט מקנא במי שמספיק מקורב לצלחת, באופן שהוא יכול להרשות לעצמו כאלו מותרות.
    בכל אופן, כשאני טס בימים הנוראים לעיר אומן, אני משתדל לרכוש בנמל התעופה, את הגיליון העדכני של "הארץ". גם זו הוצאה שמעבר לאפשרויותי, אבל כאן אני נוטה להתעקש, כיוון שבאומן, העיתון הזה בהחלט מהווה, נקודת משען של שפיות ואיזון.

    בגיליון האחרון שקניתי, מאוד התרשמתי ממה שקורה בתיכון "רמז" בפרדס כץ, שם מצליחים להגיע להישגים , במקום להתלונן על הרשויות המזניחות ובמקום לילל על האליטות.

    האמת היא,
    שנפילתה של בני ברק לשליטת החרדים, לא הייתה תהליך בלתי הפיך מבחינה פוליטית או מבחינה דמוגרפית , או מכל בחינה אחרת. זו הייתה החלטה שלטונית, וככזו, השלטון אחרי גם לכל תוצרי הלוואי שלה, כמו גם לבידודה ולניוולה של "פרדס כץ".
    דווקא על הרקע הזה, יש לציין ולהוקיר את פעילותה של מנהלת תיכון "רמז", שהצליחה להוציא מתוק מעז, במקום שאיש לה הבטיח לה גן של ורדים.

    בכל אופן, אולי מוטב שאתה תתפנה מכמה מעיסוקיך הכל כך נחשבים ותגיע פעם לעיר אומן, שם תוכל לראות בעיניך מקרוקוסמוס של חברה ישראלית, בה הודברו ה"אליטות" והקבוצות "המוחלשות" שולטות בכיפה.

    • hani24  On אוקטובר 10, 2014 at 12:22 pm

      התחושה הראשונית שלי הייתה למחוק לך את התגובה כספאם – אבל כנראה שיש לך משהו להגיד שאני לא הבנתי אז אני משאיר ומאחל לך בריאות חג שמח ושבת שלום,
      הני

    • שחר  On אוקטובר 10, 2014 at 4:46 pm

      שב בחרא ותמשיך ליהנות. זה לא האני, הני. יפה שברגע שמישהו מנסה לדון איתך אתה מתחיל להשפריץ. תודה על הדגים.

      • hani24  On אוקטובר 10, 2014 at 7:02 pm

        מבאס לקבל תגובה כמו שלך מהבוקר הא?
        אני אשב במקומי אתה במקומך, על הריח יעידו אחרים…ויבוא לציון גואל.
        לא מתדיין עם חצופים, מתנשאים ובעיקר חסרי ביקורת עצמית.

  • גו'ש  On אוקטובר 10, 2014 at 7:36 pm

    האני זוביידה
    אני סטודנט שלך במכללה האקדמית עמק יזרעאל ואני רוצה להגיד לך שאילו ידעתי את עמדותיך קודם שנרשמתי לקורס שלך, לא הייתי מקבל על עצמי להיות תלמיד שלך. אני לא אוכל לומר זאת בכיתה מטעמים ברורים אבל אני אומר לך כאן: דבריך הם דברי הבל, רעות רוח, מתאימים לשנות החמישים והשישים ולא לשנות ה 2000. במשפחתי שגדלה במעברת עולים היו בני עדות המזרח ואלה היו מעלים שוב ושוב את "תרבות המגיע לי". חשבנו כי זה נעלם מהארץ, והנה אתה בא ומזכיר לנו שהמזרחי המקופח עדיין חי בינינו. זה מתחיל בשם שלך שאתה מנפנף בו בגאווה ואפילו בהתרסה. האני זוביידה? בתחילה חשבתי שאתה אשה נוצרית (האני) אח"כ ערבי מוסלמי ולבסוף הבינותי שזה שמו של יהודי שמנסה לומר משהו. למה לא עיברתת לעזאזל את שם המשפחה? מדוע לא עברתת את השם זוביידה כפי שעשו כמה מבני העיראקים היהודים ל..זוהר. במרוקאית טהורה בָרבָרית הפירוש של זוביידה הוא שתי ביצים (זוז ביידאת) וזה מצביע שמישהו במשפחתך ההיסטורית היה מוכר ביצים בשוק. אחרים נקראים זבידה (שזה זִבדה).זה לא רק זה. כל התנהגותך אומרת קיפוח, חולשה, אומץ רק לזעקת נגזלים ולא לדברים יותר רציניים, אין לך היכן להתבלט אז אתה ממציא את המקופח מעמק יזרעאל? תתחיל להתעסק ברצינות בתלמידים שלך ובנושאים הסוציו פוליטיים שלך במקום לבלבל את המוח עם מסכנותך שלא קיימת.

