למה אנחנו שובתים? כי יש פה אליטה נגד השכלה

רבים מסתכלים עלינו ושואלים: מה אתם שובתים? בחייכם, די כבר! אתם במכללות רוצים להיות כמו האוניברסיטאות? זה לא עובד ככה! יש מכללה ויש אוניברסיטה, זה לא אותו דבר. אתם אף פעם לא תהיו אוניברסיטה. אז זהו, שהם טועים. נתחיל מעובדות: 1. המכללות הציבוריות נמצאות במקומות שאוניברסיטאות לא מגיעות אליהם כלל. אנחנו עובדים בפריפריה, הגיאוגרפית והחברתית, ומשנים את החברה הישראלית. חלק מהמכללות פעלו תחת איומים ביטחוניים במשך שנים, ואף על פי כן שימרו רמת הוראה ומחקר. האוניברסיטאות אולי מתהדרות בנוצות רבות – אבל את…

נתחיל מעובדות:

1. המכללות הציבוריות נמצאות במקומות שאוניברסיטאות לא מגיעות אליהם כלל. אנחנו עובדים בפריפריה, הגיאוגרפית והחברתית, ומשנים את החברה הישראלית. חלק מהמכללות פעלו תחת איומים ביטחוניים במשך שנים, ואף על פי כן שימרו רמת הוראה ומחקר. האוניברסיטאות אולי מתהדרות בנוצות רבות – אבל את השינוי האמיתי בהשכלה הגבוהה ובנגישותה לחברה הישראלית, דור ראשון להשכלה גבוהה, אנחנו במכללות הציבוריות עושים יום יום מאז הקמתן ב-1993.

 

כאן שביתה!

2. אנחנו גדלים עוד ועוד. הסטודנטים מצביעים ברגליים ומביעים את שביעות רצונם ההולכת וגדלה ואת אהבתם למכללות כל שנה – זה מספר שנים מגלים כל סקרי הסטודנטים כי שביעות הרצון שלהם מההוראה ומחוויית הקמפוס היא גבוהה הרבה יותר במכללות. בנוסף, השנה המגמה שנמשכת כבר שנים התקבעה באופן ברור: יותר סטודנטים לומדים במכללות מבאוניברסיטאות.

3. מסלול הקידום של המרצים במוסדות אקדמיים מפלה את המכללות ויחד עם זאת, המחקר במכללות לא יורד ברמתו. אנחנו מרוויחים חצי משכר המרצים באוניברסיטה ומלמדים פי שניים מהם מבחינת היקף המשרה – הלכה למעשה אנחנו מקבלים כרבע משכרם של עמיתינו באוניברסיטאות. בנוסף, אין לנו שבתון, אין לנו תוספת של הקדשת זמן למקום, אין לנו מספיק תקציבי מחקר, רשויות מחקר ועוזרי מחקר כפי שיש למרצי האוניברסיטאות. למרות כל זאת, למרות תת התנאים שסגל המכללות שרוי בו – יותר חברי סגל במכללות חוקרים מדי שנה.

4. היקף הבקשות של כלל המכללות האקדמיות עומד על פחות מעשרה אחוז מתקציב החילוץ של 700 מיליון שקל שהאוצר העניק לאוניברסיטה העברית אך לפני ימים אחדים. אם היו מעבירים סכום זה למכללות, עשור מהיום המכללות היו במקום אחר ברמת המחקר וההוראה שלהם.

לדעתנו, יש כאן התנכלות מכוונת למי שפועל על בסיס יומי ליצור חברה שוויונית יותר ולהנגשת ההשכלה הגבוהה לכל חלקי העם. הגיע הזמן שמקבלי ההחלטות יחליטו האם הם רוצים שתי מדינות לשני עמים, זו במרכז וזו בפריפריה. או לחלופין, מדינה אחת עם ביזור משאבים שווה – בין המכללות לאוניברסיטאות, בין מרצים באוניברסיטאות ובין מרצי המכללות, שעושים עבודת קודש במקומות אליהם האוניברסיטאות לא מגיעות.

הגיע הזמן שאותה אליטה, שאמונה על קבלת ההחלטות, תבין שאם היא תמשיך להתעלם מהצרכים של המכללות ומהדרישה להשוות את תנאיהם לאוניברסיטאות – ייפגע המרקם העדין של החברה בישראל ויעמיקו הפערים בין המכללות לאוניברסיטאות ובין המרכז לפריפריה במערכת ההשכלה הגבוהה. למכללות יש תפקיד חשוב לא פחות מלאוניברסיטאות.

אנו שרויים במצב שבו רוב האוניברסיטאות נמצאות בגבעות, ברמות ובהרים (הר הצופים, רמת אביב, הר הכרמל). הגיע הזמן שיהיו מכללות מחקר איכותיות ברמתן לאחת מאוניברסיטאות המחקר, שיימצאו בפריפריה הגיאוגרפית והחברתית. נחוץ פוליטיקאי אמיץ שמאמין בחברה שוויונית, שמאמין שהשכלה גבוהה היא דבר בסיסי לכל דורש, ולא צריכה להיות חלום רחוק לרוב העם. כל מה שצריך הוא להשוות את התקציבים באוניברסיטאות למכללות ולהמשיך את ההנגשה. את השאר תנו לנו להמשיך לעשות.

ד"ר מוטי גיגי הוא איש סגל בכיר ויו"ר ארגון הסגל לשעבר במכללה האקדמית ספיר. ד"ר הני זובידה הוא ראש החוג למדע המדינה באקדמית עמק יזרעאל

הטור פורסם לראשונה בעיתון הארץ תחת מדור דעת בקישור הבא: https://www.haaretz.co.il/opinions/.premium-1.4530955

 

פרסם תגובה או השאר עקבות: Trackback URL.

להשאיר תגובה

היכנס באמצעות אחת השיטות האלה כדי לפרסם את התגובה שלך:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

w

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: