השבוע שלי! אך ורק שלי!

ככה נשמע תוכנית הבוקר של השבוע שלי שאני הגשתי. אני מאחל לכולן/ם הנאה מהתוכנית, אני נהנתי להגיש.

שבוע טוב

הני

הנה קישור לתוכנית 6-2-2016 והטקסטים המלאים מטה.

http://www.iba.org.il/program.aspx?scode=1911130

הני

שבת שלום חברות וחברים וברוכים הבאים לתוכנית השבוע שלי ברשת ב',  והיום עימכם ד"ר הני זובידה. אני שמח מאוד להיות כאן בבוקר זה של שבת ומקווה להנעים את זמנכם בשעה הקרובה.

חיפה והמפרץ

בואו נגיד שיש מקום שגילו שלאנשים שגרים בו יש יותר שכל ושהם יותר מצליחים מאחרים בלימודים אקדמאים.  – מה לדעתכם היה עושה ראש העירייה של אותו מקום? משווק בטרוף את העניין שבעיר שלו לאנשים יש יותר שכל, למען האמת מנת משכל גבוהה יותר, כי שכל לא ניתן למדוד, ומחיר המגורים היה עולה ללא הרף!

אז זה ברור לכולם! בואו כעת נגיד שיש מקום אחר – במקום הזה מגלים על התושבים כי הם נניח – עניים יותר! אה, כן אני יודע, למקום הזה בישראל קוראים פריפריה! מה עושים? אגיד לכם – מנסים לחזק את המקום, איך? מביאים אוכלוסיות אעלק "חזקות" ומעלים ממוצעי ההכנסה – זה לא באמת שמחזקים את האוכלוסייה המקומית – פשוט מביאים עשירים והכול מתמצע ובא לציון גואל.

בד"כ בישראל המצב עובד בצורה כזו שכל הצרות נופלות על העניים והעשירים פשוט מחליקים  החוצה. אבל לא במקרה דנן.  – בואו ונניח כי בעיר מסוימת, לא משנה איך קוראים לה, חיפה, גילו שיש זיהום ברמות גבוהות מאוד. ובואו נניח, כי באותה עיר לא משנה איך קוראים לה, חיפה, התחילו מחקר וגילו שתינוקות בעיר שוקלים פחות מהממוצע וכי יש להם היקף ראש נמוך ב-עשרים עד שלושים  אחוזים מהממוצע הארצי. עכשיו יש לנו בעיה.  – למה? ובכן זיהום לא עושה אבחנה בין עשירים לעניים! הוא פוגע בכולם!

נכון, בעלי המפעלים המזהמים לא גרים בחיפה והם יעשו הכול להוכיח לנו כי אין אמת במחקרים. – יש מצב שהם ינסו להביא מחקרים שיטענו להפך: ש"זיהום טוב לתינוקות" או לחלופין הם ינסו לפגוע בכול הכח באמינות המחקר או החוקרים! לי יש פתרון פשוט וטוב: נביא את בעלי המפעלים הללו על משפחותיהם להתגורר במפרץ חיפה, ולא לצאת משם גם בזמן הריונות.  אם הם יסכימו – הכול טוב.

אבל בהנחה שהם לא יסכימו – יש לי פתרון אחר:  תושבי חיפה ואזור המפרץ צריכים לעשות מעשה.  אני יודע שרבים תלויים לפרנסתם במפעלים ויש כאן מלכוד עשרים ושניים: אם יצאו נגד ימותו מחוסר עבודה ואם לא – ימותו מזיהום.  אבל יש דרך שלישית, המדינה צריכה להתערב, לחייב את המפעלים לנקוט בכול האמצעים לשמירה על איכות הסביבה – ואם לא ירצו להלאים את המפעלים, לסגור אותם, ליישם את כל התקנות – ואז לחזור ולהפעיל אותם בעצמה!

בו בזמן, יש לקנוס את המפעלים בסכומים שיהפכו את הזיהום ללא כדאי. מי יודע אולי אז ילדים לא יזדקקו למחלקה לטיפול בסרטן על שם משפחת עופר בבית החולים רמבם בחיפה…לימים טובים יותר ולאוויר נקי יותר לכולנו!

