פוליטיקה מהאגדות: סיפור על נסיכות ונסיכים

זהו סיפור מהאגדות, נסיך ונסיכה מתאחדים להם יחד, וכמו שצריך זה קורה באידיליה מוחלטת ותוך כדי חלוקה מוחלטת של הכוח והשלל, לפחות למראית עין….

אז מה היה לנו כאן? ציפי לבני ביתו של איתן לבני, קצין המבצעים של האצ"ל ולימים חבר הכנסת מטעם "הליכוד", ובוז'י הרצוג בנם של חיים הרצוג, אלוף בצה"ל ולימים נשיא מדינת ישראל השישי, ואורה הרצוג לבית אמב"ש, נכדו של הרב הראשי לישראל יצחק אייזיק הלוי הרצוג – מתאחדים! אם יש חתונה פוליטית מלכותית בישראל זוהי האחת! וכל זאת למה? ובכן כי נמאס להם מהביבי!

לגבי בוז'י זה נראה טבעי – הוא הרי ממפלגת העבודה והוא לא יכול לשבת יחד עם ביבי והליכוד שהופך להיות יותר ויותר ימני מבית. אולם, מקרה לבני הוא מעניין יותר, היא הרי בשר מבשרה של התנועה הרויזיוניסטית, היא כיהנה כחברת כנסת ושרה מטעם הליכוד, ועזבה לקדימה – כל זאת רק כדי לחזור לכנסת עם התנועה ולשבת בקואליציה האחרונה תחת ראשות הליכוד. עם זאת נראה כי עבור בוז'י מהלך זה הוא קצת בעייתי יותר, שהרי הוא צריך להסביר לחברות והחברים מדוע הוא מחבק נסיכה מה"משפחה הלוחמת" לתוך מפלגת העבודה ועוד למקום שני עם  שני שיריונים, ובנוסף – הוא כראש מפלגה עם 16 מנדטים מציע לאותה נסיכה רוטציה לתפקיד ראש הממשלה.

והנסיכה, ובכן בישראל יש שני דברים שעולים תמיד כשמדובר בנשים – ראשון זו מיזוגניה, שנאת נשים – ושני ה עיקרון הגודל. כמובן מיד עם החבריה עלו להם כל הלשונות הטובות וטענו בקול כי ציפי לבני היא עלוקה פוליטית, אופורטיוניסטית ובעיקר אחת שקופצת לה ממקום למקום, תוך התייחסות עקיפה לנושא האמינות שלה עם התייחסות מינית לעניין. מדוע? האם לא היו גברים שעשו זאת חדשות לבקרים בפוליטיקה הישראלית? כאלו שנעו ונדו בין העבודה לרפי ואז שוב לעבודה ואז לקדימה?

נכון, רבים מביטים בסקרים, ומפרשים אותם ברמת הפשט, ללבני ולתנועה יש סיכוי די גבוה שלא לעבור את אחוז החסימה – אך כך הוא מדוע היא הפכה בתקופה הבחירות לפוליטיקאית הכי מחוזרת במערכת? ובכן כאן יש את הערך המוסף, לבני מביאה עימה לגיטימציה לראשות ממשלה – אם תשימו מאז החבירה בוז'י הפך להיות למועמד לגיטימי לראשות הממשלה, ובנימין נתניהו החל להזיע בצורה מוגברת – ואת זה קלטו היטב בוז'י ומריעיו במפלגת העבודה.

עוד לפני האיחוד זה נראה ככה...

עוד לפני האיחוד זה נראה ככה…

 

כמובן, נשמות רבות וטובות ביניהם הציניקנים הקבועים של הפוליטיקה הישראלית קמו וצעקו – אז מה? אז בוז'י ראה את הפוטנציאל והבטיח רוטציה בתקפות טרום בחירות טובות כמו ידיעות בעיתון של אתמול – אולם לא כך היא, נראה כי הפעם זה רציני, ושני אנשים אלו החליטו כי ישנו דבר גדול יותר מהכבוד והרווחים האישיים של שניהם – במסיבת העיתונאים שם קיימו נראה  ניצוץ של תקווה,  נדמה  ששניהם מבינים  שמשהו רע עובר על המדינה, והם שניהם ממקום של אלטרואיזם החליטו לשבת יחדיו ולייצר אלטרנטיבה.

וכמובן יש את כל שאר גוש המרכז-שמאל וימין – 'יש עתיד' של לפיד, 'כולנו' של משה כחלון – שלפחות לפיד ניסה בכול כוחו למשוך אליו את ליבני – מה יהא עליהם? ובכן כפי הנראה חבירתה של ליבני לעבודה הפכה את העבודה-תנועה לגוש המרכזי המוביל את המרכז הפוליטי בישראל, שזו הייתה באופן ברור עוד הטבה לה זכתה מפלגת העבודה בראשות בוז'י הרצוג. כעת עולה השאלה האם לפיד וכחלון ישבו תחת המניפה של הגוש המרכזי? האם הם יוכלו לראות את התמונה הגדולה, ובכן זה ימים יגידו.

