משילות שמשילות – או שטויות במיץ בחירות!

רבים ורבות נוהגים לחשוב שרק מקריאת עיתון הם בעלי דעה מגובשת על תחומים מקצועיים בפוליטיקה, חברה ועוד. בואו וניקח תחום אחד שנראה שרבים הפכו למבינים גדולים בו, ולכולם יש המלצה – משילות.

להיכן שלא תסובבו את הראש יש לאנשים אמירה בנושא המשילות, והאמירה הרווחת היא שבישראל "אין משילות". הגדיל לעשות ראש הממשלה המכהן בנימין נתניהו, ואף זרק בלון ניסוי לאוויר תחת סיסמת הבחירות "מצביעים ליכוד – לשינוי השיטה". מצחיק. למה? כי אדם שעמד בראש המדינה כל כך הרבה שנים, מכיר רק עתה בבעיה? ומבטיח בתור סיסמת בחירות לשנות את השיטה? למה לא בקדנציה הנוכחית? ומה הוא מציע?

כמה ניתן לצחוק מהסיפור!

כמה ניתן לצחוק מהסיפור!

ובכן, נתניהו, כמו אחרים ורבים אינו מדבר על שינוי שיטת הממשל, הוא משיח על שינויים מינוריים בשיטת הבחירות ותו לא! למה? ובכן, זה ברור, מה למפלגה שמנצחת כמעט באופן קבוע בבחירות לפי חוקי משחק מסוימים ולעומד בראשה לשנות שיטה מנצחת? תחשבו על זה, יש לכם משחק שבו תם מנצחים את כולם כמעט באופן קבוע, האם תשנו את החוקרים על מנת לתת לאחרים סיכוי? אז על מה מדובר כאן?

ראשית, מדובר בספין, הרצון הוא לעשות שינויים בשיטת הבחירה ו"להוציא" מהכנסת "גורמים לא רצויים" מה שנקרא מפלגות קטנות, וזה אינטרס משותף של כל המפלגות שהן גדולות ובינוניות. שנית, המטרה היא להגיד לציבור, "אנחנו לא הבעיה!", הכלכלה גרועה לא בגללנו, מצב הדיור בכי רע לא באשמתנו, חינוך, צבא, פנסיה וכמעט כל דבר שנביט בו הוא לא באשמתנו זאת היא האומללה הזאת שעומדת בפינה ואנחנו שולפים מידי פעם – המשילות היא אשמה.

אז אם אני טוען שזו אינה בעיה של משילות, מה הבעיה? ובכן אני טוען שממש כמו בעניין הנהיגה הבעיה היא לא בכבישים, או במכוניות הבעיה היא הגורם האנושי, היינו התרבות הפוליטית – או לחלופין חוסר התרבות הפוליטית. בחברה כמו בישראל, חברה פטריארכלית, שוביניסטית ומאוד מיליטריסטית יש רק דרך אחד לנהל דברים "הדרך שלי" ואצלנו יש כשמונה מיליון דרכים ובכנסת 120 דרכים. אז כל אדם שמקבל עליו את מלאכת הרכבת הממשלה לא סובל מבעיה של משילות, הוא סובל מבעיה של אגו ואינו רואה את החלק היחסי של האחר ורצונותיו, וכך גם שותפיו לקואליציה.

למצב זה אין תיקון בשינוי חוקי הבחירות, כמו שרבים מציעים וקוראים לזה בטעות שינוי שיטת הממשל, או כפי שחלק אחר דורש, שינוי מהותי בשיטת הממשל, מעבר לשיטה אזורית או נשיאותית או חצי נשיאותית. לדעתי ממצב זה הדרך היחידה לצאת היא על ידי תיקון התרבות הפוליטית בישראל. וזהו תהליך ארוך שלא ייפתר על ידי הנפת שרביט המחוקק וחקיקה של חוקים מיותרים ורפורמות שבעוד כמה שנים ספורות נתחרט עליהן, ראו מקרה שינוי שיטת הבחירות 1996.

