המזרחים יקבעו, אנשי הפריפריה ינווטו

במאמר שכתבו רוחנא ושותפיו בשנת 2003 – "לא משפיעים אך מצביעים: על הצבעת המיעוט הפלסטיני בבחירות לכנסת השש עשרה" הם דנו בעובדה שהמיעוט הפלסטיני מצביע אך לא משפיע בשל אי הצלחתם להגיע לקואליציות בישראל. גישה זו היא מסקרנת לפוליטיקה, בעיקר ביכולת ההסבר שלה לירידה המתמדת של השתתפות הבוחרים הערבים בבחירות הלאומיות בישראל. במאמר שכתבנו אני ושותפי על הבחירות בישראל אנו מגלים כי ערביי ישראל המוסלמים מפצים על הירידה בהשתתפות בחירות הארציות בעלייה מהותית בבחירות המקומיות.

 

לעומת מגזר זה, ישנו מגזר אחר בישראל, שמצביע במספרים די גבוהים ויש לו משקל מכריע בעיצוב המערכת הפוליטית הישראלית – אולם למרבה הפליאה בבחינה של התוצר הסופי של המערכת אנו מגלים כי אותו ציבור מעלה לשלטון פעם אחר פעם פוליטיקאים שפועלים בריש גלי נגד הצרכים והאינטרסים של אותו ציבור. התדהמה גוברת כשאותו ציבור מודע למצב פרדוכסלי זה ועדיין ממשיך להצביע ולתמוך במי ששנים פועל נגדו ועושה הכל כדי לשמר את ציבור זה חסרי השפעה ונתון לחסדיו. קבוצה זו הינו הפריפריה הישראלית שמורכבת בעיקר ממצביעים מזרחים.

 

דפוס הצבעה פרדוכסלי זה מתקיים בישראל שנים ארוכות והוא התעצם והפך לדפוס משמעותי משנות השבעים והגיע לשיאו עם מהפך 1977. אז, ממקום של אמונה בדרכו של בגין ששולבה במאיסות בממסד המושחת והגזעני של מפא"י – חשו המזרחים כי הגיעה העת לשינוי – והם כמעט כאיש אחד דחפו את הליכוד לשלטון. אולם למגינת הלב, שלטון הליכוד לא הטיב עם רוב המזרחים והפריפריה הישראלית, נהפוך הוא, מצבם של המזרחים רק הולך ומתדרדר תחת שלטון הליכוד. בעוד שראשי הליכוד מספרים לנו על התעצמותה הכלכלית של מדינת ישראל, ועל אף שבמשך השנים כמות המזרחים ואנשי הפריפריה בישראל גדלה באופן יחסי לחברה, מצבם רק הולך ומורע.

 

די להצביע לאחרים שייצגו אותנו או את הפריפריה – מצביעים עבורנו! FUBU – For Us By Us!!!!

 

אם בשנים הראשונות לאחר המהפך ניתן היה להבין את תחושות ההתעלות שהביאו את אותם מזרחים ואנשי פריפריה להצביע לליכוד כנגד שלטון מפא"י והמערך שפעלו ללא לאות על מנת לדכא את האוכלוסיות הללו, כמו את כל מי שלא החזיק בפנקס האדום. ארבע שנים לאחר מכן, התחושה רק התעצמה בזכות "נאום הצ'חצ'חים" של דודו טופז שכוון נגד מצביעי הליכוד המזרחים, ולדידם של כל אותם מצביעי ליכוד הבהיר כי מדובר בגט כריתות אל מול האליטה המפאיניקית, משבר זה שוב נתן הזדמנות נוספת למנחם בגין לתקן את העוולות כראש הממשלה, למרבה הצער/פלא הוא הצליח להחמיץ גם אותה עם הסתבכותו בבוץ הלבנוני.