שיר: אריאל זילבר – בחברה להגנת הטבע

 

ילדים-בסיכון מפרץ חיפה – זיהום אוויר

מה יותר חשוב אהבת הורים או כסף?

עובדה – ישראל היא המדינה עם המספר הגבוה ביותר בעולם של הוצאות ילדים מידי הוריהם ביחס לתושביה! מה זאת אומרת? זאת אומרת שאם משווים את יחס ההוצאה של ילדים מבתיהם לגודל האוכלוסייה בישראל מוציאים פי ארבעה ילדים מחזקת הוריהם מאשר המדינה שבה המספר הגדול ביותר של ילדים מחוץ לבית! זוהי קנדה אם שאלתם… והכי פחות ילדים מוּצָאים מחזקת הוריהם ביפן – רק לידע כללי.

ובכן, זה אומר כי בישראל עובדות סוציאליות/פקידות סעד או שרותי הרווחה/השרות למען הילד בשמם המוכר יותר, מקבלים החלטות על הוצאת ילדים מידי הוריהם בקלות יתרה, ומעבירים אותם למשפחות אומנה או לפנימיות! על כל ילד במדינה עם המספר הכי גבוה שמוצא מבית הוריו אצלנו יש ארבעה ילדים!!

מחקר? בבקשה: בישראל יש 330 אלף ילדים שהושמו בסיכון על ידי המדינה/ההורים/ובעיקר מבוגרים – אני לא מאמין במינוח ילדים בסיכון. מידי שנה כאַחד עַשר אלף ילדים מוצאים ממשפחתם ומוֹעָבָרים למשפחות אומנה' פנימיות ועוד. בסיס ההחלטה אמור להיות קשור אך ורק לרמת הסיכון שבה מצוי הילד.

פרופ' גיא אנוש – מבית הספר לעבודה סוציאלית בחן את מערך השיקולים להוצאת ילד מחזקת הוריו. הוא שאל: האם למצב הכלכלי ולמוצא ההורים יש השפעה על שיקול הדעת של העובד הסוציאלי? נו, נחשו…

אז ככה, הממצאים הם די עגומים. במחקר נבדקו מקרים אמיתיים של ילדים בסיכון שהופנו לרשויות הרווחה לדיון האם להוציאם מביתם. שישה אנשי מקצוע איתרו שניים-עשר  מקרים שבהם הייתה הסכמה מלאה על דרגות הסיכון: גבוהה, בינונית ונמוכה. כל מקרה קוטלג באמצעות סיפורי רקע ושמות משפחה מובחנים לאחד מהאופנים הבאים: משפחה אשכנזית מבוססת, משפחה מזרחית מבוססת, משפחה אשכנזית ענייה ומשפחה מזרחית ענייה.

המקרים חולקו למאה וחמישה עובדים סוציאליים, כך שכל עובד סוציאלי טיפל בשמונה מקרים. מממצאי המחקר עולה כי העובדים הסוציאליים המליצו על הוצאה מהבית רק בחמישים ושישה אחוזים  מהמקרים שהוגדרו כסיכון גבוה לילד. במקרי סיכון בינוני המליצו העובדים הסוציאליים על הוצאת הילד מהבית בשניים עשר אחוז מהמקרים, ולא המליצו כלל על הוצאת ילד מהבית בשום מקרה שבו היה סיכון נמוך. המחקר מגלה כי למוצא ולמעמד הסוציו-אקונומי יש השפעה רבה על החלטות העובדים הסוציאליים: במקרים של סיכון גבוה, ההמלצה להוציא ילד ממשפחה ממעמד כלכלי נמוך – תוך בקרה על משתנים מתערבים – הייתה גדולה פי שישה, בהשוואה למקרים הזהים שבהם המשפחה הייתה ממעמד בינוני או גבוה. במקרים אלה לא נמצאה השפעה של המוצא.

