גזענות … מפחיד?? אפליה … קיימת ??? שיוויון אמיתי… מותר לשאוף לכך ??

טור אורח של חברה שירלי שרעבי המדהימה ממש לפני התוכנית ששודרה בערוץ 2 "הסיפור האמיתי – מסתכלים לגזענות בעיניים"

אז הנה זה בא:

חבריי השחורים והלבנים וכמובן הצבעוניים רגע מזמנכם…

אם כשהייתי קטנה לא קיבלו אותי לתיכון עיוני נחשב בעיר ואמרו לאמא שלי " היא לא תצליח חבל, תשלחי אותה ללמוד מקצוע" אז האפליה  קיימת.

אם אומרים לחברה "הלבנה" שלי בכניסה למועדון שהיא יכולה להיכנס ושלושת החברות "השחורות" שלה לא וכשהיא טענה "אבל הן חברות שלי" וקיבלה תשובה "תבחרי את החברות שלך טוב יותר" אז הגזענות קיימת.

אם בוחן קורות חיים נתן לי בנחמדות טיפ כשאמר לי "קורות החיים שלך בסדר ואת צעירה חשוב שתתחילי לעבוד על שינוי שם המשפחה שלך זה יעזור לך בחיים " אז הגזענות קיימת.

אם הרמתי את הכפפה ועשיתי ניסוי קטן ואותם קורות חיים עם אותו רזומה כהרשקוביץ’ התקבלו וכשרעבי לא אז הגזענות קיימת.

אם כל גבר שלישי שמתחיל איתי חושב שתמניה / סקסית/ מתולתלת היא גם, וסליחה על הבוטות, פותחת רגליים וראויה לתקופת שעשוע חם וסוער אז הסטיגמה קיימת.

אם כשעבדתי בחברת כוח אדם והגיע אליי בחור, סטודנט אתיופי שרצה לעבוד כמאבטח כדי לממן את התואר, וחברת סלולר ענקית שאליהם הפינתי את קורות החיים שלו התקשרו לשאול אותי "תגידי השם משפחה הזה ?? הוא אתיופי? " וכשהשבתי שכן אמרו לי "לא תודה". אז הגזענות קיימת.

אם כשהתעצבנתי מכך, הבוס שלי לא הבין מדוע – אז אנשים עבירים לגזענות, פוחדים ממנה, או מתעלמים.

אם שפוגשים אותי ושואלים מה אני עושה בחיים ואני אומרת שאני מנהלת מחלקה ב… ואומרים לי חצי בצחוק "פייייייייי תמניה בעמדת מפתח התקדמתם" (אגב לא מצחיק) אז הגזענות קיימת.

זו המציאות שלי…שאני מכירה ושאני חייה אותה!

אם ניתן לסטיגמות האלו ולאפליות חברתיות שכאלו להמשיך להוביל אותנו כמובן שכשנראה את קותי באח הגדול ישר נגיד חלאאאאאאס עם "לקחו לי, עשו לי לא נתנו לי" "הוא משחק מישחק" " הוא צבוע"  (חברים האח הגדול זה משחק והוא ניצח – כמו בתוכנית הישרדות, או מרוץ למיליון – כל האמצעים קשרים רק חבל שקשה לאנשים לקבל שאולי ורק אוללללללייייייי זו המציאות שלו באמת … וכשאני מספרת לכם אז אולי אתם יותר מאמינים כי אני חברה שלכם, אז אנחנו פוחדים להודות בנושא הזה שמפחיד את כולנו.

המילים המפחידות האלו, גזענות ,סטיגמה ואפליה מעבירות בנו צמרמורת.

אז אני ועוד רבים כמוני הצלחנו לקחנו אחריות על החיים שלנו הגענו להישגים… לא בוכים על זה, אבל בהחלט לא קלה הייתה הדרך…אם "שחורים" כמוני אומרים שהם לא נתקלו בזה והם לא מכירים את זה (אני שמחה בשבילכם) או שהצליחו לדכא אותנו בעצם….???

כל הדברים האלו הם הפוגעים בשיוויון אמיתי, הם שפוגעים בעשיית צדק חברתי, הם שיוצרים את הפער…אם קדוש הופך לקורן כדי להצליח בעסק, וסעדה הופך לשדה, (חברים שלי אגב) ואם אדם מרוקאי חצי  תמני שפגשתי לאחרונה שהוא גם חכם, גם אומן ממש מוכשר וגם יפה אומר לי בחצי צחוק חבל שלא נולדתי אשכנזי, אז הצליחו לטשטש / לערער לנו את הזהות.