מעניין כי מלא אינטרסים נכנסים לעניין והרבה מאוד כסף...

מעניין כי מלא אינטרסים נכנסים לעניין והרבה מאוד כסף…

חלק תוהים מניין אני שואב את הביטחון באמירתי זו, ובכן הבא ונביט בתהליך אחר של בחירה פוליטית והוא הפריימריז במפלגות הגדולות. בתור אדם שחווה את הפריימריז בארה"ב וכעת עומד מול הבושה הישראלית, אני חייב לציין שאין כמעט כלום בין מה שקורה כאן לפריימריז. רשימות חיסול, אנשים שמגיעים להצביע עם פתקים ועליהם רק מספרים מבלי לדעת עבור מי הם מצביעים, ספירות שקריות (גם במפלגה דתית במטיפה לאימוץ חלקי של חוקי התורה – מה עם לא תישא דבר שקר???) שוחד ועוד כהנא וכהנא. מה הבעיה כאן? שוב משילות? לא ולא, תרבות פוליטית!

ומכאן מה עושים? האם בשלב הבא נכונן תוכנית ריאליטי "קח/י אותי ראש/ת המפלגה" על מנת לבחור את הרשימות? ובכן יש לי הצעת מהפכנית! בואו ניתן לציבור להחליט. כל החפץ/ה בכך יעלו את מועמדותם למפלגה מסוימת, וביום הבחירות הציבור שיגיע לקלפי יבחר במפלגה מסוימת ובאותו הליך גם ידרג את מועמדיו לפי הסדר שנראה לו – מה דעתכן? ובינתיים, נחנך את הדור הצעיר לתרבות פוליטית שונה ונקווה שעם השנים הם לא ילמדו מאיתנו ויכוננו כאן דמוקרטיה בריאה.

Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

תגובות

  • דעתי+מובאות מפרופ' דיסקין  On פברואר 14, 2015 at 8:53 pm

    שיטת בחירות שמעדיפה מפלגות גדולות ממרידה ושוללת יצוג מהעניים-א

    כל עוד אין מספיק מפלגות קטנות- רק מעטים מהצבור באמת מיוצגים בכנסת.
    |
    כיום שוררים חוקים נגד רשימות מועמדים קטנות ("אחוז החסימה" משולב באסור הסכמי עודפים, וחק "באדר-עופר" שמחמירים את האפקטיביות שלו), בנוסף לכך, בשביל להקים רשימה חדשה (כשעדיין לא זכאית ל"ממון מפלגות") רק עשירים יכולים לממן תעמולה שתניב מספר קולות שיצלח את % החסימה, שלוב התנאים האמור מונע ממי שאינם עשירים להקים מפלגות חדשות אשר עשויות לאיים על המפלגות הוותיקות, ומכאן הזלזול של חברי הכנסת במעוט הקטן של העניים (אותן מפלגות שכביכול מיצגות את העניים, מחויבות גם למטרות אחרות, למשל, ש"ס מחויבת גם להשיג השגים דתיים, מפלגות שמאל מחויבות גם למדיניות יונית, ואותן מטרות מחיבות מבזבזות את הכח הפוליטי של המפלגות אשר היה יכול לשמש בכנסת למאבק נגד האינטרסים של העשירים).
    לא זו בלבד אלא שמחמת ההגבלות הנ"ל על גוון רשימות המועמדים נאלץ הבוחר לבחור באחת ממעט חליפות הקונפקציה שאינן תפורות למדותיו-בחירותיו ומוצעות לו ע"י אותן רשימות מעטות שצלחו את משוכות השיטה (דוגמה אחת מרבות: "אין אף מפלגה…ש…מוכנה לסגת מהשטחים…ו…מאמינה בשוק חופשי…ובמדיניות רווחה" – נ. שטרסלר ב"הארץ" 14.12.12).
    אם כן, חסרי אונים הם אותם בוחרים שרוצים להיות מיוצגים לא רק בענין "ראשי" (דהינו ענין אשר לדעתם של בוחרים "צפים"–דרך אגב, לא תמיד רבים הם- שקולותיהם משמשים מטרה לחזורי המפלגות הוא הענין המכריע בהחלטה לאיזו רשימה להצביע, למשל: הסכסוך בין ישראל לערבים או יוקר המחיה) אלא הם רוצים להיות מיוצגים גם בענין "משני" (דהינו ענין שחשיבותו בעיניהם של רוב הבוחרים המחוזרים הנ"ל פחותה, יחסית, למשל: עוני, חסר שוויון הזדמנויות, שחיתות הון-שלטון, יחסי דתיים-חלוניים, שיטת הבחירות, יחס למעוטים, תקציבים סקטוריאליים, שרותים לאזרח) ואינם מוצאים רשימה שמתאימה לעמדותיהם בכל הענינים. אותם "בוחרים שבויים" נאלצים, בשיטת הבחירות הנוכחית, לבחור ברשימות שתיצגנה אותם בנגוד לעמדתם בחלק מהענינים. ||
    לא זו אף זו, ככל שהמחוקק מעלה את אחוז החסימה האפקטיבי, כנ"ל, כן גדל הפחד של הבוחרים לאבד את קולם, ולכן אינם מעזים לנצלו לעדוד "כוכבים עולים", שיבואו מחוץ למפלגות הותיקות להחלפת ח"כים מהמפלגות הותיקות שאינם מיצגים נאמנה. ( דבר זה מסביר עוד מניע נסתר של הפוליטיקאים להעלות את רף הכניסה לכנסת, נוסף על סגירת שער הכנסת בפני מועמדים לא עשירים; הנמוק השגור בפיהם, "הגברת המשילות", הוא מסוה מטעה ודמגוגי, ר' לקמן ).
    עקב הסבות הנ"ל, אזרחים מרגישים ש"אף אחד לא מיצג אותי" ו"הכנסת לא מיצגת את שעורם של התומכים בדעתי" (בענינים שאינם "השאלה המכריעה" שהכתיבה להם את הצבעתם לרשימה שתיטיב ליצגם בשאלה האחת הזאת).
    על כן, סמכותן המוסרית-דמוקרטית של הכנסת ושל הממשלה לכפות החלטותיהן על האזרחים, בעקר בענינים ה"משניים", היא סמכות מזולזלת שמזמינה הן אי ציות לחוקים מזולזלים, והן מאבקים "עממיים" מחוץ לכנסת אשר עשויים להסלים במדה שתחיב טפול משטרתי ו/או שב"כי תקיף מאד, דבר שיביא, במשך הזמן, לפגיעה המחוקק בזכויות הדמוקרטיות של האזרחים.