במקרים של סיכון בינוני – גם המוצא והמעמד השפיעו על ההחלטה: העובדים הסוציאליים המליצו להוציא ילד ממשפחה ממעמד כלכלי נמוך פי שניים וחצי  יותר בהשוואה לילד ממשפחה ממעמד מבוסס.  כמו כן, הם המליצו להוציא ילד ממשפחה מזרחית פי שניים יותר מאשר ממשפחה לא מזרחית.

"המצב הכלכלי ומוצא ההורה אינם אמורים כשלעצמם להשפיע על שיקול הדעת של העובד הסוציאלי, אך נמצא שהם כן משפיעים באופן משמעותי ומובהק", אומר פרופ' אנוש. "עובדים סוציאליים תופסים עוני כגורם סיכון, אך אם לכך עוד אפשר למצוא הסבר לוגי, אם כי לא נכון, הדבר חמור במקרים של הטיה על רקע של מוצא אתני, אשר לכך אין שום צידוק. יש לתת דגש בהכשרה המקצועית שלהם על רגישות למיעוטים כלכליים ואתניים והבנה כי הם מגיעים עם חוות דעת מוטה כלפי מגזרים אלו".

אני כאן רק להזכיר לכם כי ההוצאה הכבדה ביותר למשפחה בישראל היא מגורים.  היינו, אחת מזכויות היסוד של אזרחים במדינה לפי האמנה החברתית הפכה להוצאה ששוברת משפחות כלכלית. – אז מה לנו כי נלינה? או לשנות או להמשיך להתבוסס במערכת שבה ילדים הם הפקר!

שיר: שלומי שבת ויוסי אזולאי – אמא

 

נשים נשים נשים!

המדינה רועשת! חברת אופנה עם שם כזה או אחר החליטה שלא להמשיך את ההתקשרות החוזית שלה עם איילת זורר. זה לא היה נעים, לא לחברת האופנה אבל בעיקר לא לאיילת זורר. המון דברים עפו באוויר, שמועות, מילים ובעיקר פגיעות באישה אחת ספציפית ובנשים בכלל…

אז מה היה לנו שם? טענות של חברת אופנה נגד הפרזנטורית שלה זה בשש השנים האחרונות על "התכערות".  – אם יותר לי אז אומר שטויות במיץ עגבניות! יש כאן סיפור פשוט של הפרת חוזה – אותה חברת אופנה הייתה קשורה בחוזה לעוד כשנתיים עם איילת זורר והם החליטו, כנראה, שדי להם בה ושהם רוצים פרצוף חדש וסיבותיהם עימם. מכאן ועד לרדת לרמה נמוכה של שיח על כיעור, נושאים רפואיים אישיים של איילת זורר ועוד, למה? כי איילת היא אישה, ויחסי המגדר באים לחזית הבימה בשיא הכוח! ישנה עוד אפשרות שממנה התעלמו ראשי חברת האופנה:  הם יכלו לשלם לאיילת זורר את החוזה שעליו חתמו עימה, ואז להחליט שלא להמשיך את ההתקשרות איתה ברמת הפרסום. אבל מה שקרה כאן הוא פשוט ניסיון נואל לא לעמוד בהתחייבות חוזית, ואנסה להסביר…

החברה היא מאוד גברית – מה שנקרא פטריאכלית.  מבנים חברתיים עובדים טוב יותר עבור גברים מאשר עבור נשים.  גבר מתבגר לא מתכער הוא הופך ליותר מכובד.  – נשים לעומת זאת, שאלוהים תשמור – הן ב"גיל הבלות", מושג מכוער, הן מתכערות, מתקמטות ועוד – והגברים, נו קמטים זה סימן להדר ויוקרה. בתפיסה הזאת  יש בעייתיות כפולה – היות ויש תפיסה כי לגיל יש השפעות שונות על נשים וגברים – יש לתפיסות מפלות מסוג זה שם:  אייגיזם – לרוב אנו חושבים שמפלים אנשים מבוגרים, אך לא רק זאת-  נשים סובלות מאייגיזם הרבה יותר מגברים.