כמובן שחשוב לציין כי אינני בטוח שליבני-בוז'י זו האלטרנטיבה הנכונה או הרצויה, אבל משהו בשפת הגוף, במילים ובמחוות של שני אלו היה בו לסמן כי יש שינוי בתפיסה מדוע אנשים באים לפוליטיקה, ואולי זה די והותר…

Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

תגובות

  • Mosheshy  On דצמבר 26, 2014 at 6:50 pm

    ציטוט:"וכמובן יש את כל שאר גוש המרכז-שמאל וימין".

    מי אלה השמאל ?

    • hani24  On דצמבר 26, 2014 at 10:42 pm

      אני חושב שאני מבין את הכוונה – אולי הייתי צריך לכתוב כל אלו שרואים בעצמם שמאל…היינו מרצ…עניתי?
      הני

  • מיכאל מירו  On דצמבר 26, 2014 at 8:32 pm

    ניתוח מעניין ומעורר מחשבה

  • Mosheshy  On דצמבר 27, 2014 at 8:30 am

    אכן ענית.
    ציטוט:"כדי שלא אעציב את רוב ידידיי וכמה מבני משפחתי אצהיר מיד שאני לא פוסל לחלוטין את ההצבעה בעד מרצ בבחירות לכנסת במרץ הקרוב. זו לא תהיה הצבעה "שמאלית" כיוון שאין שום קשר בין מפלגה ליברלית מתונה לבין עמדות שמאליות."
    "ובכן, טיעון כזה לא יהיה הוגן, ולכן אנצל את היריעה הקטנה כאן כדי לנסח את ההבדלים בחלק השמאלי של המפה הפוליטית. ציפי לבני היא מנהיגת הזרם המתון בימין, שמאמינה שניתן לרמות את העולם בטיעונים שונים, כדי שרוע הגזירה בנושא השטחים והשלום לא יתגשם בדורנו. מכאן הפנייה לאמריקאים ללחוץ על הפלסטינים להוריד את כל הנושאים החשובים לבני עמם מסדר יומו של האו"ם. זוהי גישה אופיינית לשמעון פרס, שהפך את הפחת הכזבים בנושא השלום לאמנות. לבני ופרס רתמו בקלות את הרצוג לתרגיל המסריח, ולשמחתם הממסד של הליכוד הוקיע אותם מטעמי בחירות. כך חישלו השלושה את הקונפליקט לכאורה בין המרכז הלאומני לבין הימין המתנחל והפכו אותו לנשק יעיל כלפי פנים וכלפי חוץ. לפני כל מערכת בחירות מטלפנים אלי כתבים זרים כדי להבין את המתרחש ואת ההבדלים בין החזיתות השונות במערכת הפוליטית שלנו. למעט אחד או שניים, כולם מקשיבים היטב ואחר כך כותבים שטויות, שאותם בדו מהרהורי לבם. בסופו של דבר התייאשתי מהם והתחלתי לכתוב בעיתונות הזרה בעצמי. אבל יותר קל לטפל בשיניה של גורילה משתוללת מאשר להנהיר לזרים את הזרמים התת-קרקעיים שמפכּים מתחת לוויכוחים המילוליים ואפילו מתחת לחילופי הגידופים בין ראשי המפלגות לבין עצמם."
    "הדברים הם די ברורים, בעצם, ולכן נדמה לי שידידי ישראל רבים, יהודים ולא יהודים, יודעים היטב את האמת אבל מעדיפים להסתיר אותה אפילו מעצמם. כל המפלגות הציוניות, מהבית היהודי ועד העבודה, חוששות מאוד משינוי משמעותי בסטאטוס קוו בשטחים. הסירוב להכיר בחמאס, התנאים החדשים המוגשים לפלסטינים חדשים לבקרים כדי למנוע משא ומתן רציני ומחייב בין הצדדים, מקובלים על רוב המרכז הלאומני ועל חלק ניכר מהחרדים. כך גם היחס כלפי האזרחים הערבים בתוך גבולות הקו הירוק. האסכולה של פרס, אחרי עריקתו המחפירה למפלגתו של אריאל שרון, היא הסברתית נטו. גם אחרי רצח יצחק רבין נמנע פרס מפגיעה כלשהי בסרטן הפשיסטי בשטחים, בעיקר באזור חברון. המחדל הזה לא היה מקרי, אלא מבני. חסידיו הגלויים והסמויים של פרס נרתעים אף הם מכל פגיעה אמיתית באינטרס של "המתיישבים", ולכן הם אויבי השלום בדיוק כמו ביבי. "

    http://hagada.org.il/2014/12/26/%D7%9C%D7%9E%D7%94-%D7%9C%D7%90-%D7%9E%D7%A8%D7%A6/