  • דעתי+מובאות מפרופ' דיסקין  On פברואר 14, 2015 at 8:55 pm

    שיטת בחירות שמעדיפה מפלגות גדולות ממרידה ושוללת יצוג מהעניים-ב

    לדוגמה בלבד, נניח שעקב שנויים בחק ובדמוגרפיה תהינה בישראל רק שתי רשימות, יהודית וערבית, ושיטת בחירות "דמוקרטית" אשר תאפשר, פורמלית, לכל מצביע "בחירה חפשית"; שוו בנפשכם, מה תהיה אז מדת "חפש ההצבעה" שירגישו אז הבוחרים, ומה תהיה יכלתם להעניש / להביע אמון בפוליטיקאים מסוימים. שיטת הפריימריס נסתה לפתור בעיה זאת, הנסיון הוכיח שנזקה לדמוקרטיה הוא רב.
    בדוגמה הקיצונית הנ"ל שמציגה רק שתי רשימות יש לכל בוחר "דרגת חפש" אחת בלבד ובזה טמון שרש בעית חסר היצוג של השקפותיו המגוונות, ככל שתרבינה הרשימות כן יגדל מספר "דרגות החפש" של הבוחרים, ובהתאמה למספר דרגות החפש- הרכב הכנסת ייצג את התפלגות הבוחרים ביותר ויותר תחומי הכרעה. זאת לעומת השיטה הנוכחית, שלא מאפשרת מגוון של רשימות במדה שתספיק ליצוג מגוון דעות הבוחרים ולהכרעה דמוקרטית לפי משקלם היחסי האמתי ברוב הענינים העומדים להכרעה. דוגמה לכך: פוליטיקאי דתי ימני מתון, לאחר שסבות אישיות גרמו לכך ש"שרף גשרים" עם עמיתיו ברשימה מתונה, חבר לכהניסטים כדי להציג רשימה משותפת בראשותו כדי לעבור את אחוז החסימה. בחבירתו הוא מאלץ בוחרים דתיים ימניים מתונים (שאינם נותנים אמון בפוליטיקאים אחרים אלא בו) להצביע עבור "נציגים" כהניסטים, "נציגים" שהשקפותיהם מנוגדות לאלה של בוחריהם, וכך לנפח את כחם הפרלמנטרי של הכהניסטים יתר על כחם בצבור המצביעים.
    לפיכך,——שיטה שמעדיפה מפלגות גדולות ומעטות, כשיטה הנוכחית, ממאיסה את השלטון הנבחר——
    למען פתרון דמוקרטי יותר, שישרה בצבור אמון בכך שחברי הכנסת מספקים לבוחריהם את היצוג המבוקש ולא יצוג מנוגד, יש להחליף את שיטת הבחירות הנוכחית בשיטה שתעודד הקמת מפלגות קטנות. מפלגות קטנות תאפשרנה מגוון של אפשרויות לבחירתם של הבוחרים איך הם מעדיפים להיות מיוצגים הן בשאלות ה"ראשיות" והן בשאלות ה"משניות", בין היתר היא תאפשר יצוג לחרדים עובדים, להומניסטים מהשמאל החברתי שחוששים מאבדן השליטה ביו"ש, למוסלמים דתיים שקצה נפשם בהסתה האנטי-יהודית, וכיו"ב.

  • דעתי+מובאות מפרופ' דיסקין  On פברואר 14, 2015 at 8:56 pm

    שיטת בחירות שמעדיפה מפלגות גדולות ממרידה ושוללת יצוג מהעניים-ג

    שיטה שתרבה מפלגות קטנות, היא דמוקרטית יותר מסבות נוספות. אחת מהן היא ששיטה כזאת תפתח את התחרות על מושבי הח"כים בפני מפלגות חדשות של קהלים מוחלשים, ומועמדיהן שיבחרו יכפו על הכנסת להתחשב באינטרסים מנוגדים לאלה של בעלי ההון ושל קבוצות האינטרס, ואפילו לפגוע באינטרסים של בני קבוצת הרוב, העשירים ובני המעמד הבינוני, כדי לתת הזדמנות לבניהם של המוחלשים וכדי לשקם או להקל על סבלם של אלה שנגזר עליהם עוני. לעומת זאת, שיטת בחירות שמעדיפה מפלגות גדולות (באמתלה של הגברת משילות) נועלת את דלתה של הכנסת בפני מפלגות של קהלים מוחלשים מפני שאלה אינן עשירות דיין כדי לנהל תעמולת בחירות שתשיג את מספר הקולות הנחוץ בשביל לצלוח את אחוז החסימה המשולב באסור על הסכמי עדפים, וכך, למעשה, המודרים מכהונה בכנסת עקב השיטה שמעדיפה מפלגות גדולות הם מועמדים שאינם תלויים במשעבדי ח"כים (בעלי הון או קבוצות אינטרס), ואין בידם הון עצמי כדי לממן תעמולת בחירות מסיבית, בהם גם מועמדים מתוך קבוצות מוחלשות, אשר כיום נאלצות להיות "מיוצגות", יצוג לא מספק, ע"י ח"כים שנשלחו לכנסת מקבוצות אחרות שלהן אינטרסים מנוגדים.
    שיטה שתרבה מפלגות קטנות, בשלב המו"מ הקואליציוני היא תאפשר לרשימות חדשות קטנות להצליח בו ביצוג אינטרסים מנוגדים לאלה של הרשימות הקטנות הסקטוריאליות הותיקות, אשר בשיטה הנוכחית נוהגות למכור את זכות ההצבעה שלהן בענינים ה"ראשיים" תמורת השגים בענינים "משניים", שהרי הרשימות החדשות תתנינה את הצטרפותן לקואליציה במלוי תביעותיהן גם בנושאים ה"משניים" ותבאנה לתוצאות מאוזנות יותר במו"מ הקואליציוני. ( דוגמה: מפלגת יש עתיד והמפלגה שקדמה לה של אביו טומי לפיד ז"ל שנוסדה עקב הצורך להתנגד ל"קרטל" לטובת החרדים שהיה אז, ועוררה חשש גלוי ומפורש בין החרדים שגם בעתיד ויתור מוגזם לטובתם יחזור כבומרנג בצורת מפלגה חדשה כנגדם ).