עצרו שנייה , תנשמו, שנייה לפני שאתם משתוללים, גם חברינו, אחינו הלבנים ספגו לא מעט גזענות. גם בגולה וגם כאן בארצנו הקטנטונת (והינה יום השואה בפתח), וגם כאן ,בארצנו , הוריהם טשטשו את השפה ודיברו יידיש רק בבית, גם כאן בהקמת מדינתנו ניסו ליצור את הישראלי החדש ושכולם יראו אותו הדבר עם הכובע טמבל, והסנדלים… אבל על זה אנחנו לא מפחדים לדבר, על זה מלמדים אותנו בבית הספר!  גם אחינו "הלבנים" ידעו אפליות ואנחנו "השחורים" הוצאנו עליהם תסכולים וזעם לא פעם… לא אפתח דיון אם זה בסדר או לא בסדר… נראה לי שנסכים שזה לא או שלא…למה כולם צריכים להיות אותו הדבר ??? למה שוני זה לא הדבר המושלם ??

זה היה הפרומו שלי, ליום חמישי ערוץ 2 שעה 21:00 נעשה ביחד ניסוי. אני אהיה שם. תבואו עם ראש פתוח לקבל את מה ששונה, שלא מוכר לכם, כי פגעו לקלידים השחורים בזהות והרי אם לא יהיו קלידים שחורים הלבנים לא יוכלו לבד ליצור את הלחן המושלם ולהיפך… ואם פגעו בקלידים הלבנים אני אהיה שם בכדי לתקן ולהלחין מחדש …

יום חמישי צאת יום השואה אני לא אלבש כחול לבן אני מגיעה בשחור ולבן…לבושה כולי בשכונה ועדיין שרעבי!

מוכנים למאבק או אולי ל'מאהב'

בואו נדבר על זה באהבה

פרסם תגובה או השאר עקבות: Trackback URL.

תגובות

  • מיכל  ביום אפריל 21, 2012 בשעה 3:04 pm

    שירלי יקרה,
    אני 'אשכנזיה' וכך גם ביתי אבל בגלל ציוניה לא קיבלו אותה לתיכון רגיל בעיר
    אלא לתיכון המקצועי והכל בסדר ! היום היא לומדת באוניברסיטה.
    התגברה ומתגברת על הקשיים הלימודיים שלה. ללא שום קשר לאפליה
    ולרגשי נחיתות!

    • שירלי גאיה שרעבי  ביום אפריל 21, 2012 בשעה 8:48 pm

      היי מיכל יקירה,
      שמחה על תגובתך ובחרתי להתייחס למילותך "בגלל ציוניה לא קיבלו אותה…"
      אני להבדיל הגעתי עם ממוצע 97 ועדיין לא קיבלו אותי ובכל זאת נאמר לאמא שלי " היא לא תצליח חבל, תשלחי אותה ללמוד מקצוע"
      כך שאין סיבה שביתך או את תרגישו שזו אפליה. אני יודעת שאם היו פותחים לי דלת ולא היו רומסים לי את הביטחון הדרך שלי בכל הקשור ללימודים היתה אחרת … גם אני היום לומדת באוניברסיטה אך אם לא הייתי ילדה דעתנית חזקה עם אמא תומכת יתכן והייתי במקום אחר …

  • מוני יקים האנטיציוני  ביום אפריל 22, 2012 בשעה 1:58 pm

    שירלי היקרה

    יפה ענית למיכל הצדקנית המכחישנית

    אם אין גזענות אין אפליות

    כל אפליה היא צורה של גזענות.

    ולא לשכוח שזהות דתית משותפת אינה יוצרת אחדות לאומית.

    לא נפסיק להתבכיין גנבו לי ושתו לי.

    בחורבן הציונות הכוזרואשכנזית ננוחם.

  • סתם אדם  ביום אפריל 22, 2012 בשעה 8:05 pm

    שירלי, כל הכבוד ובהצלחה בהמשך!

