מעוז ההון, האמת המרה והתקווה הגוססת. או: למי שוטרים אוהבים להרביץ, ולמה.

ובכן נפל דבר, ד"ר שלמה מעוז, אחד מבניה האהובים של האליטה הישראלית החליט לעשות מעשה ולצאת נגד האליטה! התגובה הייתה מיידית וכואבת, הוא פוטר מעבודתו בתור הכלכלן הראשי של בית ההשקעות נשואה-אקסלנס! טעל כך נדון…

בתחילה הנה הוידאו של הרצאתו של ד"ר מעוז:

והנה הודעת הפיטורים שלו:

http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-4174541,00.html

ולפני הטור אורח של גוליאן פדר, אומר, אני לא מסכים עם כל מילה של גוליאן, הוא לא הזכיר כי ההפגנה בשבת הייתה פהגנה של פורום גוש הפריפריות (!) אבל חשוב לי שישמעו קצת דברים אחרים מאנשים אחרים שחושבים על מה שקורא כאן באופן ביקורתי, אז הנה הטור של גוליאן פדר:

זה לא מאמר על שלמה מעוז.

לא בגלל שאין לי מה להגיד עליו, אלא בגלל שיש לי יותר מדי דברים להגיד עליו, ואני פשוט לא יודע איפה להתחיל. אז אתחיל איפה שהכול עתיד להסתיים: שכונת התקווה בדרום תל-אביב.

אנקדוטה:

בשבוע האחרון התקוממה שכונת התקווה. אין דרך אחרת להסתכל על זה. זו לא הייתה הפגנה, זו הייתה התקוממות מתוך ייאוש. שוטרי יס"מ ומג"ב כיתרו את המפגינים, הריצו אותם בסמטאות השכונה, בין הבסטות הסגורות בשוק ולבין החצרות הפנימיים של ערי המסכנות. – רק שלא יגיעו לנכס האסטרטגי היחיד בקרבת מקום: איילון דרום. שם מישהו עוד עלול לראות אותם ולשאול שאלות מטרידות.

לא מדובר היה בהפגנה שדרשה משר כזה או אחר להפנות תקציב לא קיים לבעיה בלתי פתירה. מדובר היה בתגובה מזועזעת למראה של אימהות חד הוריות, משפחות שלמות, זקנות וילדים – שנאלצים לישון בחורף התל-אביבי במאהל שעצם קיומו הוא תעודת עניות לכל מי שעובר לידו בלי לרצות לשפץ את בית המחוקקים שלנו באמצעים פירוטכניים מסורתיים. השוהים פונו במהלך ערל לב ואלים, ונאלצים כרגע להסתדר בלי קורת גג מניילון תעשייתי. כל זה מול העיניים הבוחנות והכועסות של שכניהם לשעבר שגורל דומה ממתין להם מעבר לפינה.

אזרחים סולידריים (נשאר דבר כזה. מסתבר.), נהרו מכל קצוות הארץ על מנת להביע תמיכה. שוב, לא מדובר היה בהזדהות עקרה של הפגנה שמתרחשת לרקע נאום חוצב להבות והופעת אורח של אומן גלגל"ץ כזה או אחר. מדובר היה ביד נעלמה שאחזה בגרנות המפגינים ושהובילם לשכונה מתוך ייאוש וחרדה אמתית. עבדכם הנאמן נמנה עם אזרחים אלה, ואני יכול להעיד עם יד על הלב שמאז השירות שלי בסדיר לא חוויתי כזו התרוצצות במה שנדמה לרגעים אחדים כקסבה של תל-אביב.

43 עצורים, קרסול מסובב, אגרוף בארובת העין והטרדות מיניות הן רק חלק קטן מרשימת המכולת שסגרה את אותו הלילה. נדמה היה שהשוטרים עצמם לא הבינו איך הם נכנסו לזה. מבוישים וחיוורים כמו קיר עמדו שומרי החוק מול עשרות העצורים – שאיש מהם לא הרים יד או איכשהו סיכן את בטחונו האישי של "אזרח" מטאפורי כזה או אחר.

למה אני מספר לכם את זה? כי אתמול הייתה עוד הפגנה, שגם אליה נקלעתי במסגרת תפקידי כאזרח נוירוטי וחרדתי. הנושא לא פחות מבעית: ממשלת ישראל מקימה מחנות שירכזו מאחורי סורג ובריח פליטים הנמלטים מרצח עם – כמובן שבלי משפט. הרי לא צריך שופט מירושלים כדי לקבוע שלבנאדם יש יותר מדי פיגמנטים מתחת לאור. מספיק שוטר מג"ב בשביל עבודה מהסוג הזה.