  • דעתי+מובאות מפרופ' דיסקין  On פברואר 14, 2015 at 8:57 pm

    שיטת בחירות שמעדיפה מפלגות גדולות ממרידה ושוללת יצוג מהעניים-ד

    שיטה שתרבה מפלגות קטנות, תמנע מונופול על תפקיד "לשון המאזנים" ותיצור תחרות בין מספר רשימות קטנות על כניסה לקואליציה במחיר קואליציוני נמוך, ותאפשר לראש הממשלה איום כנגד איום כאשר סיעות תובעות, כתמורה להשתתפותן בקואליציה, מחיר מוגזם ביחס למשקלן בתוצאות הבחירות. הדעה ההפוכה הנפוצה ששיטה כזאת תקשה על הקמת קואליציה או על קיומה היציב הופצה ע"י פוליטיקאים שחוששים ממנה, אבל לפי פרופ' (למדעי המדינה) אברהם דיסקין ההפך הוא הנכון: "טענה שגורה…היא…שצמצום במספר המפלגות מגדיל את היציבות…של הממשלה…של המערכת הדמוקרטית…מאז שנות ה-‎50 ..יודעים…אמפירית וגם.. דדוקטיבית, שהטענה הזאת לא נכונה… בריטניה וקנדה, ..ב.. מדינות האלה היו מקרים שלא היתה מפלגה בעלת רוב, וזה ..[בשלוב עם מעוט המפלגות]..ערער את המערכת בצורה דרסטית… ברוב המדינות.. הפרלמנטריות… נהוגה…שיטה יחסית … כמעט אף פעם אין מפלגת רוב, ואז יש צורך בהרכבת קואליציה… בדיקה דדוקטיבית אני מתכוון לבדיקה מתמטית. המאמר הכי מצוטט בתולדות מדע המדינה זה מאמר של שני אנשים, שאחד מהם הוא איש גדול בתורת המשחקים, שפלין, ‎1950, שמוכיח, באופן דדוקטיבי, את מה שאמרתי עכשיו… מבחינה אמפירית… ככל שממשלות יותר קטנות… מבחינת..[מספר].. חברי הקואליציה, למעט המקרה שבו הממשלה היא ממשלת מיעוט… וככל שמספר המפלגות בפרלמנט יותר גדול, אורך החיים של הממשלה גם כן יותר גדול… הדבר שקובע, בראש ובראשונה, במערכת רב מפלגתית, את היציבות של הממשלה זה… מיהו השולט במרכז המפה הפוליטית… באין-סוף מחקרים, ואין שום מחקר שאומר את הדבר ההפוך, גם היציבות וגם הייצוגיות …נפגעות ע"י העלאת אחוז החסימה" (-פרוטוקול מס' ‎163 מישיבת ועדת החוקה חוק ומשפט). תוצאות אמפיריות אפשר למצא ע"י גגול "מיתוסים על יציבות, משילות, מפלגות גדולות וקטנות" ובקישורים ששם. לדעתי, הברית בין בנט ללפיד המחישה את הקשי להקים ולקים קואליציה דוקא כשסיעות קטנות מתגבשות לגושים גדולים.