מקרה איילת זורר הוא דוגמא קלאסית לעניין. מה בעצם רוצה בית האופנה המדובר? להיפטר מאיילת זורר לטובת דוגמנית צעירה יותר על מנת "לרענן" במרכאות כפולות ומכופלות את המותג. מה זה אומר? זוהי מכבסת מילים לרצון לפנות לקהל צעיר יותר, ואמירה לזורר – את מבוגרת מדי. מעניין – האם חברת הקפה שמשתמשת בשרותיו של ג'ורג' קלוני – המבוגר – הוא כבר בן 54 – ויש לו שיער לבן ודי הרבה קמטים  – חשבו לפנות אליו באותה אמירה? ואם התשובה היא לא – הרי שנגד איילת זורר הופעלו שתי קטגוריות דיכוי – מגדרית וגילית!

אינני בא להתווכח על טעם וריח.  לדעתי כל הנשים באשר הן –  הן יפות! יופי הוא אך ורק בעיני המתבונן.  בעינַיי כל ילד/ילדה אמו/אמה הם הכי יפה בעולם, חברתו/חברתה היא הכי יפה בעולם וכך גם בנותיה/בנותיו. הגדרת יופי היא יחסית ומאוד מוטה תרבותית. –  יש כאן שאלה של עוצמה, משאבים ומיקום הנשים בהיררכיה החברתית. לשפוט נשים רק על סמך יופיין הינה פרקטיקה מחפיצה ודכאנית שמקומה אינו בחברה מתוקנת.

הדברים הללו נמצאים באופן מוקצן בתוכנית הריאלטי – האח הגדול –  כשאחד ממשתתפי התוכנית כינה בכינוי "מכשפה" את אחת מדרות הבית, – אך היא ,  כאישה חזקה ומודעת השיבה לו מנה אחת אפיים בניתוח מבריק של הסיטואציה,  כשהסבירה לו שכינוי זה הודבק לנשים חזקות שלא נכנעו לגברים במשך אלפי שנים, וכשזה לא עזר, הגברים גם דאגו להעלות את אותן נשים חזקות על המוקד! והיא סיימה במשפט "אני מכשפה גאה!"

אני, ברשותכם, רוצה לשלוח לנשים בחיי – אמי, אחותי, בת זוגי, גיסתי ובנותיי, המון אהבה. אתן חכמות, יפות, חזקות, מפוארות ומוצלחות!

שיר: משה הלל – לא הבל היופי לא שקר החן

 

ישראל וה-OECD יחסי אהבה שנאה

נו אלו הם באמת יחסים של שנאה אהבה.  מין מערכת סאדו-מאזו בין ישראל לבין ארגון ה-OEDC. ראשית הבה  ואסביר מהו ה-OECD –

זהו ארגון ששמו –  The Organisation for Economic Co-operation and Development ובעברית: הארגון לשיתוף פעולה ופיתוח כלכליים. הארגון הוקם בשנת 1948 על ידי 16 מדינות, רובן אירופיות מובהקות. – גם טורקיה ויוון משתתפו בו.  מאז צורפו עוד 18 מדינות, וכאן ההתרחבות הפכה להיות עולמית. צ'ילה, סלובניה, ישראל ואסטוניה צורפו בגל האחרון בשנת 2010.

הפלא ופלא – ישראל עבדה באמת קשה מאוד על מנת להצטרף לארגון – שתדלנות פוליטית ולחצים רבים הופעלו עד שישראל התקבלה לארגון. ישראל עשתה שינויים רבים על מנת לעמוד בסטנדרטים של הארגון: למשל – שינוי שיטת חישוב התמ"ג – תוצר מקומי גולמי 0 שיעמוד בסטנדרטים של הארגון, והצטרפות לאמנה למניעת שוחד היו רק שני צעדים מיני רבים על מנת שנוכל לעמוד בסטנדרטים המחמירים של הארגון.

ב-10 במאי 2010 הצביעו שגרירי המדינות החברות והחליטו על צרופה של ישראל לארגון. שר האוצר, דאז, יובל שטייניץ, הגיב ואמר, כי זה הארגון היוקרתי ביותר שאליו התקבלה ישראל מאז קבלתה לאו"ם. ב-29 ביוני 2010 נחתם בשגרירות ישראל בצרפת הסכם ההצטרפות של ישראל לארגון.‏ ואו!!! אם שכחתי לציין –  לחברות בארגון יש תשלום קטן, לא מצויין מהו בדיוק  אבל ההערכה היא שמדובר בתשלום של  יותר ממיליון יורו לשנה.

כאמור, לפני הצטרפותה של ישראל, פירסם הארגון דוּ"ח על ישראל וציין כי: בישראל ישנם פערים חברתיים-כלכליים חמורים והמלצה לממשלה לפצל את תפקיד היועץ המשפטי לממשלה ולהפחית את מעורבות הממשלה בחקלאות. אז חשבנו שאם הצטרפנו כעת אנחנו חלק מהעולם המפותח והכול יהיה טוב! טעות!!!

ההצטרפות ל"מועדון העילית של עולם" לפי ראש ממשלת ישראל בנימין נתניהו לא עשתה חסד עם קברניטי הכלכלה, המשק והפוליטיקה בישראל. נהפוך הוא. כל דו"ח שיצא מידי הארגון שם את ישראל אחרונה כמעט בכול הדרוגים. אני יודע שרבים מתנחמים בעובדה שמדי פעם נכתב בדוחות, כולל באחרון שיצא,  כי הצפי העתידי הוא שישראל תתחזק.  אבל זהו צפי שכבר עומר שם כ-6 שנים.

ברשותכם, נבחן את עיקרי הממצאים של הדו"ח האחרון של הארגון שמראים כי הישראלים לא מרוצים מרמת החיים שלהם, לא מהמחירים ולא מהיצע הדיור.  יש להם הסתברות גדולה יותר להיפגע ממעשי תקיפה, הם עובדים שעות ארוכות ונושמים אוויר מזוהם. ולמרות זאת הם שבעי רצון מחייהם.  כך עולה מדו"ח מדדי איכות החיים בישראל של ה-OECD.

נכון לא הכול שחור! לפי הדו"ח, בישראל שבעי רצון מהחיים במדינה, ממצב בריאותי טוב יותר והשכלה גבוהה יותר, אך עם רמות הכנסה נמוכות יחסית ואיכות נמוכה יותר של דיור ואוויר. על פי הדו"ח, שביעות הרצון הכללית של אזרחי ישראל גדולה מסך המשתנים שמרכיבים אותה והרגשתם באשר לגורמים ספציפיים כמו דיור, הכנסה וביטחון אישי. למרות התפיסה של הישראלים את עצמם כחברה משפחתית וידידותית, שיעור הישראלים שאמרו כי יש להם מישהו לסמוך עליו בשעת צרה נמוך במעט מזה של יתר מדינות ה-OECD, ועומד על כשמונים וחמישה אחוז, בדומה לזה של מדינות כמו צרפת או פורטוגל.

"העלייה בשיעור מחירי הדירות בישראל מאז 2008, בהשוואה לשכר, הייתה חדה הרבה יותר מאשר מכל מדינות ה-OECD" – נכתב בדוח.  – "עובדה זו יצרה בעיה קשה לרוכשי הדירות. מחיר ממוצע של דירה בסוף 2013 הגיע לרמה שלרוכש ממוצע נדרשות 11 שנות משכורת ממוצעת, נתון הגבוה בשלוש שנים מאז 2008". נתוני הדוח אמנם אינם מחדשים דבר בנוגע למחירי הדירות בישראל, אך ההשוואה מחירי הדירות לעומת השכר בישראל למדינות אחרות ב-OECD רק מדגישה את הפער הגדול וממחישה פעם נוספת את העלייה התלולה במחירי הדירות.