    • hani24  On אוקטובר 10, 2014 at 7:41 pm

      הי ג'וש, הייתי אומר שאתה שקרן ולא היית סטודנט שלי כי אינך מכיר את שמי. או שהייתי אומר שאתה שקרן, כי לחלק מהקורסים שלי אין לך ברירה אלא להירשם. אבל כל זה היה מעיב על הגזענות הטמועה בך וחוסר היכולת שלך לראות מעבר לעולמך הצר.
      ואם אני טועה, והיית סטודנט שלי הרי שנכשלתי כישלון חרוץ בהעברת החומרים שליעם אני מדבר בכתה – או לחלופין לא היית מעולם בכתה שלי…
      שבת שלום מגיעה לכולם גם לגזענים שבינינו.
      הני

  • זאב  On אוקטובר 11, 2014 at 10:57 am

    מוזר, אני מסכים כמעט עם כל מה שאתה כותב ולמרות זה אני מתעצבן עליך…ייתכן שזה כי אתה מעמת אותי עם דברים שנוח לי להדחיק או אולי אני חש חוסר התאמה בין עוצמת הזעם שלך למעמד האישי והמקצועי שבנית לעצמך – תחושה של התעצבנות "מקצועית" שצריך לתחזק. (לא מתכוון להעליב, רק לשתף בתחושה…)

    • hani24  On אוקטובר 11, 2014 at 11:33 am

      הי זאב, אאני מבין את העצבים, זה נראה לי טבעי וברור, כי קשה לעשות רפלקציה – לי היה קשה באותה מידה בפורומים בהם ישבתי ואני הייתי הפטרון הפטריאכל (פורומים פמיניסטיים, ופורומים ערבים יהודים) בהם האצבע הופנתה אלי. עם השנים למדתי להכיל ולקבל מבלי לכעוס או להתעצבןף, זה תהליך אבל בסופו של יום זה קורה, השלמה עם מעמד המדכא…ולא התחושה היא לא טובה יותר כי המקום עצבים עולה תחושה עמוקה של עצב (שורש כמעט זהה) על מעמדי והמעשים שנעשים בשמי ובקבוצה שאני חלק ממנה…

      לגבי המעמד האישי שלי, זו נקודה מצוינת – בלי לנסות להיות פטרוני או מתנשא, הרי שיש קושי רב לראות את הדברים אם אין לך היכולת או הכלים לבחון את המצב – נכון יש פנתרים, והיו את מהומות וואדי סליב אך אם תשים לב העומדים בראש תנועות הביקורת הם כאלו שבאו מהמעמד המדוכא אבל בנו לעצמם מסד כוח אינטלקטואלי בד"כ, כי אלו שבנו מסד כוח כלכלי חוששים מאיבודו, מדוע? משום שהם רכשו כלים שמאפשרים להם לראות את המצב לאשורו.

      אתה מכיר את השאלה "כמה מרצים מזרחים יש לך?" כשאני עומד שם יום אחרי יום כמעט בודד מול כל הגלריה האחרת (המצב כיום בין המרצים הקבועים בשת האוניברסיטאות הבריכות בישראל הוא 92% אשכנזים, 7% מזרחים ו-1% ערבים) אין לי אלא להבין את עוצמת הדיכוי!

      לא נעלב מבין ומנסה לענות.
      שבת שלום וחג שמח
      הני

  • זאב  On אוקטובר 11, 2014 at 11:00 am

    אוופס, אי אפשר למחוק… הייתי מוותר על התגובה

    • hani24  On אוקטובר 11, 2014 at 11:34 am

      הי רק כעת ראיתי, אחרי שעניתי. אני חושב שאני יכול למחוק את התגובה אם אתה עדיין חפץ בכך.
      הני

      • זאב  On אוקטובר 11, 2014 at 3:00 pm

        תודה על תשובתך,
        בתור חצי-מזרחי-שייך-לאליטה קריאת המאמרים שלך מחברת אותי לתחושות של אבי (המזרחי). תחושות שהוא כנראה מאוד התאמץ להסתיר כדי לא להיות בעמדת "הספרדי הנעלב" – עמדה שהיתה מונעת ממנו להשתלב ולהתקדם.
        שבת שלום

        • hani24  On אוקטובר 11, 2014 at 4:17 pm

          הי זאב, לעונג לי, הייתה לך תגובה נוגעת ללב שהבנתי ממנה שיש משהו מאחורי הדברים. ראה ילדי הם חצי חצי ונראה לי שהם מתמודדים להפיך עם אבא שאומר הכול ובתהליך נפגע קשות כתוצאה מעמדותיו…אבל מה אני יכול לעשות מעבר ללהמשיך לחשוף את הגזענות? אין לי מה להלין אם לא אצא חוצץ בעצמי….אז בנתיים אם יש מחירים נדע לשלם אותם.
          בברכת שבת שלום
          הני

להשאיר תגובה

היכנס באמצעות אחת השיטות האלה כדי לפרסם את התגובה שלך:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s