  • Mosheshy  On דצמבר 27, 2014 at 8:31 am

    " גם בנושא הכלכלי מאוחדת כל האסכולה הזו, מפרס דרך הרצוג, יאיר לפיד ובייגה שוחט, בתמיכה כמעט דתית בכלכלה החופשית. אין שם סוציאליסטים המנסים לחולל שינוי רדיקלי בבסיס הכלכלה הישראלית וביחסי ממון-שלטון, יש רק הצעות רופסות לרפורמה. לכן הברית הבלתי מוצהרת בין הבורגנות העירונית של לפיד, לבני והרצוג לבין הבורגנות תומכת ההתנחלויות בראשות נפתלי בנט, שחברו יחדיו כדי למנוע שינויים רדיקליים בפוליטיקה ובחברה. ההתמודדות האמיתית בחברה הישראלית היא בין בורגנות פרו אמריקאית לבורגנות אנטי אמריקאית. אין כאן חלופה לליכוד אלא קוסמטיקה לצורכי דיפלומטיה בלבד."
    "ומרצ? המכנה המשותף הציוני שלה עם המרכז הלאומני מתגבר תמיד, בעיקר בעיתות משבר או מלחמה, על ההומניזם המוצהר שלה. האידיאולוגיה של מרצ איננה אפילו מאסכולת יהודה לייב מגנס, שדגלה בהידברות עם הערבים כדי שהמפעל הציוני יוכל לשרוד. במרצ לא תומכים בכיבוש אבל מאפשרים את קיומו בשל אמונתם, שאין לציבור הנאור בארץ יכולת להתייצב מול המתנחלים. כדי להתחמק מהעימות ההכרחי עם המתנחלים ותומכיהם הם שמים את כל יהבם על מנהיג הרשות הפלסטינית אבו-מאזן, שהפך כבר מזמן לעושה דברם של האמריקאים באזור.
    מרצ היא מפלגה סימפטית וזהבה גלאון הדגישה מאוד את רעיונות השלום והקדמה בתוכה. עם זאת, האוריינטציה שלה היא על המרכז הלאומני. זה הופך אותה לחלק מהמחנה ששולל ברית מוצקה ונאמנה עם האזרחים הערבים כאלטרנטיבה לדרך המסורתית של השמאל הציוני. הצורך במהפך רדיקלי ולא רק בשינוי פרסונאלי הוא כה גדול, שהוא הופך את החרמת הערבים או את אי- שיתופם המלא בהתארגנויות הפוליטיות של "השמאל" לאסון לחברה הישראלית כולה. גלאון חייבת להתגבר על השמרנות ועל האינטרסים הסקטוריאליים בתוך מרצ כדי לנווט את חבריה לדרך חדשה לגמרי. במחיר של עריקה די גדולה למערך של עבודה-לבני, גלאון יכולה להקים ישות בתוך הזרם החברתי שאליו היא שייכת, שתתמוך בברית יהודית-ערבית. רבים מהחברים הרבים מאוד שיש לי במרצ סבורים שמהפך כזה הוא "גדול עליה". אני מסתייג: לגלאון יש יכולות מנהיגותיות מרשימות, רבים מחברי מרצ משוועים לחידוש שיתוף הפעולה הפוליטי עם אזרחים ערבים הרוצים בכך, ובמוקדם או במאוחר היא תיאלץ לבחור בין ברית על בסיס "ציוני" לבין מערך על בסיס דמוקרטי."

  • Mosheshy  On דצמבר 27, 2014 at 8:33 am

    "בינתיים זה לא קורה והפשיזם מחלחל עתה גם לתרבות, לתקשורת, לכלכלה ולצבא. גלאון טרם עשתה את המפנה הגדול שמאלה אם כי נקטה בצעדים רבים חיוביים. כל ישראלי נאור, סוציאליסט או אפילו ליברל, מנוע עתה מלהצביע בעד מרצ. עלינו לאפשר לח"כים הערבים להמשיך ולפעול למען כל הישראלים כחלק ממחנה שלום ושוויון גדול מאוד. מרצ עומדת בפני הכרעות גורליות גם אחרי הבחירות. התהליכים בעולם ובאזור יגבירו את הלחץ להגיע לשלום אמת או להישאר אומה קטנה, מבודדת ואפילו מנודה. לפיד כבר הוכיח שאופנה וסלנג תל-אביביים אינם חלופה להתנגדות אידיאולוגית לשליטת ההון בשלטון ולשימוש במלחמות, כדי להסיח את הדעת מהשסעים החברתיים."

  • FLORIE OAK  On ינואר 1, 2015 at 5:06 pm

    הני, היי, הלוואי שאתה צודק שזה בא ממקום של אלטרואיזם ולא אופורטוניזם, שבענו מכל הכיסאולוגיה, שיש בכנסת !! ואם ציפי "זזה" מכיסא ימני לשמאלי במטרה לתרום לנו לחברה ולאזרחים ולא לעצמה אשרינו. (במילון, אין מילה כזאת "כיסאאולוגיה", המצאתי אותה לצורך העניין)

    • hani24  On ינואר 2, 2015 at 12:52 pm

      לא חושב שזה מה שאמרתי — חושב שאמרתי רק שאני מקווה…
      שבת שלום 😉
      הני

  • הניתוח הפוליטי שלך נכון ומדוייק. יישר כוח.

להשאיר תגובה

היכנס באמצעות אחת השיטות האלה כדי לפרסם את התגובה שלך:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s