פוליטיקה מהאגדות: סיפור על נסיכות ונסיכים

זהו סיפור מהאגדות, נסיך ונסיכה מתאחדים להם יחד, וכמו שצריך זה קורה באידיליה מוחלטת ותוך כדי חלוקה מוחלטת של הכוח והשלל, לפחות למראית עין….

אז מה היה לנו כאן? ציפי לבני ביתו של איתן לבני, קצין המבצעים של האצ"ל ולימים חבר הכנסת מטעם "הליכוד", ובוז'י הרצוג בנם של חיים הרצוג, אלוף בצה"ל ולימים נשיא מדינת ישראל השישי, ואורה הרצוג לבית אמב"ש, נכדו של הרב הראשי לישראל יצחק אייזיק הלוי הרצוג – מתאחדים! אם יש חתונה פוליטית מלכותית בישראל זוהי האחת! וכל זאת למה? ובכן כי נמאס להם מהביבי!

לגבי בוז'י זה נראה טבעי – הוא הרי ממפלגת העבודה והוא לא יכול לשבת יחד עם ביבי והליכוד שהופך להיות יותר ויותר ימני מבית. אולם, מקרה לבני הוא מעניין יותר, היא הרי בשר מבשרה של התנועה הרויזיוניסטית, היא כיהנה כחברת כנסת ושרה מטעם הליכוד, ועזבה לקדימה – כל זאת רק כדי לחזור לכנסת עם התנועה ולשבת בקואליציה האחרונה תחת ראשות הליכוד. עם זאת נראה כי עבור בוז'י מהלך זה הוא קצת בעייתי יותר, שהרי הוא צריך להסביר לחברות והחברים מדוע הוא מחבק נסיכה מה"משפחה הלוחמת" לתוך מפלגת העבודה ועוד למקום שני עם  שני שיריונים, ובנוסף – הוא כראש מפלגה עם 16 מנדטים מציע לאותה נסיכה רוטציה לתפקיד ראש הממשלה.

והנסיכה, ובכן בישראל יש שני דברים שעולים תמיד כשמדובר בנשים – ראשון זו מיזוגניה, שנאת נשים – ושני ה עיקרון הגודל. כמובן מיד עם החבריה עלו להם כל הלשונות הטובות וטענו בקול כי ציפי לבני היא עלוקה פוליטית, אופורטיוניסטית ובעיקר אחת שקופצת לה ממקום למקום, תוך התייחסות עקיפה לנושא האמינות שלה עם התייחסות מינית לעניין. מדוע? האם לא היו גברים שעשו זאת חדשות לבקרים בפוליטיקה הישראלית? כאלו שנעו ונדו בין העבודה לרפי ואז שוב לעבודה ואז לקדימה?

נכון, רבים מביטים בסקרים, ומפרשים אותם ברמת הפשט, ללבני ולתנועה יש סיכוי די גבוה שלא לעבור את אחוז החסימה – אך כך הוא מדוע היא הפכה בתקופה הבחירות לפוליטיקאית הכי מחוזרת במערכת? ובכן כאן יש את הערך המוסף, לבני מביאה עימה לגיטימציה לראשות ממשלה – אם תשימו מאז החבירה בוז'י הפך להיות למועמד לגיטימי לראשות הממשלה, ובנימין נתניהו החל להזיע בצורה מוגברת – ואת זה קלטו היטב בוז'י ומריעיו במפלגת העבודה.

עוד לפני האיחוד זה נראה ככה…

 

כמובן, נשמות רבות וטובות ביניהם הציניקנים הקבועים של הפוליטיקה הישראלית קמו וצעקו – אז מה? אז בוז'י ראה את הפוטנציאל והבטיח רוטציה בתקפות טרום בחירות טובות כמו ידיעות בעיתון של אתמול – אולם לא כך היא, נראה כי הפעם זה רציני, ושני אנשים אלו החליטו כי ישנו דבר גדול יותר מהכבוד והרווחים האישיים של שניהם – במסיבת העיתונאים שם קיימו נראה  ניצוץ של תקווה,  נדמה  ששניהם מבינים  שמשהו רע עובר על המדינה, והם שניהם ממקום של אלטרואיזם החליטו לשבת יחדיו ולייצר אלטרנטיבה.

וכמובן יש את כל שאר גוש המרכז-שמאל וימין – 'יש עתיד' של לפיד, 'כולנו' של משה כחלון – שלפחות לפיד ניסה בכול כוחו למשוך אליו את ליבני – מה יהא עליהם? ובכן כפי הנראה חבירתה של ליבני לעבודה הפכה את העבודה-תנועה לגוש המרכזי המוביל את המרכז הפוליטי בישראל, שזו הייתה באופן ברור עוד הטבה לה זכתה מפלגת העבודה בראשות בוז'י הרצוג. כעת עולה השאלה האם לפיד וכחלון ישבו תחת המניפה של הגוש המרכזי? האם הם יוכלו לראות את התמונה הגדולה, ובכן זה ימים יגידו.

כמובן שחשוב לציין כי אינני בטוח שליבני-בוז'י זו האלטרנטיבה הנכונה או הרצויה, אבל משהו בשפת הגוף, במילים ובמחוות של שני אלו היה בו לסמן כי יש שינוי בתפיסה מדוע אנשים באים לפוליטיקה, ואולי זה די והותר…