  • דעתי+מובאות מפרופ' דיסקין  On פברואר 14, 2015 at 8:58 pm

    שיטת בחירות שמעדיפה מפלגות גדולות ממרידה ושוללת יצוג מהעניים-ה

    שיטה שתרבה מפלגות קטנות, בהקטינה את מפלגתו של רה"מ, תפחית את מספרם של יריבי רה"מ אשר מתוך מפלגתו סוחטים אותו לא פחות ממפלגת "לשון מאזנים" (זה בלט ב"לכוד").
    שיטה כזאת, תמנע את התוצאה הטבעית עקב התחושה של חסר היצוגיות של קבוצות מסוימות ושל העדר הכרעה דמוקרטית לפי משקלם היחסי האמתי של הבוחרים. התוצאה הטבעית ממנה אני חושש (גם לדעתו של ראש השב"כ לשעבר, עמי איילון, בראיון בעת שפרש מתפקיד זה) היא מרדנות. מניעת תוצאה טבעית זאת חשובה במיוחד במדינה כשלנו, משום שתקציבה דל מכדי לקים משטרה חזקה אשר בכחה לדכא מרד של צבור גדול, וזאת מדינה שלדעתי מצויה כבר כיום קרוב לשפת מדרון ההדרדרות למלחמת אזרחים. "במחקר שערכו הפרופסורים דיסקין וחזן ב2005 התברר שפרלמנט מעוט מפלגות הוא נפוץ יותר בקרב 30 דמוקרטיות שקרסו לחלוטין בעשרות השנים האחרונות. באותו מחקר התברר שפרלמנט מרובה מפלגות נפוץ יותר ב32 דמוקרטיות שהן יציבות יותר" (-"מיתוסים על יציבות, משילות, מפלגות גדולות וקטנות", אפשר למצא ע"י גוגל).
    בשיטה כזאת, ככל שירבה מספרן של המפלגות כן יגדל הסכוי שאחת מהן תשבור את ההסכמה שבשתיקה שבין המפלגות לשמר את המצב הקים ולהמנע ממלחמה הדדית על ממוש אותן מטרות של הבוחרים שמקשות על כלל הפוליטיקאים (מטרות כגון: שיטת בחירות חדשה שתצרף נציגי עניים לתחרות הפוליטית כנ"ל, מניעת ממון פוליטיקאים ע"י בעלי הון או מניעת תמורה שלטונית לתמיכה פוליטית של קבוצות אינטרס מלוכדות, מניעת העברת "כספים יחודיים" למקורבי הח"כים בהסכמה הדדית שלהם).
    בשיטה כזאת, גם בני קבוצות מעוט (לאו דוקא מעוט אתני) יחדלו מלהיות "לקוחות שבויים" של מפלגה סקטוריאלית אחת, ויהנו מפרות התחרות שבין כמה מפלגות קטנות על קולותיהם, וכך יזכו ביצוג נאות ע"י נציגים מתאימים יותר לתפקידם, נציגים שמשרתים את בוחריהם ולא את המממנים של תעמולת הבחירות או את בעלי ההשפעה על התקשורת, או, בשיטת הפריימריס, את קוני הקולות.

כתיבת תגובה

היכנס באמצעות אחת השיטות האלה כדי לפרסם את התגובה שלך:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s