החבר'ה הטובים

במסורת האורחים בבלוג הפעם אני מייסד מסורת חדשה – "סיפורים קצרים" – הפעם אני מתכבד לארח את: בר(ד)ק מויאל, בן 31 גר בברלין. גדל בשכונת נווה עמל' בהרצליה מוקף בהמון בתי כנסת ובשכנות למשפחות תימניות שגרו בבתים קטנים ומלאי מורשת ושיכונים חסרי אופי או היסטוריה – בסיפורו "החבר'ה הטובים" – הנאה מובטחת!

האלטרנטיבה האמיתית לרון חולדאי

בבחירות האלה יש ראש עיר שמייצג את הסדר הקיים, מועמד שני שמייצג אג'נדה ירוקה ואזרחית שכבודה במקומה מונח, ומועמד בשם אהרון מדואל שמייצג את המהפיכה החברתית, שינוי מוחלט של הסדר הקיים – הרובין הוד של דרום תל אביב

והשבוע סיפורם של שריפה, מחדל וכישלון.

נו השבוע היה סיפור משולש, התחלנו בכישלון האולימפיאדה, או שלא? עברנו למחדל נוסף שגרם למותו של נער בן 15 בתל אביב יפו עקב התמוטטות של סל בחצר בית ספר – ואנחנו מסיימים עם אחת השריפות החמורות ביותר בתולדות המדינה – וזה לא הכול….

ערב לזכרו של פרופסור גדעון דורון

עברו כמה חודשים מאז שגדעון נפטר…זה לא אותו דבר…וכולנו אומרים, עדיין, מתי קופצים לגדעון…וביום שני הקרוב ה-26-03-2012 יערך ערב לזכרו באוניברסיטת תל אביב, כולם מוזמנים. להלן הפרטים:

כדורגל או בית ספר לגזענות?

אפתח בכמה מילים עלי, אני יליד עירק, משפחתי היא משפחה בבלית ששורשיה הם עמוקים עד לתחילתה של יהדות עירק. לא עברנו את סיוט השוואה, אבל חברי הטוב ביותר, דור שני למשפחת ניצולי שואה שאיבד כמעט את כל משפחתו בשואה, מצהיר שאני, למרות מוצאי הגיאוגרפי, חי עם תסמינים ותסמונות קלאסיים של דור שני לניצולי שואה. ברוב עוונותיי, אני גם אוהד את קבוצת הפועל תל אביב; יש לי מנוי שנתי למשחקי קבוצת הכדורגל, אני בעל מניה בקבוצת הכדורסל של הקבוצה, ובני הצעיר, עידו הידוע בכינויו זלצר, משחק כדורגל בקבוצת האפרוחים של המועדון. עד כאן כל הגילויים הנאותים.

על גברים, זיכרונות קולקטיביים ושוליים….

מה שלא רואים במחאה החברתית. דפני ליף על שר הפנים ח"כ אלי ישי.  ראש העיר רון חולדאי מתמיד באפליית מזרחיים וערבים או שאולי הוא בכלל הגורם למחאה – ויגאל לוסין פשוט הוציא את המזרחיים מהאתוס של הקמת המדינה

ביטול דוחו"ת חנייה בתל אביב!!!!

קבלתם דו"ח חניה בת"א,

כדאי לדעת,

ניתן פעם בשנה לבטל שניים מהם בטענה של מצוקת חניה.

צאו ראו ולימדו!

יום רביעי, השני ליוני 2010 בערב תל אביבי יפואי אוורירי נפל דבר בתל אביב-יפו, תושבי שכונת קריית שלום החליטו שנמאס להם מההתעלמות הממסדית ונאספו להם כבימי קדם כקהילה ואמרו את דברם.