נעליים!

אין, אין כסף הוא אמר לו!

אבל אני חייב! נמאס לי ללכת עם הנעליים המפגרות האלו.

לא המפגר – המגפר הוא ענה מדגיש כל הברה כאילו חייו תלויים בהבנה של הילד.

והילד התעקש – המפגר המפגר!

אבא שלו לא ידע אבל כולם בבית הספר קראו לו נעלי המפגר או אולסטאר של עניים – וזה שרף אותו מבפנים! זה אכל אותו יותר מזה שצחקו על המוסיקה בערבית בבית, יותר מזה שצחקו על הריח של העמבה – הנעליים שרפו לו את הנשמה! מבפנים! וזה הוציא אותו מדעתו.

האבא התעקש – מה יש לך? על זה לא מוציאים כסף, יש דברים יותר חשובים. מה נעליים מה? נעליים זה סתם! נועלים הולכים לבית הספר. מה זה בסך הכול? קונדרה? (נעליים בעיראקית). דורכים על לכלוך ושומרים על הרגל נקי.

אבל הילד ידע – שעד שהוא לא יבוא עם הנעליים ה"נכונות" יעשו לו את המוות! אז הוא התעקש. לא רוצה! לא הולך יותר לבית הספר! לא פלדיום ולא המפגר! אין כסף, לא צריך אני נשאר בבית שימות בית הספר, ימותו המורים הדפקטים ואיתם כל הילדים! אין נעליים לא הולך.

 

הגביע של המגפר!

 

הילד ידע שהוא שורף וקורע את נשמתו של אביו – אך הוא לא הצליח להתגבר על הטעם המר שעלה לו בבטן ויצא בשטף של מילים אכזריות כלפי האיש שאהב – הוא לא ראה כלום בעיניים – הכול היה זעם ודם! זהו אמר לעצמו מבפנים אני לא מסכים למדוד או לקנות כלום! נמאס לו לעמוד בצד במשחק כי אין לו נעליים "מתאימות" – אפילו שהוא ידע שהוא אחד הטובים אם לא הכי טוב מכולם! בכדורגל ובכלל…

האבא הביט בו מיואש ראה את הזעם, הטעם המר עמד גם לו בפה, לא מזעם אלא מאכזבה – הוא לא מצליח להגיע לילד ויש חשבונות לשלם, ויש אוכל ויש ויש ויש…הוא נכנע ואמר: טוב, לא רוצה לא צריך, בוא נלך הביתה…

הוא לא איים, לא אמר אם לא אז…כלום. הוא פשוט נכנע! הוא הבין, אבל לא יכול היה לעזור. הטעם המר פינה את עצמו לכאב חד, כזה שעבר בכול חלקי הגוף השונים – והגיע עד לקרקפת -במקום אחר בזמן אחר זה לא היה ככה! הוא רצה להזדקף ולצרוח – מגיעות לך הנעליים הכי טובות שיש כפרה עליך! אבל במקום הוא שלח את היד קדימה להחזיק בידו של הילד שעמד רועד מעצבים וזעם.

פלדיום רק בשביל לכסות את הרגל…

 

הילד לא הגיש את היד בחזרה, הוא הרגיש את אביו, הוא ידע ששניהם מחניקים צעקה בפנים – עמוק פנימה…

הם התחילו ללכת יחד, ככה אחד לצד השני, האבא עוד ניסה להחזיק ביד בנו אבל הילד ככה בעדינות מבושה וזעם לא החזיר את ידו לאביו כאילו לא רואה לא מרגיש – אבל שניהם ידעו. אז הם הלכו יחד, לא החזיקו ידיים, לא דיברו, אפילו לא הביטו זה בזה – פשוט הלכו יחד כפופים – מכונסים כל אחד בעולם שלו, הילד רותח ובוער מבפנים, והאבא עם הצריבה העמוקה של חוסר האונים. נעליים….רק בשביל לדרוך ולא לכלך את הרגל…נעליים…

Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

תגובות

  • עוזי קטן  On יוני 5, 2017 at 7:58 pm

    זו לא ארץ המוצא, זו לא השונות/המקובלות החברתית, זהו לא המצב האקונומי החברתי, זה לא פער הדורות, אלו לא הקשיים בקליטת העליה , זה לא גיל ההורים, אלו לא קשיי השפה והמבטא, זו לא הגזענות, אלו לא החרדות הקיומיות וקשיי הפרנסה היומיומיים, ואלו גם לא סדרי העדיפויות של המשפחה. זה לא בגלל אף אחת מהסיבות שמניתי – הבעיה היא במקום אחר לגמרי.

    • מירית כהן אברהם  On יוני 8, 2017 at 7:06 pm

      הבעיה היא לא במקום אחר לגמרי… והנעלי אולסטאר זה דוגמא קלאסית לקשיי פרנסה, לשונות/המקובלות בחברה ומי שכנראה זכה לאולסטאר חדשות לא יוכל להבין מי שלא היה לו אולסטאר אלא נעלי ספורט זברה שקיבלו עובדי ייצור ממקום העבודה ונתנו לילדים שלהם מבלי לדעת שזה יגרום לילדים אחרים לצחוק עליהם. אבל בדיעבד היום אני שמחה שלא היה לי אולסטאר ועצוב שעד היום קיימת שונות חברתית בין מי שיש לו למי שאין לו ועוד יותר עצוב שהיום אנחנו כהורים נגררים ונותנים לילדים שלנו כל מה שלנו לא היה רק כדי שהם לא יהיו שונים

      • עוזי קטן  On יוני 11, 2017 at 12:23 pm

        את יודעת מירי, בעולם מקביל חיים להם שני אנשים שנולדו באותו מקום (בגדאד), באותה השנה (1966), משפחותיהם סבלו בעיראק את אותו הסבל, עלו ארצה באותה השנה, למדו באותו האולפן, גרו באותה העיר (פ"ת), סבלו מאותם קשיי פרנסה, התמודדו עם אותה שונות חברתית, ואף למדו באותו בית ספר תיכון אצל אותם המורים. ובכל זאת לכל אחד מהם ישנם זכרונות שונים בתכלית מהילדות. איך את תסבירי את זה??

  • מירית כהן אברהם  On יוני 13, 2017 at 12:27 pm

    עוזי, לכל בן אדם יש זיכרונות שונים וחשיבה שונה (האנשים שונים גם אם התנאים אותם תנאים) הכל תלוי ברגישות של אותו אדם ואיך שהקושי נתפס אצלו וגם אם זיכרונות הילדות הכי יפים שיש, עדיין לכל אחד יש זיכרון פחות נעים שעזר לו לעצב חלק מהחשיבה שלו ואי אפשר להתווכח עם זה ואי אפשר לקחת לו את זה.

כתיבת תגובה

היכנס באמצעות אחת השיטות האלה כדי לפרסם את התגובה שלך:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s