ההפגנה הזו לא התקיימה בדרום העיר. היא התחילה בכיכר רבין ונדדה ברחבי ליבה של העיר באין מפריע.

אני חייב לציין שהייתי מופתע. אני רגיל בעיקר להפגנות על רקע כלכלי שבהם שוברים לאנשים שיניים. מזה הרבה זמן לא ייצא לי לתרום את גופי להפגנה בנושא אחר – פשוט מפת קוצר הזמן. לא יודע מאיפה הביאו את השוטרים האלה, אבל הם לא הזכירו בדבר את קציני המשטרה שיותר מפעם אחת הורידו לי בירכיות לאשכים בקיץ האחרון.

כוחות האכיפה עשו עבודה מופתית. הם לא נגררו לפרובוקציות. כשהמפגינים ירדו לכביש הם הקדימו תרופה למכה וחסמו את הכביש כמה מאות מטרים לפנינו באמצעות מחסום משטרתי ואפשרו לתנועה לעקוף אותנו. העיניים שלי יצאו לי מהמקום. לפני שבוע בתקווה ניסתה משטרת ישראל לדרוס אותי.

איך אני מסביר את זה לעצמי?

ובכן, לא סתם הלכתי לאוניברסיטה כדי ללמוד קצת ניאו-מרקסיזם. הקלישאה אומרת, וזו אכן קלישאה, שנותנים לאזרח לצעוק כמה שהוא רוצה – כל עוד הוא לא נוגע בבסיס האינסטלציה של המערכת – שזה כמובן מנגנוני חלוקת ההון ומינופו. תצעקו על סודנים/פלסטינים/בדויים כמה שאתם רוצים. רק אל תגעו לנו בדולרים ושלא תחשבו לבקר את העבודה שברז הכסף של הציבור נמצא אצלנו בסלון.

ובכן, אפילו קריקטורה מרקסיסטית כמוני יכולה לקנות את ההסבר הזה רק באופן חלקי. בואו נדבר דוגרי:

מסתבר שמישהו מרגיש שהמפגינים בתקווה היו – איך לומר – לא נחמדים. להבדיל למפגינים בכיכר רבין, שהם דווקא מאוד נחמדים, מה גם שיש להם גיס עורך דין איפה שהוא, ככה שכדי להיות נחמדים בחזרה.

בישראל 2012 זה כבר לא שד עדתי. זה נוד עדתי שמופרך לאוויר מדי בוקר. האפליה, הגזענות והמלחמה בתוך החברה הפכו לגורם ביאושין כל כך מעורבב ומבעבע שצריך להיות אידיוט כדי להתעלם ממנו. אין כמעט אדם אחד במדינה הזאת שלא איכשהו שייך לקבוצת מיעוט. אם אתה לא עולה חדש אז אתה עולה משומש, ואם אתה לא כזה אז אתה בדואי או בן לעולים שהיו במעברה, וכשזה לא תופס אתה כנראה סתם מניאק בלי כסף שלא זוכר באיזו אימפריה סבתא שלו נולדה – ואחרי כל זה, אנחנו עדיין עומדים מול המציאות המכוערת שבה הפגנה בשכונה שמאכלסת בעיקר בדור שני לעולים ממדינות ערב וצפון אפריקה נגמרת בסשן סאדו-מאזו בחסות משטרת ישראל, ואילו הפגנה "פוליטית" עם הרכב אוכלוסין אפעס אחר, זוכה לטיפול של הורה מלווה בטיול שנתי.

זו הייתה צריכה להיות נימת הסיום של מאמר קטן זה: כלום לא השתנה. גולדה עדיין רוה"מ רק שהיא החליפה את הנעליים המיתולוגיות בקרוקס וגרביים. מי שלא נחמד מקבל בראש. כשנחמד זה בעיקר פונקציה של מקום מגורים + מוצא אתני. אבל אז, אז בה אחד מעוז שלמה.

מעוז, בין השאר, המליץ לפתוח לי את הגולגולת. לא בדיוק הבנתי למה, אני חייב לציין שברגע ששמעתי את זה ירדתי מהאזנה. מה לעשות, כזה אני. כשבאים לפתוח לי את הגולגולת אני יורד מהאזנה. מה שכן הבנתי זה שזה איכשהו קשור לזה שאני אשכנזי (דרך אגב, גם כן הגדרה שהמציאה הציונות. לפני שהעדה שלי הפכה להיות קרדום לחפור בו היא כונתה על ידי החברים של חוזה המדינה "אוסט-יודען". יהודי המזרח. הטענה שלהם הייתה שאנחנו לא מרבים לשטוף ידיים לפני האוכל. אני אישית כן, דרך אגב.).