במסגרת הדוח מתפרסמים שני גרפים משמעותיים שממחישים בצורה הברורה ביותר את ההבדל בין ישראל למדינות אחרות. גרף אחד ממחיש כיצד שיעור עליית המחירים בישראל בין 2003 ל-2015 גבוה משמעותית מזה של מדינות ה-OECD, גוש האירו וגם ארצות הברית. גרף אחר, המתייחס למחירי הדירות בהשוואה לשכר הממוצע בשמונֶה עשרה מדינות שונות, ממחיש גם הוא את הפער כאשר ישראל ממוקמת בנקודת שיא לעומת כל המדינות האחרות ולעומת הממוצע של מדינות ה-OECD. על פי גרף זה, באַחַת עשרה מדינות ירד היחס שבין המשכורות למחיר דירה ממוצע בשנים 2008 ל-2014, כמו???/ כולל הנתון הממוצע בכל מדינות ה-OECD.

על פי מחברי הדוח, העלייה במחירי הדירות בישראל נגרמה בשל היצע נמוך של דירות לעומת ביקוש גבוה שהתחזק עוד יותר בעקבות ירידת שיעורי הריבית. "יש מחסור בקרקע באזורי הביקוש בישראל בדיוק במקומות בהם הביקוש גבוה", נכתב בדו"ח.  "חלק מהבעייתיות של תחום הדיור בישראל נובע גם ממערכת תכנון מבוזרת, ושקידום פרויקט בנייה משְלָב התכנון עד שלב הביצוע אורך שלוש עשרה  שנים. מדובר בפרק זמן יותר מכפול ממדינות ה-OECD כמו גרמניה, או שוודיה".  כך על פי הדוח המתבסס על נתוני הבנק העולמי. "בעוד שקשה לאמוד באופן מדויק את המחסור בהיצע יחידות הדיור בישראל, מחסור זה נאמד בכמאה אלף יחידות דיור, היקף שְׁווה ערך לשנתיים של בנייה על פי היקף התחלות בנייה שנתי בישראל".

ואחרי כל זה – מה מוצאים בדו"ח?   שרמת שביעות הרצון בישראל גבוהה…

מה אגיד לכם?  במקרה זה חבל שלא בתוך עמי יושב אני….

שיר: זוהר ארגוב ים של דמעות

 

 הבחירות בארה"ב

זאת השנה של אי התקינות הפוליטית – הכול מותר וכמה שיותר וולגארי יותר טוב! על מה אני מדבר? נו – על הבחירות המקדימות בשתי המפלגות בארצות הברית! אני יודע – ישנה הילארי קלינטון ולא ביל. – ישנו סאנדרס את קרוז, אבל האיש העיקרי הוא טראמפ! נדמה שבארצות הברית הוא כעת הכוכב הגדול ביותר. נכון, הוא הפסיד בבחירות באוויה אבל זה לא מעניין אף אחד – האיש הוא ההצגה הכי טובה בעולם!

נדמה לי שגם הדוקטורט שלי על בחירות בארצות הברית לא מסייע לי להבין את התופעה הזו של ה"דונאלד!" מה קורה כאן? האיש חובט בכול מה שזז. הוא מדבר בזלזול לנשים, לשחורים ולכל מי שהוא לא גבר לבן. – ואנשים נהנים והולכים אחריו – כל זאת עד לקלפי J שם הם כבר אמרו לו – תשמע היה נחמד – אתה נראה כמו אתנחתא קומית נחמדה, אבל עם כל הכבוד לתת לך לנהל את המדינה שלנו – זה לא!

והוא נעלב! מעניין אם הוא יקרא לבוחרים מטומטמים או יעליב את תושבי איווה? ואולי כל מדינה שלא תבחר בו…אבל אם נתעלם לרגע מהאיש והשיער האגדתי וננסה להתמקד בבחירות יש משהו שקורה בארה"ב שהוא מפתיע, מעניין ומעבר להכול –  משמח אותי! סנאטור יהודי מוורמונט המגדיר את עצמו סוציאל-דמוקרט – מסתער בכול הכוח על המנגנון ועושה את המוות להילרי קלינטון ולאנשי המפלגה.

הוא לא מתלהם, הוא לא מדבר לא יפה, הוא מודע לגילו – 75 – והוא מבקש רק דבר אחד "בואו ונדבר על אמריקה ומה שקרא כאן…" האיש קורא תיגר על התפיסה הניאו-ליברלית האמריקאית שהביאה את ארה"ב לגרעון הגדול ביותר בעולם, לחברה חולה, ללא ביטוחי בריאות, ללא ביטחון תזונתי או דיורי – והוא אומר אפשר אחרת! וכולם מתפלצים!