 

מעניין אולם ממשלות הליכוד לדורותיהם תמיד הצליחו למצוא דרך לסטות מההבטחות לעתיד חברתי טוב יותר ותקציבים רחבים יותר לחברה וחינוך על ידי מציאת דרכים להטות את הכף שוב לנושאי ביטחון וקשרים הדוקים בין הון ושלטון. מהר מאוד הפכה המחאה לפיכחון כואב, אנשי הפריפריה והמזרחים, בחלקם, הבינו כי הישועה לא תבוא מהליכוד. לחלל זה נכנסה בקול תרועה רמה, בתחילה בבחירות המקומיות ולאחר מכן בארציות, ש"ס. מזרחים מצביעי ליכוד נהרו אחר מנהיגותו של גדול הדור, הרב עובדיה יוסף, רבים מהם הצליחו לבלוע את הצפרדע של אי ייצוג נשים במפלגה כי הם קיוו לטוב אך לא כך הוא. בעוד ש"ס חקקה על דגלה את "החזרת העטרה ליושנה" – נראה כי או שבש"ס לא הבינו מהי עטרה, או שלא רצו להחזיר – עם השנים נראה היה כי ש"ס הינה יותר דתית ממזרחית ועיקר תפקידה היה לנסות ולייצר קשר פטרוני בין המצביעים למפלגה בלי ניסיון אמיתי למשוך אותם קדימה לשוויון. בעוד התקוות הגדולות מתפוררות ומוצאות את עצמן בכלא עקב דברים אלו או אחרים, ראו מקרה בנזירי, דרעי ועוד, מתגלה מתוך חברי ש"ס תמונה עגומה של מנהיגים שנטשו את מצביעיהם, שחכו את הבטחותיהם בין קמפיין בחירות אחד לשני – ובעיקר כאלו שעדיין מנסים למצוא חן בעיני האליטה הדתית האשכנזית/ליטאית.

עם השנים התפקידים שקיבלו שרי ש"ס היו יכולים להיות משמעותיים ביותר בשינוי המצב החברתי כלכלי של השכבות אותם הם התיימרו לייצג, אולם לא קרה דבר. כשאריאל אטיאס התמנה לשר השיכון במקום לחזק את הדיור הציבורי, לשפץ דירות ולסייע למוחלשים – החליט אטיאס להיכנע למשרד האוצר ופקידיו, לוותר על הכספים שנתקבלו ממכירת הדיור הציבורי – וכנראה ששתיקה זו זיכתה אותו בבניית אלפי דירות לחרדים בערים ייעודיות. בשנת 2012 כשפורום גוש הפריפריה הגיע מידי ערב חמישי להפגנות מול ביתו של אטיאס לא הייתה זו יד המקרה, הייתה זו התובנה כי מתרחשת כאן בגידה גדולה מתחת לאפם של המוחלשים!

 

למרות המר"ן הרב עובדיה יוסף – מש"ס אכלנו רק מרורים!!!

 

כיום, המצביעים המזרחים מהווים רוב בקרב המצביעים היהודים, והפריפריה הישראלית רק הולכת וגדלה. המדהים הוא שקבוצה זו שקובעת את הרכב הממשלה מושארת פעם אחר פעם מבחוץ להביט פנימה! זאת בעיקר משום שהם מצביעים בדפוס ידוע מראש ולא מנסים להקים או להפוך לאלטרנטיבה. אם התודעה תשקע סופית ומצביעים אלו יבינו את כוחם היחסי ויחליטו שהגיע העת למהפך נוסף – כל שהם צריכים לעשות הוא דבר פשוט – ביום הבחירות לשלשל את הפק הנכון כקבוצה ולדאוג למהפך נוסף, לא יאיר לפידי, וגם לא שס"י – אלא תנועה של עצמם למען עצמם. מהלך כזה ישנה את מדינת ישראל לעד – כי בניגוד לאוכלוסיות אחרות, ראו מקרה העולים מברית המועצות של שנות ה-90 ערביי ישראל ועוד קבוצות אחרות שמרגישות בנוח להצביע למפלגות נישה – המזרחים והפריפריה מעולם לא עשו זאת – החלטה מסוג זה יכולה לקבע אותם כגורם המשמעותי ביותר בישראל בקביעת כל מדיניות ובעיקר המדיניות החברתית-פוליטית.