חוץ מזה, מסתבר שמעוז כועס עלי כי הקיבוצים קיבלו אדמות לפני 70 שנה. שזה נכון. בעיקר אדמות של ערבים, אבל בואו לא ניכנס לזה. עבדכם הנאמן היה בתקופה זו ניצוץ של תקווה בעיניו של אוסט-יודע באושוויץ בלאו הכי, ככה שאני בספק שזה רלוונטי אלי ולגולגולת שלי (שיש לפותחה בגלל הנ"ל).

מאזיני בפייסבוק, ושאר המסכנים שנאלצים לסבול אותי כי לא נעים להם לחסום אותי, ראו את ההתפוצצות שלי עליו. חלקם טענו שהגזמתי ושהוא איכשהו צודק וכל זה. למעשה אני באמת מצטער על כך שיצאתי מדעתי. אבל לא בגלל העל פניו והלכאורה הרגיל.

כן, יש צדק בדבריו, אבל זה לא *הוא* שצודק. ואני מצטער על התפוצצות שלי מסיבה אחרת לגמרי:

המקרה הזה של מר ש. מעוז הוא כמו מייצב פוסטמודרני שמדגים באופן מושלם את הפסיכופתיה הישראלית.

הנה אדם שדפקו אותו בגלל שהוא שחור (ללא ציניות, אני משוכנע מזה שזה נכון, למרות שהוא פאקינג איל הון סדיסט רקוב), ושפיטרו אותו בגלל שהוא העז להלין על הגמוניה.

מצד שני, אותה "הגמוניה" שאותה "ביקר" (חתיכת ביקורת, גם כן. איזה אידיוט), מורכבת מאנשים שנאלצים לחיות במרתף העינויים שאנשים מהסוג שלו בדיוק בנו.

אז ככה:

מחד – הוא צודק, מדינת ישראל היא גזענית וצבועה. גם חלק מהמפגינים. מה לעשות גם הם ישראלים אחרי הכול.

מאידך – גם הוא, והוא לא הקורבן בסיפור הזה.

מחד – ההתפלגות העדתית מתחת למגף הממסד הופכת ליותר ויותר הטרוגנית. במובן הזה, ישראל הופכת לדמוקרטיה הטובה ביותר שניתן לרכוש במזומן. בזבל כולם שווים. באקירוב כולם שווים יותר.

מאידך – 80% (לא ספרתי, מודה) של חברי הכנסת הם גברים אשכנזים זקנים עם מלא כסף בבנק. ואלה הם השמוקים שאמרים לייצג את עם ישראל. אוי גוועלד. זה הדבר היחיד שאני מסוגל להגיד על זה.

מחד – הפיטורין המידיים של מעזו על ידי אקסלנס הם שערורייה. מי סמכם של הדרעקים הלאה ששותים להורים שלנו את הפנסיה להיות סמכות מוסרית למשהו?

מאידך – לא. לא אכפת לי שהוא לא יקבל את העבודה שלו חזרה. שילך לנקות שולחנות תמורת שכר מינימום. אה, סליחה, לא משלמים שכר במסעדנות.

שילך לנקות שולחנות בחינם תמורת מתנות שהוא מקבל מהלקוחות כי הם יודעים שהוא לא מקבל משכורת.

כל פרנסה מכבדת את בעליה. זה הרי מה שהוא ממליץ לכולם כל הזמן.

אפילוג:

עצוב, עצוב לקרוא את הטוקבקים של כתבות שקשורות למחאה, וכאלה ושמשיקות לה כמו זו על התבטאותו של האזרח ש. מעוז.  הסגידה של האנושות למושלים בה היא מחלת נפש שממנה עלינו להיגמל. מה שמחזיק לי את הראש מעל המים זה 2 דברים:

1. אני רוצה להאמין שרוב הטוקבקים הם בהזמנה ובתשלום. דיברו על זה כבר, וזה ברור מדי לכל מתבונן כדי להיות מוטל בספק רציני. מצד שני, אין לדעת.

2. כקריקטורה מרקסיסטית אני נוטה להאמין שאני יודע לאן פנינו מועדות: המציאות רק תלך ותחמיר ליותר אנשים שבקצב גידול הולך וגדל. הטוקבקים בתשלום, אלימות המשטרתית, ההתפרצות של סמי-אוליגרכים בשקל כמו ש. מעוז; כל אלה סממנים של חברה מעמדית בקריסה שתעשה הכל כדי להציל את ישבנה.

נותר רק לקוות שבקריסתה היא תשאיר משהו שניתן לבנות עליו עולם חדש.

או כפי שניסח זאת החבר גאפרי:

In our hands is placed a power greater than their hoarded gold,

Greater than the might of armies, magnified a thousand-fold.

We can bring to birth a new world from the ashes of the old

For the union makes us strong.

Solidarity for ever.