נכון, טרמאפ – קצת יותר מצחיק, יותר סטנד-אפ – מתראיין בכול תוכניות הארוח, ולעומתו סנדרס יותר סולידי.  הוא לא מצחיק – ויש לו מין קטע כזה של לדבר ברצינות על פוליטיקה – לא ברור…רוצים לשמוע משהו – אני הייתי מעדיף סנדרס אחד כנציג שלי ולא מיליון טראמפים…מה יש להגיד אמריקה!

 

שיר: פורטיסחרוף – אמריקה

 

האיש והשיער!

 

 

מחמאות

ישנן בישראל כמה אוכלוסיות שרבים מעדיפים להתעלם מהן. אלו הן בד"כ האוכלוסיות השקטות המוחלשות הפריפריאליות – אלו שנזרקו מביתם ממתחם מחל-משה דיין בכפר שלם בתל אביב ועד היום, המקום שפעם היו שם לאנשים בתים – עומד שומם.   אחריהם הוקרבו על מזבח ה"כלכלה החופשית" משפחות גבעת עמל – אבל שם מהר מאוד רוצים להקים מגדלים לעשירים – והמשפחות, יוק, לאף אחד לא איכפת.

אך המאבקים החשובים עדיין מתקיימים וכיום יש כמה שחשוב להיות מודעים לקיומם: הראשון בכפר ליפתא שבירושלים – שם מנסים לנשל משפחות שיושבות בבתיהם מימי קום המדינה. שוב, בעבור בצע קרקע. ישנה עוד קבוצה שסובלת קשות והיא – תושבי שכונת הארגזים בדרום תל אביב. וישנם כל מחוסרי הדיור שעוברים תופת כדי לזכות באחת מזכויות היסוד של אזרחים בכול מדינה מתוקנת – קורת גג!

אני יודע שיש רבים שמתייחסים לפוליטיקאים בבוז.  – אז היום אני רוצה לתת כבוד לכמה פוליטיקאים שעושים את עבודתם נאמנה ומסייעים בצורה כזו או אחרת למאבקים חברתיים צודקים:  ראש וראשונה היא אורלי לוי-אבוקסיס, חברת הכנסת הטובה ביותר בישראל מזה כמה כנסות שעומדת על משמרת אל מול כוחות זדוניים, בין כלכליים ובין חינוכיים כביכול.– עושה מאמצי על לקדם חקיקה בנושאי ילדים וכל מה שקשור אליהם כחינוך, אי העסקת קטינים, זכויות בדיור ושכר דירה מוגן ואני יודע שאני עושה לה עוול ולא מקריא את כל פעילויותיה.

שני הוא חבר הכנסת דודי אמסלם שמכהן כיו"ר ועדת הפנים והגנת הסביבה – שיצא השבוע בנאום חוצב להבות להגנת תושבי שכונת עזרא מול בירוקרטיה אטומה והבטיח כי לא יקדם שום חקיקה של  מינהל התכנון עד שמשרד האוצר לא יכַנס ועדה בין-משרדית שתעשה עבודת מטה על מנת להציג מתווה של פתרון לתושבי שכונת הארגזים.

הוא הוסיף ואמר: "אני לא מתכוון לנהל דיון שבו יספרו לי על זכויות התושבים. נעלתי את הדיון ובקשתי משר האוצר להקים את הצוות הבין-משרדי. השקעתי עשרות שעות בנושא ואני מצפה שגם הם יתחילו לעבוד ויביאו פתרונות ולא יספרו לי מה נתנו להם ויאכלו בורקס."

לכם נתונה תודתנו והתקווה שאחרים ילמדו מכם מהי נציגות אמיתית של האזרחים!

תודה!

ממני הני זובידה, המשך שבת שקטה ונעימה – ורק בשורות ודברים טובים

 

שיר: אריק איינשטיין – פסק זמן

 

אורלי לוי-אבקסיס תותחית על!