    • שירלי גאיה שרעבי  ביום אפריל 23, 2012 בשעה 6:42 pm

      תודה לסתם אדם 🙂 על הפרגון
      מוני אני לא בוכה אני צועקת 🙂

      אני לא מחפשת להחזיר או לחנך אני מחפשת להאיר לאנשים שנמצאים בחושך, ולפתוח להם את העיניים לתת להם את היכולת להכיר את הלא מוכר ולהיחשף לכך
      אני מחפשת מהם לחיצת יד לעשיה משוטפת ולא רק בגזענות
      אנשים שעוצמים עיניים לכך הם : או מי שלא נוח לו שהנושא עולה לסדר היום, או מי שמרגיש שמאשימים אותו או מי שבאמת לא מכיר את המציאות הזו ובמקרה הגרוע הם כאלו שמודעים ונוח להם לשמר את המצב הקיים.
      בכל אופן אני אומרת: חשוב תמיד לציין שאני לא מאשימה את האשכנזי שמצליח אלא את הממסד את השיטה. את זה שהפער גדל ורק מי שכואב לו צועק רק מי שסופג שמרגיש, לא לא בוכה צ ו ע ק !

      מחשבות גיזעניות וסטיגמות עוברות לכולנו בראש כשאנחנו ניתקלים במישהו ששונה מהעולם שאנחנו מכירים, הגדולה היא לעצור כשהמחשבה הזו עולה, לסלק אותה להיות מודעים לה, ולתת לאדם שעומד מולנו את המקום המגיע לו כאדם!
      הגדולה היא שנוכל לדבר על זה ולא לפחד מזה ולגרום לצד השני להבין שלא באים אליו באצבע מאשימה הוא גדל וחונך בממסד דפוק ואני רוצה להאמין שהדור שלנו רוצה לשנות.
      אני באה בהושטת יד לחבור אלינו ליצירת השינוי…ובבקשה לפתוח את העיניים ולהיות ער למה שקורה סביבו… הממסד דפוק והוביל את כולנו לכך לא משנה מי התחיל משנה איך נסיים את זה!
      בקיץ האחרון צעקנו לצדק חברתי כולם צעדו ברחובות שחור לבן ערבי יהודי לכולם היה את אותו כאב את כולם הזמינו לצעוק לצדק חברתי לא היתה שם סלקציה.
      כשקבוצה ששונה ממך צועקת לפני שצועקים לו שהוא מתבכיין צריך להקשיב להבין מאיפה זה בא רק אנשים גדולים באמת יכולים לעשות זאת! הרי שמיכל לא באמת "הקשיבה" או קראה את הכאב שלי היא באה ממקום שיפוטי ועמדה לא נוחה אחרת היתה חושבת שניה לפני ומבינה שלבת שלא לא היה מקום בכלל לחשוב שנעשתה עימה אפליה כי אכן לא נעשתה ציוניה היו לא טובים.
      דברו על זה באהבה תנו פתח לשיח גם אם הוא גורם לאי נוחות כשלא נוח צריך לשנות…

      • מוני יקים האנטיציוני  ביום אפריל 23, 2012 בשעה 7:22 pm

        שירלי היקרה

        רואים שאת כותבת מהלב אבל צריך להזהר מתראפיה קבוצתית, צריך להצביע על מקור הבעיה ללא פחד
        וללא בושה ולא במושגים מעורפלים מכחישניים .
        אותה מחאה של ה "מאבק חברתי" היא מחאת מפונקי המעמד הבינוני האשכנזי שניפגעו במנת השמנת
        אליה הורגלו ונהיה להם צר בוילה של ההורים בכפר שמריהו למינהם והם צעקו לחולדאי שיסדר להם
        דירות סטודנטים מוזלות במרכז ת"א והוא רצה כנראה לשלוח אותם 5 דקות מכפר סבא.
        מדיניות ההתנחלויות שעלתה עשרות מיליארדים הקטינה את קופת הציבור בצורה כזו שגם אשכנזים
        מפונקים התחילו להפגע אבל כל זה אין לו קשר עם המאבק הלאומי של "מדינת כל ענייה הצבועה שחור"
        פה זה לא סיפור על שמנת למפונקים אלא סיפור של מאבק קיומי להשרדותו של עם שזהותו הולכת
        ונימחקת יום יום שלא לדבר על הניצול והניחשול המורידים אותו מטה מטה בשלבי הדירוג המעמדי.
        מבחינה זו ולמרות הסובלנות המימסדית והכיסוי התיקשורתי האוהד שקיבל "המאבק האשכנזי" עלינו
        לנקוט עמדה ישרה ואמיצה ולהודות שאותם ילדי פרחים מפונקים הם אלמנט אויב באותה מידה שהוריהם
        הספונים בווילות הם אלמנט אויב.
        המאבק שלנו הוא מאבק לגיטימי להפרדות והבדלות מאלו שבטיעוני שקר ורמיה צרפו אותנו לעולם השקר
        של "עם אחד" כדי להכות אותנו בסנוורים של אחדות לאומית על בסיס של דת כביכול משותפת.
        מה גם שאותן הנהגות פוליטיות אשכנזיות אקסקלוסיביות עם כמה פודלים לעיטור לא הוכיחו עצמן
        במהלך 70 השנים האחרונות כבעלות כשירות ויכולת לניווט הספינה על פני המשברים ולא רק שהחזיקו
        את העבדים השחורים בלי אויר במרתפי הספינה אלא גם שהם מאיימים בהטבעת הספינה אחרי
        שהבריחו מאות מיליארדים לבנקים בשוויץ וברחבי העולם.
        המאבק שלנו הוא מאבק לאומי הישרדותי ולא "לחם עבודה" !!!

        • ronen  ביום מאי 1, 2012 בשעה 12:29 am

          הסכיתי נא. בסוף כיתה ט', בשנת 1985 העיפו אותי מבית הספר התיכון. לא הייתי תלמיד אלים, לא מכרתי סמים בבית הספר. לא הטרדתי מינית את המנהלת ועדיין. מצאתי עצמי בחוץ כי פשוט לא היו לי ציונים. תחומי העניין שלי היו שונים מאלו שנלמדו בבית הספר וגם לי הומלץ אולי לחפש משהו "מקצועי" למרות שאני לא "בן עיון" אלא דור שלישי לניצולי שואה פולניים, בהיר עור, כחול עיניים שהולך ברחוב הירקון בתל אביב ונהגי מוניות מנסים לדבר איתו באנגלית. כזה "לבן".

          אני זוכר את אבא שלי רץ בין התיכונים ומתחנן שיקבלו אותי. הם צחקו לו בפרצוף ואפילו לא עזרו מדי הסגן אלוף בחיל האוויר ומעיל הטייסים המגונדר שלו. הייתי מחוץ למערכת.

          היום אני חי בארה"ב, עבדתי כמעט שני עשורים בפיתוח תוכנה – ויתרתי על אזרחות ישראל מיד כשקיבלתי אזרחות אמריקאית לפני מספר שנים. חברת הסטארט אפ שלי עומדת לפני launch. מי שלא רצה לקבל אותי לתיכון בישראל או חשב שכדאי לי ללמוד איזה "משלח יד" נמצא הרבה מאד רמות מתחתי.

          מסקנה? לפעמים לא צריך להתלונן. אפשר תמיד לעזוב למקום טוב יותר ולשמור את המאבקים לחברי ההסתדרות. שום דבר לא ישתנה במדינה הזו – בוודאי לא היחס "לשחורים" או "לאקסטרניים" או למי שלא עשה את הדרך הקדושה של תיכון-צבא-לימודים-עבודה-חתונה-ילדים. אני עירבבתי את הסדר. אז נכון, האמא הפולניה שלי חושבת שאני כישלון, לא משנה באיזה בית אני גר (צמוד קרקע, חמישה חדרי שינה וחצר של חצי דונם בניו ג'רסי), או כמה כסף אני מרוויח (פי ארבע מאחי עורך הדין בישראל). אבל זה מחיר קטן לשלם על עצמאות ומציאת האושר.

          אגב, תימניות זה אחלה, גם מרוקאיות 🙂

          • מוני יקים האנטיציוני  ביום מאי 1, 2012 בשעה 1:03 am

            המקרה האישי שלך הוא יוצא מהכלל המאשר את הכלל .
            אולי היית קורבן של טיפשות או קשרים לא נכונים אבל לא היית קורבן של מדיניות מנחשלת .

          • שירלי גאיה שרעבי  ביום מאי 5, 2012 בשעה 12:02 pm

            היי רונן
            אני בוחרת להתייחס למשפט "מצאתי עצמי בחוץ כי פשוט לא היו לי ציונים" שאתה אמרת
            ולמשפט "פעמים לא צריך להתלונן."
            להבדיל לי היו ציונים טובים אני הגעתי עם 90 ן 100 ובכל זאת לא אפשרו לי לכוון גבוהה
            אני לא מתלוננת אני מדברת על זה
            ואגב לא תמיד אפשר לעזוב וגם אם אתה בוחר לעזוב זה לא תמיד לנצח … תחשוב על זה
            וכן תימניות זה אחלה וגם מרוקאיות וגם אתיופיות וגם רוסיות וגם אשכנזיות וגם עירקיות ואגב גם החומוס הכל אחלה אם נאפשר…

כתיבת תגובה