את האמן ליאור גריידי אני מאוד אוהב. לדעתי, ראו את זה בראיון שערכתי עימו בתחילת אוגוסט במשכן לילה, העבודה שלו היא כלבבי! הוא פוליטי, לא מתחבא מאחורי איצטלות מביכות, בועט, משלב כל חוש אפשרי שניתן דרך העבודה – ראייה, מישוש וגם ריח (כשתגיעו לספר המדהים שהוא הוציא פתחו אותו תריחו….), מחבר את ההיסטוריה לחיינו והוא ועבודתו מאוד אינטליגנטיים.
אמנים רבים אחרים, לא ליאור, מסתפקים בהעברת מסר של אסתטיקה ותו לא. הם יתנו לנו את התחושה של "הכול טוב" ויאללה תקנו את התמונה ושימו אותה בבית – היא תיפה את המרחב ואתם תרגישו הרבה יותר טוב.
לליאור זה לא מתאים! הוא עבד והפיק תערוכה ויצירות וספר תחת השם הכולל "פועל טבעי" הביטוי בו התייחסו ראשי המדינה ליהודי מדינות ערב והאסלם. ליאור מפרק את היחסים בין הקבוצות דרך סטים של מילים, מכתבים, הדפסים ועוד. את המסר הוא מביא לקהל דרך הספר, תמונות, עבודות ומכתבים רקומים בזהב.
בסרטון זה תמצאו שמוצג בפרוייקט פתח שער של בית אבי חי את דלית מתתיהו אוצרת בכירה לאמנת ישראלית במוזיאון תל אביב מקריאה את אחד המכתבים שנשלחו לראשי התנועה הציונית על ידי תימני כנרת – בתחינה לתקציב על מנת שלא ירעבו ויוכלו לקיים את עצמם.
אותם יהודים תימנים שהגיעו לחוות כנרת ראשונים בשנת 1920 – נדחקו על ידי המהגרים האשכנזים, שכונו קבוצת כנרת, והגיעו כשנה אחריהם למקום – לבית המוטור של האזור.ץ תימני כנרת הורעבו, הופקרו לפגעי מזג האוויר ומחלות על ידי חברי קבוצת כנרת, בזמן שאלו קיימו ישיבות והתכתבויות מה לעשות עם אותם "אנ.שים". לאחר שחלק מתימני כנרת ששרדו את כל הקטסטרופות שעברו על ידי חברי קבוצת כנרת הם גורשו בכוח מכנרת לרחובות.
בסרטון מקריאה דלית מתתיהו את המכתב של תימני כנרת אותו ליאור העביר לעבודת אמנות בשם "המכתב הרקום" (ראו תמונה בקישור הראשון). דלית עושה, לי וכמובן היסטורית, סגירת מעגל מדהימה! היא מחברת את העוול שנעשה לתימני כנרת ב-1930 לזה הנעשה על ידי קיבוץ ניר דוד לתושבי בית שאן וכלל הצביור עם סגירת הגישה לנחל האסי.
תשעים שנים עברו מגרוש כנרת והעוול עדיין נמשך.
האם לא הגיע הזמן לתקן את המעוות?
יום הכיפורים הוא יום לדין וחשבון נפש בין אם את/ה מאמינ/ה או לא – הזמן, השקט ותחושת המיוחדות של יום זה אולי תפתח את הדרך לפיוס וחלוקה צודקת של המשאבים הציבוריים
#ישוחררהאסי
הנה קישור לעבודה שכתב סטודנט שלי לתואר שני עידן אור בנושא גרוש כנרת בשם:
"אוי כנרת שלי" פרשת תימני כנרת 1912-1930.
ביקורת - ולא בהכרח בונה 
תגובות
מקסים, אבל עוולות נעשו על ידי בני קבוצות שונות, כלפי קבוצות ויחידים, תוך מאבקים על אדמה ואידיאולוגיה, תרבות וממון. סבא שלי עזב את משפחתו באותן שנים, ובא לסלול כבישים, אבל בגלל שהיה לבנבן ג׳ינג׳י (ולא היה קרם שיזוף) הוא גורש מהצפון למרכז. סבתא שלי חיבקה תינוק בריא שילדה אצל רופא מפורסם בתל אביב, ולמחרת אמרו לה שלא שרד בלי להראות גופה.
רמז: הם לא היו תימנים.
לגבי נחל האסי והקיבוצים – פעם חשבו שלשלוח אנשים לביצות מקצר מאוד את החיים. מי ששרד, עבד קשה. בבית שאן, שם יש שחיתות מתועדת מזה עשורים, התושבים יכלו תמיד להתגייס מתוך ערבות הדדית לשיקום הטבע ובניית העיר. (בינתיים אורלי לוי הקסומה הסתדרה עם בית יפה, וילדים שלמדו מחוץ לעיר, ונקשרה לנדל״ן ולזכיה במכרזים במחיר למשתכן, ואולי גם הפרת הבטחה מהותית או שתיים).
מי כמוך, איש מלומד ומצליח, יודע שקודם כל זה תלוי בך ובמשפחתך, ומעשיך ומילותיך.
יאללה, תביא לנו קצת מילים של ביחד ותיקון עולם מתוך אהבה, למען אחדות ישראל!